לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כי החיים הם לא סרט מצויר


כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים

Avatarכינוי:  האינדיאנית

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

12/2006

כותרת עם משמעות עמוקה


היי כולם! מה שלומכם? האם קורה משהו חדש ומסעיר בחייכם? אם כן אז אתם מוזמנים לשתף כי אני די במחסור ברגע זה של חיים מסעירים ומרגשים. הימים די עוברים להם וחוץ מכמה נחמות פעוטות שמחזיקות אותי, אין שום ריגוש מיוחד בחיים שלי. אבל למזלי עדיין נשארו כמה דברים שבלעדיהם פשוט לא הייתי שורדת. הראשון והכי חשוב מכולם הוא כל החברים שלי שאני רואה אותם יום-יום בבצפר, לדבר איתם, להחליף חוויות ושאר שטויות זה ללא ספק ההיי לייט של היום שלי. עוד דבר שדי הפתיע אותי כשגיליתי אותו הוא המקצוע שאני הכי אוהבת השנה בבצפר והוא (במפתיע כמובן) מתמטיקה. אל תשאלו אותי למה ואיך כי זה פשוט ככה, אני מכורה. זה הכי כיף שבעולם להתנתק מכל שאר המחשבות ולהתרכז בפיתרון הבעיה שניצבת מולי, זה נראה לי הדבר היחיד שכרגע מצליח ממש לנתק אותי מכל הבעיות האחרות וכמובן שהסיפוק שבפיתרון תרגיל קשה במיוחד הוא אדיר. ככה כל יום (חוץ מיום רביעי וגם חמישי לא ממש נחשב כי שם זה בסוף היום) כשאני חושבת על ללכת לבצפר בבוקר, אני נזכרת שלפחות השעתיים הראשונות אני הולכת ליהנות, והחשק שלי לבוא לבצפר עולה פלאים. בקיצור, הכול בשיעורי מתמטיקה מהחברה ועד לאתגר ממש נחמד ואף ציון גרוע לא ישנה את דעתי. ויש גם דבר שכמובן התמכרתי אליו ולכן גם בלעדיו אני לא יכולה. לדבר הזה קוראים אי-מייל ולא סתם אי-מייל אלא האי-מייל שאני מקבלת כל בוקר ובו כתובה האסטרולוגיה שלי לאותו היום. ואני יודעת שזה די שטויות אבל בכל זאת אני התמכרתי ובכל בוקר דבר ראשון אני קוראת את האסטרולוגיה ומנסה לתכנן את היום שלי לפיה. כולם יכולים עכשיו לצחוק עלי אבל לי לא אכפת כי מה שכתוב שם ממילא די מעורפל וזה סתם נחמד לנחש כל פעם למי או למה הדברים האלה מתייחסים וזה נותן לי כוח לעשות פעולות מסוימות שאולי סתם ככה לא הייתי מעזה ורק כי כאילו ישנה מן תמיכה כלשהי מאחורי, אני מספיק אמיצה כדי לעשות אותן. עוד התמכרות כמעט באותה רמה היא ההתמכרות שפיתחתי לערוץ AXN ובמיוחד לתוכניות לואיס וקלארק וסמולוויל ששתיהן עוקבות אחרי הדמות סופרמן. אני מוצאת את עצמי מתחברת עם כל אחת ואחת מהדמויות בסדרות האלו ובמיוחד באחרונה. אם אני מצליחה לצפות בשתיהן ברצף (כלומר חוזרת הביתה לפני 3 וחצי) יש לי שעה וחצי שבהן אני בורחת מהמציאות ונכנסת