כי החיים הם לא סרט מצויר

הימים הקרובים יאפשרו לך לצאת מהשיגרה ולהגשים את חלומך. סוף סוף תהיה לך אפשרות לממש חלק מתוכניותיך לעתיד, לאחר התקופה האחרונה שהטרידה אתכם בדברים אחרים שגזלו מזמנך.

קשר רומנטי לא מחייב שהעסיק אותך לאחרונה יתגלה כרציני, והאפשרות למיסוד אותו הקשר תעמוד בפנייך. שקול היטב את רצונותייך לפני שתתמסר לחלוטין.

כמה אני מחכה ליציאה מהשגרה. שגרה מעצבנת של כלום. של לשבת בבית על בין מחשב לספר, נודדת בין מחלות שאף פעם לא נגמרות. כן, חורף קשה עובר על כוחותינו. אני כבר מפנטזת על כל הג' שיכולתי להוציא. אבל עכשיו אני לא שם. אני צריכה לדאוג לעצמי ולצאת איכשהו מהשגרה הזאת. להיות בריאה סוף סוף עם קצת יותר חיות. לאט לאט. לאט ויציב.

לכל אחד יש הרבה חלומות. ותמיד יש את התקווה שחק מהם יתגשמו. אבל רק אחרי תקופה, במבט מעמיק לאחור, אפשר להגיד 'איזה כיף! התגשם החלום שלי שתמיד רציתי' ולשמוח. אבל במקרים האלה תמיד שוכחים את כל שאר החלומות שלעולם כנראה לא יתגשמו. צריך בדרך כלל מעט מאוד בשביל לשמח. זה כבר משהו חיובי אחד לחשוב עליו. שממש קל להיות שמח אם רק מחפשים את זה. 

די! אני כבר לא יכולה עם השיעולים האלה יותר. כבר מעל 24 שעות שהם לא פוסקים. זה הכי נורא שהיה לי בחיים. המחלות שלי הולכות ונעשות גרועות עם השנים.

מלבד חלומות יש גם הרבה תוכניות לכל מה שאני רוצה. זה פחות או יותר כל מה שמעסיק אותי בשבועות האחרונים. אני קוראת ומתעניינת ומבררת הכל כולל הכל על כל האפשרויות שהעולם מציע. וזה חתיכת בלבול מטורף. אני לא יודעת מה אני באמת רוצה. רוצה להיות ילדה. ללכת וללמוד הכל. בלי התחייבות ובלי אחריות. ולהוכיח את עצמי תוך כדי. מפחיד אותי העולם הזה. הוא אכזרי מאוד. אנשים טובים ופחדנים לא מצליחים בו. צריך להיות רע כדי להצליח. אני זוכרת שאחד השיעורים שהכי התחברתי אליו במכינה היה שיעור מנהיגות על סוגים מנהיגות ביחס לאחרים. ועל האם קיימת אפשרות לעלות למעלה לעמדה של מנהיג מבלי לפגוע באחרים בדרך. הגענו למסקנה שזה מאוד קשה כי לרוב זה מה שאנחנו רגילים אליו ואנחנו מחונכים ככה - החזק שורד והוא צריך להשפיט את כל אותם החלשים ממנו. אבל קיימת גם דרך אחרת ואני אגיע אליה איכשהו. דרך שדרכה עולים למעלה ומתקדמים בלי שמישהו ייפגע. פשוט על חשבון עצמי והאנרגיות שאני מוציאה. אני רק צריכה למצוא אותן, לאן שהן לא הלכו.. אני פשוט צריכה למצוא את הבעירה הפנימית שלי כמו שנאמר ביום שישי במפגש בוגרים. חשבתי על זה הרבה והחלטתי שאני רוצה להתחיל להתנדב. מסתבר שזה יותר קשה ממה שנדמה. הרוב נמצא במרכז הארץ וכולם רוצים אנשים מקצועיים. אבל אני עוד אמצא משהו.

אני בהחלט טרודה בדברים שגוזלים את המחשבות זמני ובעיקר את המחשבות שלי. פשוט פחות לחשוב, עדי. אפשר גם קצת להרפות. לא לחשוב על הכל. פשוט לחיות. לחיות ולשמוח. הלוואי. הלוואי שיהיה טוב ושכל הדאגות שלי יתבררו כשווא וייעלמו עם הרוח ועם המחלה.

הצילו! מה זה המשפט השני הזה? מה אני אמורה להבין מזה? אני לא יודעת מה אני רוצה לעזאזל. אז איך אני יכולה להתמסר למשהו? לא כיף חוסר ידיעה. דברים מתמשכים כמו מסטיק. כל השבוע הזה, כמו מסטיק.

אוף, מאוחר והמד-חום מראה 36. מישהו מאיתנו מקולקל. כנראה אני.. ותכננתי לקום ולעשות ספורט. כרגיל, זה לא יקרה. מחר אני מתחילה את הפרויקט הבא שלי וזה תחקור פקולטות בבן גוריון. ככל הנראה הדבר רק יגרום לבלבול ולכן גם לתסכול רב יותר אבל זה חשוב. אחרת איך אני אדע מהם רצונותי האמיתיים. דברים הולכים להיות מוכרעים בחודש הקרוב. דברים שישפיעו שנים קדימה. צריך להחליט בתבונה ולא בקלות ראש. לא קל, לא קל. אבל בהחלט מסעיר, אני כבר ממש מצפה לשלב הבא בחיי, מה שלא יהיה, יהיה טוב!