כי החיים הם לא סרט מצויר

עכשיו אמור להיות הכי הרבה לחץ לא? הרי פתאום מתחילות כל הבגרויות ועכשיו צריך לתת את הפוש האחרון הזה כדי לעשות את זה הכי טוב כדי שכשהכול יסתיים נוכל לחייך בסיפוק עילאי ולהגיד בכנות שעשינו את הטוב ביותר. ובשביל זה צריך עכשיו להשקיע מלא וזה אומר לחץ-לחץ-לחץ. כולם כל כך לחוצים ות'אמת שגם אותי זה מתחיל להלחיץ. למה אני לא לחוצה כמו כולם? מה לא בסדר איתי? דווקא עכשיו כשאנחנו כל כך קרובים לסיום אני מרגישה את ההקלה הכי גדולה, פתאום זה סוף סוף נקלט - השנה אני מסיימת! זהו! אין יותר! וזה נותן לי הרגשה כל כך גדולה של סיפוק שבא מוקדם מדי. לא עכשיו אני צריכה את ההרגשה הזאת, אני עדיין חייבת להיות מרוכזת ולהשקיע אבל זה לא עובד, זה לא מצליח לי יותר מדי. אני פשוט נודדת לי ממתכונת לבגרות להגשה של ביוטופ אבל לא בצורה יותר מדי מסודרת, הכול ברגע האחרון ואז אני גם לא מספיקה להיכנס ללחץ. אולי זאת בעצם שיטה טובה אבל היא כנראה לא יעילה כל כך אם אני גם רוצה להצליח במשהו השנה. הרי לא יהיו לי עוד אפשרויות לשפר, אין לי הזדמנות שנייה לכפר על כל הטעויות שעשיתי במהלך השנה ובכל זאת, אני עדיין ממשיכה. מה קרה לכל אותן הבטחות שהבטחתי לעצמי בקשר לשנה ובמיוחד בקשר לבגרויות השנה? סתם מעצבן אותי לחשוב שאני לא מסוגלת לגרום לעצמי לעשות משהו שנראה לי מאוד חשוב. הרי אם הוא חשוב, למה אני לא מסוגלת לקחת את עצמי בידיים, מה קורה לי? ואולי זה הלחץ האמיתי, אני כל כך לחוצה מזה שאני לא מספיק מלחיצה את עצמי וזה רק מלחיץ אותי עוד יותר (אם זה נשמע הגיוני באיזושהי צורה). אולי אני פשוט אפסיק עם כל ההילחצות מהחוסר לחץ ואז הכל יהיה בסדר. אני פשוט צריכה קצת הפסקה, אולי ללכת לים או משהו..

פסק זמן - אריק איינשטיין

לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג

נמאס לי כבר מהכל

האמת שאין לי מושג מה קורה איתי בזמן האחרון, תיאורטית אני מרגישה נפלא ויש לי אנרגיות שהרבה זמן כבר לא היו לי, אין לי בעיה לשבת וללמוד כמה שעות רצוף בלי להשתעמם (קיימת רק העובדה שאני לא מצליחה להכניס לעצמי שום דבר לראש עד יום לפני המבחן), אפילו זה שאימא שלי נסעה לחו"ל בקושי מורגש והולך לי ממש טוב בשיעורי נהיגה. אבל עדיין, אני אוכלת את עצמי מבפנים, משהו לא בסדר ואני יודעת את זה, אני לא אוכלת כמעט בכלל וזה לא מפריע לי, אני לא ישנה כמעט בכלל וזה לא מפריע לי ואני כל הזמן בחיפוש המתמיד הזה, במרדף הלא נגמר אחרי משהו לא ידוע, לבד. אולי אם היה שם עוד מישהו שיהיה שם בשבילי ויעזור לי אז הייתי מבינה אבל ככה כשאני לבד אין לי מושג מה אני אמורה לעשות. זאת מן הרגשה של חוסר אונים שאף פעם לא הרגשתי ואני לא אוהבת אותה ואני ממש רוצה שהיא תעלם ואין לי מושג איך להעלים אותה. כל הזמן ההרגשה הזאת צפה לי במחשבות וממש מפריעה לי להתרכז בכל דבר שאני עושה. עוד פעם אני מוצאת את עצמי כמו פעם, יושבת וחושבת ובוהה ומהרהרת בכל מיני דברים. ואפילו שלא אמור להיות לי זמן לזה עכשיו, אני גורמת לזה לקרות ואין לי מושג איך להפסיק. אני נהנית לחשוב ולהיכנס לכל הפנטזיות והחלומות שלי אבל המחשבות גורמות לי לסבול כי אני יודעת שהן בסופו של דבר רק מחשבות ולא המציאות ואז הן מלחיצות אותי יותר מדי. אני רוצה להוציא הכול החוצה אבל אני לא מסוגלת ואני מרגישה לבד ואני לא מוצאת מישהו שיכול לעזור לי. אין לי מושג ממה אני נלחצת כל כך כי הרי בסופו של דבר הכול יסתדר לצד כלשהו (שמתברר בדרך כלל שהוא לא יותר מדי נורא) ואני אמשיך לחיות אבל עדיין, עכשיו זה עכשיו ואני תקועה בעכשיו הזה במצב מאוד מעצבן וזה קשה. נמאס לי כבר מהכול.

