כי החיים הם לא סרט מצויר
כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים |
 כינוי:
האינדיאנית בת: 36
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
| 9/2006
נחל שיח או ערב ראש השנה ב'
אתמול היה א' תשרי הידוע גם בכינויו - ראש השנה. איזה כיף התחילה שנה חדשה!
אותו יום ידוע לשמצה היה בשבילי יום מלא פעילות, הוא התחיל אצלי מוקדם בבוקר (למרות הרצון הרב שלי להמשיך לישון ולחלום מלא חלומות) וישר קמתי במרץ והתחלתי לחפש מלא הפעלות מגניבות שאני אוכל להשתמש בהן בטיול שבו התבקשתי להדריך את חברי הטובים מהחאבורה. התכנון של הטיול כבר היה ממש מזמן אבל בסופו של דבר הוא יצא לפועל רק אתמול, חלק מהתכנון היה לרדת את אחד מנחלי חיפה שיורדים עד לים ושם לעשות מדורה ומנגל ולהישאר עד לבוקר שלמחרת. אבל בעקבות מחסור בקרשים ובבנים אמיצים שישמרו עלינו מפני ערסים אקראיים, התוכניות קצת שונו ומה שיצא בסוף היה טיול בנחל שיח (שאליו הכנתי בבוקר את ההפעלות) ואח"כ מנגל אצל טלי החמודה בבית שממנו הלכתי מוקדם בעקבות מחלה.
אחרי בוקר מלא שעשוע של תכנון טיול (נזכרתי כמה זה יכול להיות כיף), התארגנתי לי ללכת למסיבת היומולדת של ליזה שהייתה ביערות הכרמל. היינו שם בעיקר בנות (גם גל אביר וכל מיני חברים של אחותה של ליזה) ככה שחוץ מלטחון הרבה בשר, עיקר הדברים שקרו שם היו שיחות בנות ומשחק מחבואים סוער. בהחלט נהניתי אבל בגלל כל מיני גורמים הייתי די מעופפת ומה שיצא מזה היה שלא כל כך שמתי לב למה שקורה סביבי. קורה.
חזרתי בצהריים הביתה וכבר בשעה שלוש וחצי הייתי צריכה לצאת לעבר הכניסה לנחל שיח שליד בצפר הרצל ששם נפגשנו כל השישה שבסוף יצאו לטיול (נועה, אביגיל, טלי, פירר, איליה ואני) בשעה 4. הטיול עצמו הוא בערך שעה הליכה אבל לנו לקח לעבור את המסלול בסביבות שעתיים וחצי בגלל שכמעט כל עץ שהיה בדרך שימש אותנו לעצירה שבה שלפתי את אחת ההפעלות או סתם איזה משחק שהכנתי מראש וכולם שיחקו כמו ילדים קטנים - היה ממש כיף. עוד בונוס נוסף שהיה בטיול הזה היה שטלי הביאה מלא מושמושים וכל עצירה כמעט (וכידוע היו הרבה מאלה) היא חילקה לנו אחד וזה בהחלט עשה את הטיולון הזה לכיפי במיוחד.
בסוף הטיול הקפיצו אותנו כאמור לבית של טלי וזאת הייתה הפעם השנייה באותו יום שאכלתי על האש - נו, זה חג, מותר לי... בנוסף שיחקנו כל מיני משחקים בקלפים כמו רביעיות ודוראק (משחק הרוסים הידוע) ואפילו הצלחתי לא להפסיד בכל הפעמים! באיזשהו שלב איליה התחיל לנגן בגיטרה שלו ויצא שהתחלנו להמציא שיר על חתולים (כמובן), אני לא באמת עזרתי (אולי תרמתי שורה או שתיים) אבל מה שיצא בסוף היה באמת מצחיק. איליה, אביגיל ויעל החליטו להקליט את השיר בעזרת האם פי 3 של טלי אבל הם נתקלו בהרבה בעיות כי הם כל הזמן התחילו להתפקע מצחוק באמצע. בשלב הזה התחלתי להרגיש קצת לא טוב והעדפתי לחזור הביתה (וכמובן שבבית הרגשתי מיד השתפרה פלאים) באותו שלב בדיוק, מור גם נזכר להגיע מאיזו ארוחה משפחתית אז מה שיצא לי עוד לעשות זה להגיד לו שלום וללכת עם ליוויה הצמוד של נועה כדי לחכות לאבא שלי שיבוא לקחת אותי.
