איזה כיף זה יום חופש בבית!
כמה חבל שאתמול ממש לא הרגשתי טוב אז די התמוטטתי לי.
הייתי אמורה לפגוש אנשים ונראה לי שדי אכזבתי. במיוחד כי לא הודעתי שאני לא אגיע..
אני לא הייתי בטוחה עד כמה אני רוצה לפגוש אנשים וכנראה שבסופו של דבר, הגוף שלי החליט בשבילי וזה הקל על כל ההחלטות.
מחר יש לי תחקיר בטחוני אז אני נשארת היום בבית כי לא שווה לעשות נסיעות כפולות סתם.
מתוך השבועיים האחרונים ביליתי 11 ימים בטיולים וכנראה שלמרות כל הכיפיות שבעניין, זה יכול גם להתיש וזה מה שקרה.
בעוד שבוע אני גם יוצאת לטיול של חמישה ימים ואז זה ייגמר. אז הכל כבר ייגמר. יישארו עוד שבועיים למכינה וזהו. הסוף כל כך קרוב וזה בעיקר מוזר. מוזר לי שאין לי הרגשה ברורה בקשר לסוף ולפרידה. באיזשהו מקום טוב לי שזה כבר נגמר אבל מצד שני אני מרגישה שלא מיציתי את עצמי עד הסוף במכינה בעיקר מבחינה חברתית. אבל בעצם זה לא לגמרי נכון כי עובדה שהתפתחתי מבחינה חברתית יותר מאי פעם ובכל זאת כנראה אני עדיין לפעמים די בודדה..
אתמול יצא ששימחתי מישהו רק מעצם היותי קיימת. הייתה לו יומולדת והוא ראה אותי ואמר שזו בהחלט מתנת יומולדת מוצלחת. זה כנראה חיפר על זה ששכחתי את היומולדת שלו.
אתמול יצא גם שהעצבתי מישהו רק מעצם היותי מי שאני. יש אנשים שפשוט קשה להם עם כל התסבוכיות שלי כי הם בעצמם מאוד מתוסבכים ואז ממש קשה להם איתי. מבחינתי זה סוג של אתגר להצליח לגרום להכל לעבור בשלום. אני לא מוותרת מראש. זאת בעצם תוכנית פעולה מתוחכמת שמטרתה היא להראות שהרבה פחות אכפת לי ממה שבאמת. אולי אני צריכה להפסיק עם זה.
ל"ג בעומר השנה היה בהחלט יותר טוב משנה שעברה. אמנם לא ארגנתי שום דבר וזה אולי עזר למנוע אכזבה כי אם אין שום דבר מתוכנן אז אי אפשר להתאכזב. מיציתי אותו כמו שצריך אם כי באיחור של יום (בקטנה). היה הכל. היו אנשים - חברים שאני באמת אוהבת, פנטזיה שהוגשמה ובעצם היא כבר לא פנטזיה אלא משהו אמיתי (אם הייתי יודעת לפני שנה שאני אהיה במצב הזה..), הייתה מדורה, היה מלא אוכל, הייתה שיחת נפש, היו מפגשים עם אנשים שלא ראיתי כבר שנה (בדיוק שנה) והיה כיף.
טוב לי בחיים עכשיו ונראה לי שאני סוף סוף מצליחה להשלים עם העובדה הזאת ואני מקבלת את השינויים שעוברים עלי בברכה. זה טוב.
שיהיה לכולם יום טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האינדיאנית