תמיד רוצים להצליח, להיות הכי טוב בהכל, להיות צודק כי

ככה זה כשגרים בבית עם עוד 3 אחיות - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשנמצאים בבצפר פרטי עם מירוץ מתמיד להצטיינות - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשנמצאים בכיתה של החננות בשכבה - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשחיים בעידן הזה שהקדמה כל כך  מהירה - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשחיים בעולם שלנו - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשבאמת חשוב לי משהו - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה שכיש משהו שאני חושבת שאני טובה יותר מאחרים - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשאני סוף סוף יודעת משהו - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשיש מזג אוויר יפה בחוץ - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשאני מרגישה לא טוב - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשאני מרגישה ממש מעולה - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשמתחילים לריב - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשנזכרים שפעם היינו ילדים - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשיש סופת רגשות חזקה - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשנכנסים ללחץ - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה כשעיצבנו אותי או גרמו לי לשמוח - תמיד רוצים להיות צודק

וככה זה שכולם רוצים להיות צודקים - תמיד רוצים להיות צודק

הכל תירוצים, לפעמים אפילו סתם, אפילו בלי תירוץ מוצלח, אני פשוט רוצה להיות צודקת, פשוט לדעת שניצחתי במשחק או סתם באיזה ריב. אני יודעת שזה להתנהג כמו ילדה קטנה אבל אולי אני פשוט צריכה את זה מדי פעם. אין לי מושג אם זה טוב או רע אבל ככה זה (ומיוחד בעונות מעבר P:) הכל פשוט סתם..

ריבים קטנים - הכבש השישה עשר

כשמשעמם לי נורא ואין לי מה לשחק
אני יוצא החוצה לריב עם גיורא
הילד של השכן

אתמול רבתי עם גיורא
ישבנו על הדשא לבד
הוא אמר שאבא שלו גבוה
ואני אמרתי הוא גמד

אתמול רבתי עם גיורא
הילד של השכן
הוא אמר שיש אנשים על הירח
ואני אמרתי שאין

אתמול רבתי עם גיורא,
ישבנו על הדשא לבד
הוא אמר שאבא שלו גבוה
ואני אמרתי הוא גמד

אתמול רבתי עם גיורא
הילד של השכן
הוא אמר שיש אנשים על הירח
ואני אמרתי שאין

אתמול רבתי עם גיורא
שיחקנו לנו בגן
הוא אמר שאלוהים בשמים
ואני אמרתי זה ענן

אחר כך תפסתי נחש קטן
והוא אמר לי - זאת לטאה
אתמול רבנו אני וגיורא
כמעט חצי שעה

אתמול רבתי עם גיורא
ישבנו על הדשא לבד

נראה לי שיש לי איפשהו קצת כוחות על טבעיים (כן בטח). אולי לא באמת אבל בכל זאת היום קרו שני דברים שלא קרו כבר מלא זמן ובדיוק היום חשבתי על זה שהם לא קרו כבר מלא זמן ותהיתי מתי הם יקרו, על אחד מהם אפילו החלטתי לעצמי שיש סיכוי טוב שהוא יקרה כי הרגשתי שאולי השפעתי קצת. זאת הרגשה מאוד משעשעת לדעת שדברים כאלו יכולים לקרות כאילו על פי הזמנה, אולי אם אני ממש אתאמץ יקרו גם דברים שאני באמת רוצה שיקרו, אולי..

