כי החיים הם לא סרט מצויר

עבר עלי יום לא קל בכלל.

זה לא שיצאתי מהבית או משהו והתרוצצתי בין מלא מקומות ולא היה לי רגע לנשום ולא הספקתי לעשות שום דבר ממה שרציתי לעשות. אלא בדיוק להיפך, כל היום ישבתי בבית והעברתי את זמני בין מחשב למקרר לטלוויזיה ובכל זאת לא עשיתי שום דבר ממה שרציתי לעשות וזה קצת חבל.

בכל מקרה, היה לי יותר מדי זמן לחשוב. להעביר בראש כל מיני מחשבות לא נעימות וכל מיני מצבים שיכולים לקורת ומה אם? ולמה לא? ואיך פיספסתי את זה? ומה לעזאזל? ומי יוכל לעזור לי? ולמה אני ככה? ואיך אני נרגעת? ומאיפה הביטחון הזה? ומה זה ביטחון? ואיך הזמן רץ? ולמה הזמן לא זז בכלל? בקיצור, מבלבל משהו. די התבאסתי מהיום הזה. אבל גם כרגיל, בסופו של דבר עם קצת (הרבה) עזרה, הצלחתי לחזור למצב נורמלי כלשהו.

עכשיו אני אלך לישון או לקרוא ומחר אני אתעורר ליום חדש..

שיהיה לכולם שבוע טוב,

עדי:)

Brand New Day - Van Morrison

When all the dark clouds roll away
And the sun begins to shine
I see my freedom from across the way
And it comes right in on time
Well it shines so bright and it gives so much light
And it comes from the sky above
Makes me feel so free makes me feel like me
And lights my life with love

And it seems like and it feels like
And it seems like yes it feels like
A brand new day, yeah
A brand new day oh

I was lost and double crossed
With my hands behind my back
I was longtime hurt and thrown in the dirt
Shoved out on the railroad track
I've been used, abused and so confused
And I had nowhere to run
But I stood and looked
And my eyes got hooked
On that beautiful morning sun

And it seems like and it feels like
And it seems like yes it feels like
A brand new day, yeah
A brand new day oh

And the sun shines down all on the ground
Yeah and the grass is oh so green
And my heart is still and I've got the will
And I don't really feel so mean
Here it comes, here it comes
Here it comes right now
And it comes right in on time
Well it eases me and it pleases me
And it satisfies my mind

And it seems like and it feels like
And it seems like yes it feels like
A brand new day, yeah
A brand new day oh

איך זה לחיות במשפחה יציבה עם שני הורים אוהבים, בית גדול, חדר משלך, וכל הדברים שאת רוצה בעולם (בערך)?

התשובה לזה אמורה להיות די פשוטה, משהו בסגנון "כיף ממש" ו- "לא יכולתי לבקש יותר". והאמת היא שהמציאות לא כל כך רחוקה מזה. אבל גם המציאות יכולה לפעמים להוציא אותי מדעתי..

כל הדברים שאני רוצה בעולם (בערך) - יש!

חדר משלי - יש!

בית גדול - יש!

שני הורים שאוהבים - יש!

משפחה יציבה???

טוב, אני כרגיל מגזימה ובכל זאת, אי אפשר להגיד שהגנים שלי לא קצת דפוקים (תסכימו איתי שלפחות קצת).

מצד אחד יש לי אמא שמבחינתה אני יכולה להיעלם מהבית לשבוע מבלי שהיא תדע לאן וכל מה שהיא תגיד לי כשאני אחזור זה שאני לא בסדר שאני לא מכניסה לארון את הבגדים שהיא קיפלה לי.

מצד שני יש לי אבא שכל איחור של שניה שלא היה בתוכנית מקפיץ את דפיקות הלב שלו לגבהים מטורפים וזה בטוח לא עוזר לבריאות שלו. והצעקות שבאות אחרי זה לא עוזרות לבריאות של אף אחד אחר..

ומה יוצא בסוף?

מן שילוב מוזר בין השניים, לפעמים אני יכולה להיות סופר אפטית ולתת לאנשים לקבל את כל ההחלטות והאחריות למרות שלפעמים זה יכול לעלות גם עלי. במיוחד השנה קרה הרבה פעמים שרק בגלל מן חוסר אכפתיות שכזה, הפסדתי הרבה מאוד דברים שבעצם מאוד רציתי לקחת בהם חלק. היו פעמים שפשוט אמרתי שלא כזה אכפת לי ואני אתן לאחרים להוביל ולקחת את התפקידים הראשיים ואת הקרדיט למרות שידעתי שאני יכולה לעשות את זה הרבה יותר טוב ולפעמים גם עשיתי אבל בלי שום הכרת תודה מספקת.. ובכל זאת, לפעמים אני יכולה להיכנס להיסטריות שלא מהעולם הזה בגלל כאלו שטויות וכל מי שקצת מכיר אותי חווה לפחות כמה כאלה. היסטריות כאלה שלא משנה כמה מנסים להרגיע אותי זה לא באמת עובד ואולי אני נרגעת לכמה זמן אבל מבפנים מצטברת המון אנרגיה שרק מחכה לרגע שבו שוב יקרה משבר קטנטן ואז אני שוב קורסת. דווקא כשכבר נותנים לי תפקיד אני הרבה פעמים נשברת באמצע וזה בהחלט לא טוב.

ולמה נזכרתי בכל העובדות הכואבות האלו ככה באמצע החיים?

