כי החיים הם לא סרט מצויר

זהו, התאבלתי מספיק. כבר הייתי כל כך עייפה ומותשת שפשוט החלטתי שדי, נמאס לי כבר. אמרתי לעצמי שאני צריכה לצאת לדרך חדשה וחיובית הרבה יותר וכך גם עשיתי.

הודעתי לעצמי שאני הולכת למלא את השבוע בכמה שיותר דברים. לא להשאיר אף יום למחשבות ותהיות מיותרות.

לפני שבוע היה ל"ג בעומר שנתן לי את התחושה שלא הכל אבוד. התחלנו מחגיגה חבורתית שכללה כמובן הרבה בנות וטיפה בשר אמיתי. בהתחלה היה נחמד, הייתה אווירה חגיגית שכזו והיה ממש חם וקיץ. התחלנו לארגן דברים והכל היה ממש סבבה, השיחה זרמה, היו חטיפים בשפע ואפילו הגחלים נדלקו אחרי מאמצים לא קטנים מצד המלאך שלי. אבל לצערי, ההרגשה האישית שלי לא הייתה בשמיים. באמת שהרגשתי כאילו אני עושה כל מה שיכולתי, עוזרת, מביאה, צוחקת, מחייכת, מספרת, משתפת. ועדיין, לצערי, הרגשתי לא שייכת, הרגשתי מנודה ביותר. למה? כי יש כאלה שמחליטים בשביל אחרים. ויש אחרים שנותנים להם להחליט בשבילם. ואם אני במקרה עצבנתי אחד מהם, אז כל האחרים גם יהיו עצבניים עלי אפילו בלי ממש לדעת למה. אולי אני קצת מגזימה אבל הרגשתי ממש לא בנוח, כל הזמן הסתכלתי על השעון ורק רציתי לברוח משם.

אז ברחתי. כעבור שעתיים מייגעות במיוחד החלטתי שדי! והלכנו לדרכינו. אבל במקום ללכת הביתה ולבכות על מר גורלינו, המשכנו הלאה לאכול עוד בשר.. (וזה אחרי שגם בצהריים אכלנו בשר לכבוד יומולדת משפחתית). ההבדל העיקרי היה האווירה. משנה מקום, משנה מזל. אמנם לא יותר מדי הכרנו. כלומר, אני הכרתי פרצופים אבל לא יותר מדי אישיות. ובכל זאת, הייתה הרגשה של קבלה. קבלה אמיתית. אם באתם, אתם כנראה אנשים טובים. בואו, שבו איתנו ותצחקו איתנו ביחד. זה היה פשוט כיף! אחרי זה לא נשאר יותר מדי לילה. התלבטנו אם ללכת לישון לשעתיים והחלטנו שזה כבר לא שווה אז פשוט ניסינו להישאר ערים ואז הוא הלך לדרכו ואני הלכתי לישון עד אחרי הצהריים שאז הייתי צריכה לקום וללכת לשיעור פיזיקה.

יום שני ברובו גם עבר עלי בשינה. אבל אחר כך שכנעתי את הדס לבוא איתי למסע קניות מרתק בסופר. בבית אפיתי עם דפנה עוגה והאמת שהיה ממש כיף. סידרתי את החדר כי איכשהו הוא הצליח להתבלגן שוב בשבוע. ואז בערב ערכתי בחדרי שלי מסיבת בנות לבנות בלבד שכללה הרבה בנות מצווחות, פיג'מות בעדיפות לוורודות, סרטי נסיכות של דיסני, צמות ושוקו חם עם מרשמלו. היה כיף וגיליתי שאני יודעת לעשות צמות בצורה סבירה למדי. צפיתי בפעם הראשונה בסינדרלה באנגלית והשוקו שהכנתי יצא ממש טעים. נראה לי שכולן נהנו וזה שימח אותי.

