סוף הלילה - איה כורם
תגידי מי קנה לך את הספר החדש?
ומי זה מצלצל עכשיו, כי זה כבר מאוחר ממש,
מי מצחיק אותך מספיק בשביל הצחוק המתגלגל?
אתה רוצה מאוד לדעת, אבל לא שואל.
מי עושה אותך שמח ועל מי אתה חולם,
במחשבות האחרונות שלך לפני שתרדם?
מי סוגרת את החלון עכשיו בחדר הגדול?
אני רוצה מאוד לדעת, אבל לא לשאול.
בסוף הלילה.
מי מביט בך ורואה - את נאנחת בשנתך,
מי נוגע בפניך ועל מה הוא מחייך?
אני רציתי שתביני שזה לא באשמתי,
מה יחזיר אותך אלי אם תשכחי אותי?
בסוף הלילה.
מי לקחה אותך ממני ומתי היא מחזירה?
היא מורידה את החולצה שלך, זו מישהי זרה?
היא תאסוף אותך אליה, מי זאת שהיא לא אני?
כנראה שיש אחרי הכל דברים שמשתנים.
בסוף הלילה.
לפני כמה לילות הגעתי למן הארת שינוי. כן, אפילו שאין לי זמן לנשום ואולי בגלל זה, אני עוברת שינויים עצומים. כרגיל, בעזרת שירים אני יכולה להציג את עצמי בצורה הטובה ביותר ועכשיו כשהקשבתי לשיר הזה הייתי חייבת להעלות אותו לכאן כי הוא כל כך התאים לכל מה שעברתי בלילות האחרונים אי שם במרחבי הנגב הגדול.
הכל התחיל בזה שקיבלתי ביקורת ולקחתי אותה יותר מדי ללב. זה כשלעצמו לא מיוחד כי זה קורה כל הזמן, אבל התהליכים שעברו לי בראש אחרי זה הניעו אותי לחשוב על מה שאני רוצה לשנות בעצמי וביחסים שלי עם אנשים. ידעתי שאני לא כל כך מרוצה ממה שקורה אבל לא היה לי מושג איך להגיע לפיתרון וזאת בכלל לא הרגשה כיפית. בדיוק בנקודה הזאת נכנס השיר הזה שמבטא בדיוק את ההרגשה והבעיה, הידיעה שאנשים מסתירים כל כך הרבה דברים אחד מהשני פשוט מתסכלת וכשעצרתי לרגע להבין למה, גיליתי שלפחות מבחינתי זה קשור לעובדה ש"אני רוצה מאוד לדעת, אבל לא לשאול."
עוד פעם נתקלתי בבעיית האומץ החסר שלי - אם כבר נתקלתי בה בעבר בנושא של להתקשר לאנשים אז עכשיו היא פתאום תקפה אותי מכל הכיוונים בהבנה שיש לי בעיות אומץ קשות בלפנות לאנשים ולשאול אותם דברים על עצמם ככה סתם. אני תמיד מרגישה כאילו אני נדחפת למקום לא שלי ורק אם ירצו לספר לי אז יספרו לי ואני לא הולכת להתערב. אבל כנראה שזה פשוט לא עובד ככה ואם אני רוצה לדעת עוד על האנשים שחשובים לי, אני לא צריכה לחכות עד שיבואו ויספרו לי כי אז זה כבר יהיה מאוחר מדי ואני חייבת בעצמי לפנות לאנשים ולשאול ולהתעניין ואפילו אם זה הכי קשה לי בעולם, וזה קשה.
"You are nothing but a big coward."
"I know it," said the Lion, hanging his head in shame. "I've
always known it. But how can I help it?"
"What makes you a coward?" asked Dorothy, looking at the great
beast in wonder, for he was as big as a small horse.
"It's a mystery," replied the Lion. "I suppose I was born
that way. All the other animals in the forest naturally expect me
to be brave, for the Lion is everywhere thought to be the King of
Beasts. I learned that if I roared very loudly every living thing
was frightened and got out of my way. Whenever I've met a man
I've been awfully scared; but I just roared at him, and he has
always run away as fast as he could go. If the elephants and the
tigers and the bears had ever tried to fight me, I should have run
myselfI'm such a coward; but just as soon as they hear me roar
they all try to get away from me, and of course I let them go."
"But that isn't right. The King of Beasts shouldn't be a coward,"
said the Scarecrow.
"I know it," returned the Lion, wiping a tear from his eye
with the tip of his tail. "It is my great sorrow, and makes my
life very unhappy. But whenever there is danger, my heart begins
to beat fast."
"Perhaps you have heart disease," said the Tin Woodman.
"It may be," said the Lion.
"If you have," continued the Tin Woodman, "you ought to be glad,
for it proves you have a heart. For my part, I have no heart; so I
cannot have heart disease."
"Perhaps," said the Lion thoughtfully, "if I had no heart I should
not be a coward."
"Have you brains?" asked the Scarecrow.
"I suppose so. I've never looked to see," replied the Lion.
לפני שבועיים ראיתי את הסרט הקוסם מארץ עוץ ופתאום עכשיו נזכרתי בקטע מתוכו אז חיפשתי את הטקסט של הספר ולמרבה הפלא, הטקסט המלא שלו אכן מופיע באינטרנט (נפלאות ויקיפדיה) אמנם באנגלית אבל זה לא באמת משנה. אז לקחתי את הקטע הזה שממש התחברתי אליו שמגיע מהפרק השישי של הספר.
כל אחד בטוח שמה שחסר לו זה הדבר הכי נורא שיכול להיות ושבלעדיו הוא יהיה תמיד אומלל אבל גם חשוב לעצור לרגע ולגלות שעם כל החסרונות יש גם כל כך הרבה יתרונות שטמונים בנו ולפעמים מה שצריך זה באמת את האנשים או החברים שיבואו ויגידו לנו את זה כי יש נטייה כזאת להתעלם מהתכונות שלא מפריעות לנו וזה מה שקרה גם לי ולמזלי היו לצידי הרבה אנשים טובים שהזכירו לי מה אני באמת. ועם כל החיזוקים האלו, אני יכולה עכשיו הרבה יותר בקלות לאזור אומץ ולנסות להיות יותר מאושרת...
שבוע טוב,
עדי:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית
