כי החיים הם לא סרט מצויר

למה זה היה חייב לקרות? למה??

ידעתי שזה יקרה, הייתה לי תחושה כזאת ובכל זאת מאוד לא רציתי שזה יקרה.

אז אמרתי כמה דברים שאולי היה אפשר לפרש אותם בצורה אחרת, אבל בכלל לא התכוונתי. פשוט היה כיף לדבר והרגשתי מספיק בנוח אז דיברתי. זאת לא אשמתי, נכון?

חשבתי שאולי יצא מזה משהו אחר לגמרי. משהו שאבד לי ונורא רציתי להחזיר לעצמי כי הרגשתי ששם זה המקום הנכון בשבילי.

אבל זה היה חייב להרוס הכל. (עוד הוכחה ניצחת)

ידעתי, ברור שידעתי, אני יודעת כבר שנים, אבל בחיים לא חשבתי שמשהו יגרום לזה לצאת.

ובסופו של דבר, מסתבר שאני כנראה גרמתי לזה.

אני לא רוצה. אני יודעת שאני לא רוצה. זה בכלל לא היה במחשבות שלי אבל זה יצא משליטה.

זאת הרגשה נוראית והרגשתי אותה יותר מדי פעמים יחסית אלי.

זה קשה ומעצבן וזה לא היה אמור לקרות. לא ככה ולא בכלל.

ומה עכשיו? מה אני אמורה לעשות עם עצמי? מה אני אמורה לעשות?

החיים כל כך לא הוגנים לפעמים. זה נראה כאילו הם צוחקים לנו בפנים.

אני רוצה לצחוק ועכשיו פתאום זה קשה.

אבל אני מתכוונת להמשיך בדרכי בידיעה ברורה פחות או יותר של הדרך, ואני אקווה לטוב.

עדי:)

The First Touch - Rebecca Lavelle

Look into the distance

Tell me what you see

 Can you see the future?

 Are you there with me?

Hope it's there for both of us

 Hope we travel on

 'Cause I believe

Yes I believe

That once you light that fire

And when you give it life

It will grow and grow

'Cause the first touch of your first love

Is the deepest and the sweetest

And the last words of your first love

Are the hardest words to hear

When I finally touch you

Soft upon your skin

You travel to the heart of me

And so it begins

Can't walk away

Can hardly breathe

I know you're there

I feel that you're there

'Cause once you light that fire

And then you give it life

It grows and grows

'Cause the first touch of your first love

Is the deepest and the sweetest

And the last words of your first love

Are the hardest words to hear

Oh, the first touch of your first love

Is the deepest and the sweetest

And the last words of your first love

Are the hardest words to hear

Look into the distance

Tell me what you see

Can you see the future?

Are you there with me?

היום סיימתי. פתאום הכל מאחורי וזהו, נגמר.

זה קצת עצוב וקצת שמח, מן הרגשה מעורבת שכזאת של סיום ופרידה.

מצד אחד אני מתחילה עכשיו שלב נוסף וגדוש בחיים שלי. אבל מצד שני, אני לא רוצה עדיין לסיים את השלב הזה, אני עדיין לא רוצה להיפרד אבל היום הזה בכל זאת מגיע ואני עדיין לא רוצה.

עכשיו אני מקשיבה לשירים של רבקה לאוול והיא פשוט זמרת טובה והשיר הזה ספציפית גרם לי לבכות. הוא הזכיר לי את שנה שעברה ומסתבר שיש דברים שכנראה אף פעם אי אפשר להגבר עליהם.

לפני שנה נפרדתי מהתמימות שלי ואני לא רוצה לאבד אותה סופית.

דווקא בזמן האחרון אני חוזרת הרבה מאוד לעבר שלי, חושבת עליו ומנסה להעביר לי בראש מן רשימת הישגים ביחסים שלי עם אנשים ועם עצמי.

הספקתי הרבה בשנה הזאת, התבגרתי ואני חושבת שזה עשה לי רק טוב. למדתי הרבה על עצמי ועל החברים שלי ומה אני רוצה מהם. למדתי להיות הרבה יותר אמיתית עם עצמי וזה כיף ונותן הרגשה טובה.

כמובן שלא הכל היה מושלם והרבה דברים פגעו וגרמו לי להיות חשדנית יותר והרבה פנטזיות לא מומשו והיו הרבה אכזבות אבל הצלחתי בסופו של דבר לצאת מכולם בסדר פחות או יותר.

לפעמים העצבות ניצחה והרגשתי נורא מיואשת אבל תמיד היו שם אנשים שעזרו לי לעלות חזרה למעלה ועכשיו אני יודעת שהם החברים האמיתיים שלי.

גם אהבה מצאתי אי שם לפני שנה ואולי כרגע היא לא קיימת אבל עדיין לא התיאשתי ואולי בקרוב היא תחזור אלי ואז הכל יראה הרבה יותר ורוד, כמו באהבה הראשונה...

מסתבר שכתבתי פה בעיקר שטויות - נא לא להתייחס ברצינות!

כבר כתבתי כמה פעמים שאני מקבלת כל יום לאימייל שלי תחזית אסטרולוגית. הייתה גם תקופה בערך לפני שנה שהתעסקתי בכל מיני קריאות קלפים ואני בכלליות מאוד מתעניינת בתחום הזה. זה נורא מרתק בעיני לנסות לגלות מה צופן העתיד ולנסות להבין מה הפירוש של כל מיני רמיזות קטנות שאולי בכלל לא אומרות כלום.