למציאות אחרת שבה הכול אפשרי. הסיפורים והדמויות שם כל כך אמיתיים ונוגעים לי שאני פשוט התאהבתי, והרי מה יותר חשוב מאהבה? עוד משהו שמחזק אותי ושהתחלתי אותו מהתקופה של המלחמה (ואולי בעצם בפתיחת הבלוג הזה) הוא כתיבה. גיליתי שכשאני כותבת, אני מצליחה לפרוק הרבה דברים שככה היו פשוט נשארים בבטן עד שהיו פתאום מתפרצים על מישהו (בדרך כלל הזה הלא נכון). בהתחלה פתחתי את הבלוג הזה ובזמן המלחמה התחלתי גם לכתוב שירים והיום סיימתי לכתוב את הסיפור הראשון שלי שאולי יצא קצת קיצ'י אבל אני אוהבת אותו. אני יודעת שאני לא כותבת בצורה גבוהה ואני לא משתמשת בכל האמצעים האומנותיים האלה שלפעמים גורמים לשיר לצאת מושלם, אבל אני כותבת לעצמי אז זה לא באמת משנה והעיקר שאני נהנית מזה כי זה מה שחשוב באמת. עוד דבר שכנראה בלעדיו אני לא אהיה שלמה זה חיבוק. דבר כזה פשוט וכזה מסובך כאחד. לרוב אני מקבלת את מנת החיבוקים היומית שלי מהאחיות הקטנות שלי שאותן אני אוהבת הכי בעולם, הן פשוט ניגשות אלי ומחבקות אותי בצורה הכי טבעית שקיימת, כאילו הן מרגישות שאני צריכה את זה, כאילו יש משהו בתמימות הזאת של הילדות שיכולה לגלות הרבה יותר מאשר המבוגרים שכולם בסופו של דבר חושבים די אותו דבר. לפעמים בא מישהו אחר ונותן לי חיבוק וזה שווה כמו עשרה חיבוקים של אחיותיי הקטנות (מצטערת, אבל זה עניין של ביקוש והיצע) והדבר הזה עושה לי את כל היום ולפעמים אפילו את כל השבוע. אולי אם היה לי יותר אומץ, הייתי דורשת יותר חיבוקים מכל מי שאני יודעת שהיה מסכים אבל בגלל שזה לא כך, אני בינתיים מסתפקת במה שיש ומוקירה כל חיבוק עמוק בליבי. לבסוף, יש עוד כמה דברים כמו לעצור כל יום וקצת לחשוב וכמו לשמוע שירים של וולט דיסני (עדיף בפול ווליום) אבל עליהם הרחבתי כבר פעם והם כבר יותר מדברים שאי אפשר בלעדיהם, הם כמו לאכול ולישון, הם חלק מאורחות החיים הבסיסיים שלי.
היום בשעה קצת יותר מאוחרת בבוקר אני נוסעת לתל אביב למבדקי הקצונה של מסלול שחקים במודיעין אז כמו כל פעם כזאת, אני לא באמת מצליחה להירדם. לפי כל מיני סימנים שהמצאתי הרגע, היום אמור להיות רב משמעות. היום הוא יום חמישי וחמש כפול תשע זה ארבעים וחמש שזה מספר הימים שעברו מאז היום שקלטתי משהו מאוד חשוב בקשר לעצמי, תשע בריבוע זה שמונים ואחת שזה מספר הימים שעברו מאז שראיתי מישהו שמאוד חשוב לי ועכשיו השעה כמעט אחת וזה אומר שכתבתי כרגע מלא שטויות.
לסיום, בגלל שנגמרת עוד מעט השנה ואיתה חודש דצמבר, רציתי להביא שיר שאני מאוד אוהבת שעוסק בזיכרונות שלא בהכרח קשור יותר מדי חוץ מלמילה דצמבר:

