חרא לי.. רע לי.. הכל מתפרק.. ואין לי עם מי לדבר על זה.. זאת אומרת אין מי שיבין..
לא תארתי לעצמי שאגיע לכאלו תחושות ומחשבות עקב ארוע מסויים, בגיל כל כך צעיר.. אני בת 18 אלו בעיות של מבוגרים זה לא צריך להיות קשור אלי.. וזה כל כך כואב!! האדם שהכי אהבתי הכי נשענתי ונתמכתי על ידו הכל משתנה..
הכי "מצחיק" שראיתי את זה קורה אבל זה לא דבר שאתה יכול לעשות נגדו משהו.. אתה גם לא רוצה..
לא טוב לי שאני שם, חלק מזה.. כאילו אשמה.. אני יודעת שזו לא אשמתי אבל.. הכניסו אותי לזה כאילו אני הצד שגרם להרס לפגיעה באנשים אחרים..באנשים הקרובים לי ביותר!
(אני כבר שעה בערך כותבת זה ממש עוזר.. אני קוראת את זה שוב ושוב ונראה שהגזמתי כי נורא נפגעתי.. אז טוב שזה ככה..)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
orchik