אני תמיד מנסה למצוא סימן לכל דבר, סמליות לכל יום חשוב. אני סופרת את הימים שעברו מאירוע מסויים ומנסה לראות האם יש קשר בינו לבין אירוע אחר במספר הימים או ההתרחשות. כל חלום שאני חולמת ישר מקבל פרשנות וככה בערך כל דבר שקורה לי בחיים.

הדבר הכי חשוב לדעתי בכל העניין הזה הוא שאני לא לוקחת שום דבר יותר מדי ברצינות. כל הסימנים וכל התחזיות האסטרולוגיות הם לא יותר מאשר עוד נקודת הסתכלות על החיים שלי. אפשרות בשבילי לנסות לראות האם אני יכולה. אפשרות שלי לבחון את האמונה שלי בעצמי וזה רק נותן עוד עניין בחיים.

כמובן שכל סימן אפשר לפרש בכל כך הרבה דרכים וזה בעצם הכיף האמיתי. להתאים את כל הסימנים לחיים שלי ולראות איך הם מתאימים לשם. ואפילו אם הכל סתם שטויות, למי אכפת?

אבל בכל זאת, עכשיו פתאום אני מרגישה שאני הרבה יותר מבינה את כל מה שקורה סביבי. יש הרבה יותר סימנים שאני מצליחה לזהות וככה ולנתב את החיים שלי בצורה טובה יותר. העובדה לכך היא בעיקר שכל יום כשאני קוראת את האסטרולוגיה היומית שלי (שמכילה בעיקר כל מיני עצות מעורפלות), אני מגלה שאת רובה כבר די הגשמתי וזה מן עוד סימן לכך שאני בדרך הנכונה.

למשל היום קיבלתי באימייל את המשפט הבא: "אדם המחפש את אושרו באנשים אחרים ולא בכנותו הפנימית, הופך להיות תלוי במצבי רוחם המתחלפים." וזה משהו שהבנתי לאחרונה. עד עכשיו הייתי בטוחה שאם אני רק אמצא דרך לשמח את כל מי שמסביבי אז גם אני אשמח (מה שבאמת נכון). הבעיה הייתה שאף פעם לא הצלחתי בכך וזה גרם לי להיות יותר מדי עצובה ולא רציתי את זה יותר. לאחרונה הגעתי למסקנה חדשה והיא שהשמחה מתחילה ממני - אם אני אהיה שמחה אז גם כל מי שמסביבי יהיה שמח (אני מקווה לפחות).

עוד דוגמא לדברים שקרו לי זה כל קריאות הקלפים שעשיתי שכולן ללא יוצא מן הכלל קרו. הרי מי היה מתאר לעצמו לפני שנה שהולכת לפרוץ מלחמה ואיכשהו זה בכל זאת קרה וכן, זה הרס לי את רוב החופש. וגם כשקראתי קריאה בפולין וניסיתי להתעלם ממה שקראתי בבירור זה לא עבד וכל העסק שם היה נתון לכישלון.

האמת שמאז פולין לא העזתי לגעת יותר בקלפים. גיליתי שאני מעדיפה לגלות לבד מה הולך לקרות ובכל זאת מדי פעם חשבתי עליהם וכמעט שניסיתי עוד פעם (למרות שבסוף עמדתי בפיתויים).

עברה כבר קצת יותר משנה מאז שהתחלתי לקרוא בקלפים ורק לא מזמן בעקבות כמעט חוויה חוזרת הבנתי משהו. הבנתי שהקלפים הם לא משהו מיוחד, ישות בפני עצמם, אלא הם עוזרים למקד יותר טוב את החשיבה. והעובדה לכך נעוצה בזה שקרה לי לפני שבוע בדיוק מה שקרה לי גם שנה שעברה (אז נעזרתי בקלפים), בשתי הפעמים חשבתי על מישהו שלא דיברתי איתו כבר הרבה מאוד זמן ובשתי הפעמים תוך פחות מיום, מי שחשבתי עליו יצר איתי קשר וגם מפגש איתו לא איחר להגיע. חייב להיות כאן יותר מצירוף מקרים ואני מתחילה לפתח מלא תיאוריות על היכולות הנסתרות שלי שאני מתחילה לגלות... 

מי יודע? אולי אני באמת איזו מדיום כמו בתוכנית בערוץ 3. או שאולי התוכנית הזאת השפיעה עלי קצת יותר מדי. ואולי זה קצת משניהם.

ואולי ורק אולי, זה לא זה ולא זה. אולי ורק אולי, הכל כבר נכתב בגורל שלנו ביום שבו נולדנו ואין לנו שום דרך באמת להשפיע על זה (כמו באבודים) ולכן אני ממילא לא יכולה להתנגד לדרך החיים שלי אז אני פשוט אמשיך לחיות כמו שחייתי עד עכשיו ואמשיך לשים לב לסימנים כי הם שם כחלק מהגורל שלי ואז אני גם אגלה את מה שייעד לי הגורל.

אני לא באמת יודעת כי זה יכול להיות הכל. או שזו אני (שמכורה לטלויזיה) או הגורל...   

סוף שבוע או משהו, עדי:)