 

Anastasia - Once Upon A December

Dancing bears,

Painted wings,

Things I almost remember,

And a song someone sings,

Once upon a December

 

Someone holds me safe and warm,

Horses prance through a silver storm,

Figures dancing gracefully across my memory...

 

Far away, long ago,

Glowing dim as an ember

Things my heart used to know

Once upon a December

 

Someone holds me safe and warm,

Horses prance through a silver storm,

Figures dancing gracefully across my memory

 

Far away, long ago

Glowing dim as an ember,

Things my heart used to know,

Things it yearns to remember

 

And a song someone sings,

Once upon a December

 

לילה טוב, עדי:)
נכתב על ידי האינדיאנית , 28/12/2006 00:43   בקטגוריות שירים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של The Man In Green ב-29/12/2006 21:48
 



כלום לא עצוב


אז מה אם מחר יש מבחן באזרחות ואז מה אם יש לי מלא מעבדות להגשה ואז מה אם חזרנו עכשיו לחודשיים של לימודים עד החופש הבא ואז מה שיש בצפר ואז מה שיש מחויבויות ואז מה אם תכננתי לקבל הצטיינות השנה (מה שכבר כנראה לא יקרה). לי אין כוח לזה יותר. כל היום אני רק יושבת וחושבת מחשבות - לא כאלה דיכאוניות אלא דווקא מחשבות חיוביות, מחשבות על העתיד ועל מה שהולך לקרות בזמן היותר רחוק ופשוט כבר נמאס לי מהשנה הזאת, אני רוצה כבר להתקדם הלאה ולעבור לחיים האמיתיים. אם רק היה אפשר לעצור את הכול ולהמשיך לחיות לנצח בגיל הזה, הגיל המושלם הזה, הייתי עושה את זה ונשארת ילדה לנצח - שניות לפני שצריך להתבגר. אבל בגלל שזה לא ככה וכבר צריך להמשיך, אני מתעצבנת נורא וזה קשה. כל הזמן מצפים ממני לחשוב על העתיד, לתכננן קדימה ולעשות רק את מה שנכון לחיים ולי נמאס מזה, אני רוצה לחיות לפי הרגע ולעשות את מה שאני רוצה כל עוד זה אפשרי וכל עוד אני עדיין ילדה. רק הבעיה שזה לא אפשרי - לא במציאות שלנו. ולכן כבר נמאס לי לחשוב על מה אני אעשה עכשיו בשביל העתיד ואני פשוט חושבת על העתיד. זה הרבה פחות עצוב - הרבה יותר שמח.
זה נראה לי הזמן להתלהב כאן באופן רשמי על זה שהורי היקרים נקטו בצעד לא צפוי והתקינו לי (סוף סוף) אינטרנט בחדר, וזה לקח להם רק... שנתיים מאז שיש לי את המחשב בחדר. לא נורא, העיקר שעכשיו יש לי ושזה בהחלט משפר לי את איכות החיים, אז אני לא אתלונן...
עכשיו אנחנו מתקרבים לסוף השנה האזרחית ושנת 2007 כבר בפתח וזאת אולי עוד סיבה שבגללה אני די שמחה כי יש לי בעיקר זיכרונות טובים בקשר לתקופה הזאת - מן תקופה של ביתיות שכל שנה תוקפת אותי ואת המשפחה שלי מחדש בגלל חנוכה ואז גם בגלל סוף השנה שההורים שלי לוקחים כמה ימי חופש כי נשאר להם מהמכסה השנתית בעבודה וכולם במן מצב של מנוחה ונינוחות ויש אווירה טובה בבית וזה ללא ספק לא יכול להיות דבר רע.
בקיצור, עוברים עלי בזמן האחרון ימים נחמדים ואני סוף סוף מצליחה לראות איך אני משתלבת בעולם הזה ומתחילה לקבל דברים יותר בקלות (עכשיו חסרה רק אהבה) אז יאי לי...

כלום לא עצוב - אביתר בנאי (מוקדש למור שעזר לי לראות כמה דברים בפרספקטיבה הנכונה)
מישהו נכנס לחנות דווקא נחמד מאוד
רגע כואב בחזה ופתאום נופל ומת
בגיל ארבעים ושש עם בית ואשה
ורגע אחד בחזה ואשה אחת
תישן לבד.

מישהי נוסעת בטרמפ דווקא יפה מאוד
לא מזמן קיבלה הצעה היא חושבת שהיא תסכים
אוי כמה שהיא בכתה כשהנהג את החולצה
קרע לה

תינוק בקומה מעל בוכה חזק מאוד
אבא את אמא דקר וירה לעצמו בראש
ודם מקומה מעל נוזל לי על החלון
על מה אני חושב הלילה

כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה

הרבה כאבים בגוף והרבה כאבים בלב
הרבה בניינים יפים והרבה אמנות ותרבות
הרבה הורים מתים והרבה קירות נסדקים
ולי זה נראה פתרון ללכת איתך לישון
הלילה

כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה
הכל שקט, הכל שקט

איזה לילה יפה לחלום חלומות יפים
אז לילה טוב לכולם וחלומות פז...
עדי:)
נכתב על ידי האינדיאנית , 25/12/2006 19:12   בקטגוריות שירים  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האינדיאנית ב-27/12/2006 23:49
 