יום שלישי עוד פעם היה לי קורס וגם ביום חמישי ואת הזמן שבין לבין העברתי בקריאה ובצפייה של אבודים יחד עם הדס, סוף סוף הגענו לעונה השניה. הרבה יותר מדי פיזיקה ואני מפגרת בשיעורי בית באיזה חודש. והיום אפילו קמתי מוקדם והכל אבל עדיין לא התחלתי. אין לי כח לזה..

בחמישי בערב הייתה הופעת מחווה לגזוז. הלכנו לראות והורדנו שם את ממוצע הגילאים. ועדיין, היה ממש שווה. הכרתי את כל השירים ונהנתי ממוזיקה טובה. ככה שהרגשתי ממש טוב עם עצמי לאורך כל הסופ"ש. ועוד פעם לילה בלי כמעט שינה עם המלאך שלי שאיכשהו שכנע אותי לקום ב-4 בבוקר ולנסוע איתו לירושלים למפגש של הבוגרים של המכינה. המפגש כלל סיור בעיר העתיקה והיה בנושא חדשנות. אולי בהתחלה זה נשמע סותר, חדשנות בעיר העתיקה.. אבל כמו כל מפגש בוגרים שבאתי אליו השנה, זה ממש גרם לי לחשוב ותרם הרבה למוטיבציה שלי בקשר להמשך החיים שלי. תמיד ירושלים גורמת לי להרגיש תיירת. לא משנה כמה ניסיתי להרגיש שייכת בעיר הזאת, אף פעם לא הצלחתי. אבל עדיין היה ממש נחמד. להרגיש תיירים כל כך קרוב לבית. וגם החומוס בסוף היה ממש טוב...

חזרנו הביתה וישנו מלא. הרגשה בטוחה כזאת. קצת רבנו אבל בסוף היה בסדר ואפילו הלכנו לאכול יוגורט ביום שבת בערב. חלק מהזמן היה לי את הרצון להגיד לו שדי, זה כבר לא יעבוד יותר בינינו. אבל שום דבר לא יחליף את ההרגשה שיש לי איתו. כנראה שאני פשוט צריכה להיות טיפה יותר פתוחה. לנשום יותר עמוק ולתת לדברים לקרות. כנראה..

שיהיה שבוע מעולה!

עדי:)

עכשיו אתה נוסע ולמרות שאני יודעת שאתה חוזר, זה מרגיש כמו נצח. לדעת שלא תהיה פה מחר.

אתה בן אדם ממש טוב ואני יודעת שתחסר להמון אנשים שאתה משאיר מאחור. כמו שאתה בטח יודע, אתה כמו דבק - מחבר אנשים, וכשלא תהיה זה לא יהיה אותו דבר.

אתה תחסר גם לי מאוד. אני אתגעגע לחיוך שלך ולחיבוקים ולזה שאתה תמיד רואה הכל ודואג לכולם ותמיד כל כך חיובי. אני ממש אתגעגע למשחקים ששיחקנו ביחד ולשיחות ולחיזוקים. אני אתגעגע לימי שני שבשבילי כבר הפכו לסוג של מסורת ממש מוצלחת שעכשיו תיפסק.

אני יודעת שרק בתקופה האחרונה חזרנו להיות בקשר ואני חושבת שהרבה בזכותך זו הייתה אחת התקופות הנחמדות בחיים שלי. ועל זה אני רוצה להגיד תודה! תודה שדאגת לי כל כך ושהיה לך אכפת מה קורה איתי. תודה ששיתפת אותי והפכת אותי לחלק מהחיים שלך.

עכשיו אתה נוסע להרפתקה חדשה. אמרתי לך כבר שאני רוצה שתהנה המון ותאגור כמה שיותר חוויות. כי בסופו של דבר אלו הדברים שחשובים בחיים.

אני מאחלת לך שתלמד הרבה ותחייך המון ושתוכל לראות רק את הדברים החיוביים בכל דבר. ואל תשכח גם להנות..

תזכור שיש פה אנשים שאוהבים אותך ורוצים לראות אותך חוזר הביתה בשלום.

אתה תחסר לי מאוד. אבל כמו שפעם אמרתי, אתה ואני זה לנצח!!

אוהבת המון, עדי