ישר כשחזרתי הביתה הלכתי לישון ונזכרתי להתעורר רק בשעה 12. נראה לי שכרגע אני סובלת מיתר שינה אבל אני בטוחה שבצפר יטפל בעניין מהר מאוד...
ללא ספק הניסיון השני של החג היה הרבה יותר מוצלח מהראשון כי אין כמו להיות ולשמוח עם חברים ולזה אני בהחלט מודה...
The Jungle Book - That's What Friends Are For
We're your friends
We're your friends
We're your friends to the bitter end
When you're alone
Who comes around
To pluck you up
When you are down
And when you're outside, looking in
Who's there to open the door?
That's what friends are for!
Who's always eager to extend
A friendly claw?
That's what friends are for!
And when you're lost in dire need
Who's at your side at lightning speed?
We're friends of every creature
Comin' down the pike
In fact we never met an animal
We didn't like, didn't like
So you can see
We're friends in need
And friends in need
Are friends indeed
We'll keep you safe
In the jungle forevermore
That's what friends are for!
| |
סבתא או ערב ראש השנה א'
קודם כל שנה טובה לכולם ותודה רבה לכל החמודים ששלחו לי שנות טובות וכו'.
זהו, התחילה לה שנה חדשה אבל בגלל שכבר היו לי כל מיני התחלות אחרות בזמן האחרון אז ההרגשה היא לא כל כך מיוחדת וזה פשוט המשך ישיר של אותן מחשבות ואותן תחושות שהדבר היחיד שאני יכולה לבקש לקראת השנה החדשה זה שהן לא יגמרו לעולם.
אתמול בערב נסענו כל המשפחה (כן, אבא ואימא חזרו סוף סוף) לארוחת חג אצל סבתא שלי ואולי בגלל שהרגשתי קצת לא טוב ואולי סתם מעומס על המוח שלי, יצא שכל מה שסבתא שלי עשתה מאוד עצבן אותי. לא התכוונתי בהכרח לכל מה שאמרתי לה אתמול אבל הגעתי למסקנה שסבתות פולניות עם כל כמה שהן משתדלות בשביל הנכדים שלהן, יכולות להיות ממש מעצבנות: מגיעים לבית של סבתא והיא צריכה לעבור אחד אחד, לחבק ולנשק ולהגיד כמה גבהנו (מאז שבוע שעבר) ואיך אנחנו לבושים יפה. אח"כ מתיישבים בסלון לפני הארוחה והיא ישר חייבת לרוץ בכל רחבי הסלון ולאסוף את כל הדברים השבירים (הרבים) שמצויים אצלה בסלון כדי שהילדות תוכלנה לשחק למרות שאמרנו לה שאנחנו כבר מזמן עברנו את גיל הנזק - גיל 5 ותוך כדי כך להתלונן על זה שאיחרנו ושהיא עומדת ומבשלת לנו מהבוקרואנחנו עוד מעיזים לאחר. כשמגיעה הארוחה וכל 2 דקות בערך סבתא מוצאת לה קורבן אחר ושואלת אותו שאלה אקראית כמו "אכלת כבר מהפטריות, יצא ממש טעים" - "כן סבתא כבר אכלתי, אבל עכשיו אני רוצה קצת עוף" - "מה, לא היה טעים? אולי תוסיפי קצת מלח" ואחרי כ-5 דקות "כמה מלח את שמה? מה, את מאוהבת?" ואחרי עוד כמה דקות " עדי, נשאר עוד עוף, אכלת?" - "כן סבתא, הכל היה ממש טעים" - "אז למה השארת עוד עוף?" - "כי אני כבר שבעה" - "מה? לא היה לך טעים?"... בקיצור, אפשר להשתגע. ואחרי הארוחה כשכולם ישבו ודיברו בסלון, אני תפסתי לי את בכורסא הגדולה שליד החלון וקראתי לי עיתון וגם אז כל 5-10 דקות סבתא פנתה אלי בשאלה כי הרי אם אני לא מאושרת וחיננית כמו כל נכדה ממוצעת בת 7, אז משהו לא בסדר איתי נכון? וכל פעם היה משהו אחר, למה לא סיימתי את הקינוח? למה אני מתעלמת מאחותי הקטנה ?למה אני כועסת עליה? (כנראה עניתי לה בצורה די מגעילה), למה אני שותקת? למה אני צועקת? (בקטע שדפנה ממש עלתה לי על העצבים), "די עדי, לא מתאים לך להתנהג ככה" - "למה לא? ככה אני תמיד מתנהגת" - "באמת? אני אף פעם לא הכרתי אותך ככה" - "ככה אני תמיד" - "טוב..." (עם פרצוף היעלבות פולני מספר 17), ו"למה את לא אומרת שלום?" ו"למה את לא עוזרת לאחותך לפתוח את הדלת?"