טוב, תארו לכם את אותה אחת עם הגנים הדפוקים והמוזרים (אני) מגיעה ביום חמישי (היום) בערב לחניון של הגראנד קניון ומנסה לחנות להנאתי ליד רכב רנדומלי ואיכשהו יוצא לי להסתבך טיפה (הייתי צמודה אליו במרווח של 2 ס"מ). איך לעזאזל הייתי אמורה להגיב?

תוסיפו לזה גם שתי אחיות קטנות שנמצאות באוטו וגם הן זכו באותם גנים שתוארו לעיל ועוד פעם נשאלת השאלה, איך לעזאזל הייתי אמורה להגיב?

בסופו של דבר נשברתי וההיסטריה קצת השתלטה אז התקשרתי לאמא שלי. לא ברור מה חשבתי לעצמי בדיוק (כנראה שבאותו רגע לא בדיוק חשבתי), אבל די יכולתם לנחש שאימי האפטית פשוט שלחה אותי לדרכי ואמרה לי להסתדר לבד.

בסופו של דבר אחרי עוד היסטריה קלה, נבחר הרעיון של הדס לבקש עזרה ממישהו מזדמן. עצרתי איש שהלך שם להנאתו וביקשתי את עזרתו. ואכן, בעזרת אותו איש חביב עם מבטא אמריקאי קליל הצלחתי לצאת בהצלחה וישר ברחתי לחניה רחוקה, אחרי שאמרתי תודה, כמובן.

אחר כך כבר חניתי כמו שצריך ואז הדס סיפרה לי על משהו מגניב שקרה באותו זמן.

תוך כדי שקיבלתי הכוונה הושמע ברדיו השיר "אימפריות נופלות לאט" והדס טענה שבדיוק כשהצלחתי לצאת בצורה חלקה מהחניה הושמעו השורות מהבית האחרון:

"כל הדברים יסתדרו כך אבא מרגיע

אמא עכשיו משיבה בחיוך"

כמה אני אוהבת שדברים מסתיימים על הצד הטוב...

אז אי אפשר בלי:

אימפריות נופלות לאט - דן תורן

ילד מכין בסלון שעורים בהיסטוריה
הוא לא שומע צלצול פעמון
בה בשעה שאתונה פולשת לטרויה
אבא נכנס עם קופסת עוגיות ועיתון

אמא לאבא סודות על האוזן לוחשת
ילד שומע קטעים בשיחה
לאלכסנדר מוקדון יש חצי היבשת
אבא אומר שחצי המשכורת הלכה

ובתוך הדפים של הזמן שאבד
אנשים נגמרים ברגע אחד
אימפריות נופלות לאט

כל הדברים יסתדרו כך אבא מרגיע
אמא עכשיו משיבה בחיוך
חייל האימפריה אל קצה היבשת מגיע
ילד נרדם וחולם על קרבות שהיו

ובתוך הדפים של הזמן שאבד
אנשים נגמרים ברגע אחד
אימפריות נופלות לאט

לילה טוב לכולם (ובתקווה שמחר תהיה לי מסיבה מסיבתית ביותר),

עדי:)

תראו איזה פלא, אני בת 19!

אני לא רציתי להתבגר ואיכשהו זה בכל זאת קרה. לפני בערך שנה, שיניתי את העיצוב של הבלוג הזה לעיצוב של פיטר פן עם הצהרה מאוד ברורה שעדיין עומדת. ובכל זאת, זה קרה. אם להגיד את האמת, אני די בסדר עם זה..

השנה גיליתי שללהיות גדולה יש גם כמה יתרונות -) הרבה יותר מדי התנסויות חדשות השנה שזה בעצם אחת הסיבות שאני כבר לא פוחדת להתבגר. תמיד חשבתי שהחיים הופכים להיות משעממים ככל שמתבגרים ונכנסים יותר עמוק לעולם המבוגרים. אבל הגעתי בסופו של דבר למסקנה שהשיעמום תלוי בסופו של דבר רק בי ובה אני אעשה עם החיים שלי וכמה אני ארצה לשלב גם דברים לא שגרתיים וחדשניים בחיי השגרה שלי. החלטתי שלפחות עד גיל 30 לא באמת הולכים להיות לי חיי שגרה.

אתמול בערב קבעתי להיפגש עם יוחאי, יצאנו בסופו של דבר ב-11 בלילה למרתף (פעם ראשונה שלי שם). והחלטתי לחגוג את יום הולדתי המתקרב עם איזה משקה סימלי ומגניב. יוחאי הודה שהוא לא מכיר יותר מדי כאלה אז פשוט בחרתי לפי השם. השם שנבחר בסמליות רבה היה דרור כדי לסמן את החופש שבגיל או משהו כזה. זה אמנם בשנה איחור אבל למי אכפת.. עוד גילוי מפתיע (או אולי בעצם לא כזה מפתיע) היה הסחרחורת שקיבלתי ברגע שקמתי משם והתחלתי ללכת. ואז הוכחתי (בעיקר לעצמי) שאני באמת מושפעת מאלכוהול בקלות. עוד דבר מגניב שהיה זה שכל הזמן שישבתי שם, חוץ מלהסתכל על אנשים משחקים הוקי אוויר, בהיתי במזגן שהיה מולי והוא היה מכוון בסמליות רבה על 19 (מעלות כנראה) וזה היה משעשע למדי.

השעה עכשיו 11 בבוקר וכבר קיבלתי די הרבה הודעות בפלאפון שזה באמת עושה טוב, בעיקר לדעת שזוכרים. מכאן, נראה לי שהיומולדת שלי בהחלט יכול להשתפר וזאת לא שאיפה גדולה מדי - אני פשוט מתכננת לעשות כמה שיותר כיף!!

יחי הגיל המאגניב (נראה לי)!

עדי:)