ביקורת


שלום לכולם!
היום (או בעצם אתמול) בדרך לסבתא שלי לארוחת שישי אחותי הגדולה, ענת, אמרה לי שאני בזמן האחרון יותר מדי ביקורתית כלפי כולם ואני אומרת הרבה הערות שיכולות להיות פוגעות על התנהגות של אנשים וגם אם יש דברים שלפעמים מעצבנים אותי, אני לא אמורה כל הזמן להעיר כי זה פוגע. כמובן שמייד עברתי למצב התגוננות ואמרתי לה שאני לא עושה את זה בשביל לעצבן אלא פשוט כי אני מאמינה שככה אני יכולה לגרום לאנשים להיות יותר מודעים לעצמם ולמה שהם עושים.
אחרי שחזרתי הביתה המשכתי לחשוב על העניין הזה ואם מה שאני עושה הוא באמת בסדר ואני עדיין חושבת עליו. הרי אם אנשים מתעצבנים כשמעירים להם זה אומר שזה מפריע להם ואם זה מפריע להם זה אומר שהם מודעים לזה שהם עשו משהו לא בסדר או מציק בצורה כלשהי. אבל מצד שני אולי להעיר לאנשים זאת לא הדרך כי ככה הם נכנסים למצב של מגננה (כמו שגם אני עשיתי) ולא מוכנים להקשיב ואפילו עושים דווקא הפוך. ובכלל, האם כל ההערות שאמורות כביכול להציב מראה מול המעשים הן בהכרח מועילות בצורה כלשהי, אולי בעצם יש כל מיני דברים באנשים שאף פעם לא ישתנו כי הרי אף אחד לא מושלם (כן, אפילו לא אני) ואולי אני זאת שצריכה לשנות גישה ופחות להעביר ביקורת ויותר לקבל אנשים כפי שהם, במיוחד אם הם חברים ואני באמת אוהבת אותם.
היום ראיתי פרק בסדרה טופ מודל והוא עסק בפגמים שיש לכל אחת מהדוגמניות. אחת מהבנות שם כל הזמן העירה לאחרות לגבי איך שהן נראות ועל ההרגלים שלהן והיא כל הזמן אמרה שהיא פשוט מנסה להיות חברה ולעזור להן לשפר את עצמן. במהלך כל הפרק, שאר הבנות כעסו על אותה אחת ואמרו לה שתפסיק להתערב לאחרות בחיים והיא די התבאסה מזה. גם אני לא אהבתי את מה שהיא עשתה ופתאום קלטתי שזה יכול להיות ממש מעצבן.
כשחשבתי על למה בעצם כל כך בוער לי לפעמים להעיר כל מיני דברים, הבנתי שזה כנראה בגלל מן רצון שלי שהכול יהיה יותר טוב וכולם יתנהגו בצורה הכי טובה שיכולה להיות וימצו מעצמם כמה שיותר. הבנתי שאני מעירה בעיקר כשאני חושבת שזה יכול לשנות, שבעזרת ההערה שלי יש סיכוי שלהבא יופקו לקחים ודברים יקרו או יאמרו בצורה אחרת.
אני יודעת שהעניין של הביקורת מבחוץ הוא דבר מעצבן ביותר ולכן אני מנסה לעשות את זה לעצמי לפני שהיא תבוא מבחוץ וגם ממליצה לכולם לעשות אותו דבר. אני אשתדל להפחית את מידת הביקורת שאני מעבירה לאנשים ואני כבר מתנצלת מראש על כל פגיעה שהיא.
לילה טוב לכולם...
עדי:)

נ.ב
אתמול כשאחותי הגדולה סידרה את החדר שלה, היא מצאה כרטיסים עם שמות של כל בני המשפחה שאומרים משהו על השם שכתוב עליהם. היא נתנה לי את הכרטיס שלי וזה מה שהיה כתוב בו: עדי – מצפה לרגשות אציליים יושר וכבוד מהסובבים אותה, אינה מקבלת אנשים המשטים בה או המכזבים לה, אלה שיכבשו את ליבה יהיו שלה לנצח. אז אני מציעה בחום לכל אותם אנשים שמכירים איזו עדי אחת או שתיים (זה לא כל כך קשה – השם נפוץ למדי) לנסות לכבוש את ליבן כי זה באמת לא עד כדי כך קשה, אפילו את שלי כבר הצליחו לכבוש...
נכתב על ידי האינדיאנית , 23/12/2006 00:02  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של האינדיאנית ב-23/12/2006 19:10
 



לדף הבא
דפים:  

9,188

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאינדיאנית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האינדיאנית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)