עכשיו אני נזכרת בעוד הרבה פעמים שבהן סבתא שלי מתנהגת ממש כמו סבתא פולניה כמו תמיד שאנחנו (הנכדות) נמצאות אצלה כשיש אורחים ואז תמיד הסיפור חוזר על עצמו כמעט באותן מילים על כמה שהיינו חמודות כשהגענו לארץ מארה"ב וכמה שאנחנו יפות וכמה שאנחנו חכמות וכמה שיותר להביך...
איכשהו תמיד יש לה קטעים שפשוט בא לי לטלטל אותה בכוח ולצעוק עליה שתפסיק כי כמה אפשר? אבל אני יודעת שזה לא בסדר ואני גם לא באמת מתכוונת לעשות את זה אף פעם אבל מדי פעם אני ממש מתעצבנת ואז אני מדברת אליה ממש לא יפה ובמיוחד הקיץ כשבילינו ביחד הרבה יותר מדי כמו השבוע שהיינו ביחד באותו חדר במלון ברמת גן וגם אז פשוט לא הצלחתי להבין איך היא לא קולטת שאני כבר לא ילדה קטנה וזה ממש מעצבן שמתייחסים אלי כמו אחת כזאת. אבל אולי אין מה לעשות בעניין ולפני הנסיעה לפולין גיליתי שסבתא לא תישאר לנצח ושאולי כדאי לי להיות איתה כמה שיותר וללמוד ממנה כמה שיותר לפני שלא תהיה לי אף סבתא. כנראה אני פשוט צריכה לסדר לי את הפגישות איתה במינונים נמוכים מספיק כדי שאני אספיק להתגעגע ולסנכרן את הפגישות שלי איתה לפעמים שבהן אני לא עצבנית כי מאוד חבל לי לכעוס עליה ואני יודעת שהיא לא עושה את זה בכוונה וזאת רק אני שצריכה ללמוד להתמודד עם הסבתא הפולנייה שלי.
ועכשיו זה בדיוק זמן מצוין כשיום כיפור מתקרב כדי לבקש סליחה ולהצטער על כל הטעויות שעשיתי ואני ממש מצטערת עליהן ואולי עכשיו מצאתי לי יעוד טוב לזה שהתחילה שנה חדשה שתהיה (הלוואי) מוצלחת יותר מכל השנים שקדמו לה.
| |
אלה החיים (כמו חגיגה שאין לה סוף)
והנה החיים ממשיכים להם במסלולם הנכון ביותר מבחינתי ויחד עם כל הלימודים והשעות הארוכות בבצפר ויחד עם התפקיד החדש שאני מבצעת - להיות אימא, אני עדיין מצליחה ליהנות ועוד די הרבה (אמנם בעיקר בשעות שאחרי בצפר).
12 שבועות בדיוק עברו מאז... והנה אני מוצאת את עצמי במצב של חוסר אכפתיות טוטאלית לכל העניין הזה. יש כל כך הרבה עניינים אחרים הרבה יותר מעניינים שפשוט לא נשאר לי מקום לחשוב על משהו אחר. אני יודעת שזה לא בסדר ויש לי הרבה מחויבויות אחרות כלפי הרבה אנשים אחרים אבל בשלב זה לא ממש אכפת לי. עוד מעט מגיע יום כיפור ואז כולם יסלחו לי או לפחות ככה אני מקווה. אבל לפני זה יש עוד את ראש השנה שלכבודו הוטל עלי לתכנן טיול ולהדריך בו את החברים שלי עם הרבה הפעלות אינפנטיליות עד שנגיע לים ושם נישן או יותר נכון, נישאר ערים עד לבוקר.
חוץ מזה החיים ממשיכים די כרגיל ואני מאוד נהנית להיות השולטת של הבית ולפקד על האחיות שלי ביד רמה (לא יותר מדי) למרות האחריות שכרוכה בזה. כמובן שעכשיו אני צריכה לכתוב כמה אני הרבה יותר מעריכה את אימא שלי על כל העבודה שהיא עושה כל הזמן בטיפול בנו ובבית אבל אני לא אעשה את זה כי פשוט את גילוי החשיבות של אימא שלי גיליתי לפני בערך שנה ומאז הקשר בינינו רק התחזק ככה שלהעריך את אימא שלי אני עושה כל הזמן אבל אולי בכל זאת לא יזיק גם הפעם - אני מעריכה את אימא שלי מאוד!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