ביום ראשון יש מתכונת באזרחות אבל כמובן שלא למדתי היום בכלל אלא הייתי עסוקה בעיקר בלראות טלויזיה ולסיים סופית לערוך את הביוטופ אחרי שהחזירו לנו את התיקונים ועכשיו סיימנו אותו באמת(!) חוץ מזה עכשיו חזרתי מהצגה שנקראית ראש משוגע. וואו, מזמן כבר לא צחקתי ככה (טוב, כמעט מזמן), אני לא יכולה להגיד שהמשחק היה משהו יוצא דופן או משהו כזה אבל זאת הייתה ההצגה הכי מצחיקה ומגניבה שאי פעם ראיתי. ההצגה הזאת מוגדרת כקומדיה בלשית ובעצם במהלך ההצגה יש בלש שמנסה לפתור תעלומת רצח שאירעה אבל מה שהכי מיוחד זה שההצגה היא בהשתתפות הקהל כלומר, לקהל יש אפשרות לשנות בכל מיני אופנים את מהלך השתלשלות האירועים. באמת שהיה מצחיק, גם הקהל וגם התגובות של השחקנים. אמנם בהצגה הזאת לא הצלחתי לגלות מי היה הרוצח בעזרת הכוחות העל טבעיים שלי אבל זה לא פגם בכלל בהנאה ואולי אפילו להיפך. ביום שני יש תלמידים מהשכבה שלי שגם הולכים להצגה הזאת אז אחרי שהם יראו אותה אני סוף סוף אוכל לדבר על זה איתם בלי להרוס להם את הכיף.

עכשיו כנראה מגיע הלחץ האמיתי - המבחנים הכבדים באמת, יש לי בשבוע הבא שתי מתכונות גם באזרחות וגם במתמטיקה ואני לא באמת מסוגלת לשבת וללמוד אם זה לא רק יום-יומיים לפני המבחן - בעיה! כנראה שאני פשוט צריכה לנסות ולתכנן לי זמנים ממש מוגדרים לכל דבר ולנסות לדבוק בהם כמה שיותר (בתקווה שאני אצליח) כמו למשל את מחר אני צריכה להקדיש בעיקר ללימודים אבל אני איכשהו צריכה להכניס באמצע גם הליכה לבית דפוס להדפיס סוף סוף את הביוטופ וגם יש לי שיעור נהיגה בצהריים ואני גם צריכה קצת לנוח ויש גם מלא ספרים שאני רוצה לקרוא אבל אלו כנראה יידחו עד שיהיה פחות לחץ.

יש לי מלא מחשבות שמתרוצצות בראש אבל אני לא יכולה לספר עליהן לאף אחד, אף אחד לא יהיה מעוניין לשמוע עליהן וגם ממילא שום עיצה כבר לא תעזור לי כי אני יודעת שהכל אבוד שזה מאוד חבל. מה שכן, המחשבות לא עוזבות אותי ואפילו ממש מתחילות להפריע, אני יכולה פתאום למצוא את עצמי בוהה וחושבת במקום לעשות את מה שאני אמורה לעשות והרבה פעמים אני פשוט נעשית עייפה כנראה רק מהרצון לחלום על זה כי החלומות זה כל מה שנשאר לי עכשיו.

זהו, רק רציתי קצת לעדכן כי אולי בהמשך לא יהיה לי כל כך הרבה זמן. אני בהחלט מקווה שאני אצליח לעבור גם את התקופה הזאת בשלום ובלי שום התמוטטות עצבים או משהו כזה. בהצלחה לי ולכולם..