לא ממש יודעת למה אני ממשיכה לכתוב פה כשמרגיש כאילו ישראבלוג כבר מת

זה בעיקר בשביל עצמי כנראה

אני דיי בשוק שעברה חצי שנה מהפוסט האחרון, הייתי בטוחה שעברו אולי 3 חודשים בלחץ

השנה הזו פשוט טסה לי, כאילו רק הרגע הגשתי את סרט הגמר שלי וסיימתי את התואר וכבר אוטוטו יש הגשות של המחזור שמתחתינו

פסטיבל פרימוורה היה הדבר הכי כיפי שחוויתי בחיי ואני לא יכולה לחכות לרגע שאחווה את זה שוב

לכן קניתי כרטיס EARLYBIRD לשנה הבאה. וקניתי VIP, לא סתם! 

זה פשוט הרבה יותר זול במכירה מוקדמת. הקאץ' הוא שלא יודעים עדיין מי יופיע שם בכלל,

אבל אם מסתכלים בליינאפים של פרימוורה

מכל השנים האחרונות, מבינים שאין ליינאפ שהוא גרוע. בכל אופן, היה לי מזל גדול שמישהו שהכרתי מהארץ שגם כן היה בפסטיבל

עזר לי להשיג כרטיס VIP מהמכירה המוקדמת של 1000 הכרטיסים הראשונים, והמכירה הזו היתה פתוחה רק לאנשים שקנו VIP בעבר

ולי היה כרטיס רגיל אז לא היה לי קוד של VIP והוא פשוט השיג לי ולעוד כמה אנשים קודים מאנשים שקנו VIP השנה ולא מתכוונים לטוס שוב בעוד שנה. אז אם לחשוב שכרטיס רגיל עלה לי השנה 180 יורו כי קניתי מאוחר, ועכשיו הVIP עלה לי 200 יורו, כולה 20 יורו יותר,

זה סופר משתלם. אחרי חצי שעה נגמרו אלף הכרטיסים והמחיר של הכרטיסי ו.י.פ עולה מעכשיו 300 יורו. חתיכת הבדל!

ממש מקווה שיהיה ליינאפ טוב אבל אני דיי סומכת עליהם 

וגם יצא שכל החבר'ה שהכרתי שם מישראל שהיו ממש חמודים, קנו גם כן ויפ לשנה הבאה ומקווה שוב לראות את כולם ולעשות חיים 

הנה סרטון אווירה שהם עשו של הפסטיבל שהיה השנה. מצחיק אבל הוא לא באמת מעביר את האווירה בכלל

אבל הוא נחמד. בעיקר הסוף אחרי 1:40 כשיש הרבה מטיי סיגל

אז מה, נחפור קצת?

חששתי לטוס לבד ומהקונקשן והכל אבל היה ממש בסדר ויש גם יתרונות בלטוס לבד. האמת שכל האנשים שהכרתי שם טסו לבד

וכנראה שבגלל זה בעיקר התחברנו. ביום הראשון הגעתי מוקדם בצהרים וכשחיכיתי למזוודה שלי היה קטע מוזר אני שומעת מאחורי

"מריאנה?"

וזה היה מישהו שדיברנו בפייסבוק כי הוא רצה לקנות ציורים שלי, עם חברה שלו שגם כן באו לפסטיבל ובסוף חלקנו מונית והוא אמר 

שבפעם הראשונה שלו בפסטיבל הוא גם כן היה באותו הוסטל (AMISTAT) ושהיה ממש כיף. 

לי לא היה כזה כיף בהוסטל למען האמת

הלקח הכי גדול שלמדתי להבא הוא: לישון בהוסטל עם 11 אנשים שאני לא מכירה בחדר-BIG NONO

הייתי תמימה וחשבתי לעצמי...מה אני כבר צריכה מעבר למיטה לישון בה ומקלחת?

אבל זה היה לא נוח בשיט. כל החדר היה פשוט 6 מיטות קומותיים עם חצי מטר בין לבין ולוקרים קטנים. ובלי מזגן.

בחרתי בהוסטל הזה כי הוא היה במרחק 25 דק הליכה מהפסטיבל אבל מצאתי את עצמי הולכת משם ברגל אולי פעמיים אז זה לא היה יתרון כזה גדול בסופו של דבר. כמובן שכל מי ששהה בערך בהוסטל זה צעירים שהולכים לפסטיבל גם כן. רוב החדר שלי היה בנים בריטיים 

שזה כמובן נשמע חלומי בטח אבל הם דיי היו כולם חברים ביניהם ולא ממש היתה לי אינטראקציה איתם, כשהגעתי אמרתי היי למישהו שהיה בחדר

ודיברנו איזו דקה וזהו. בחור בשם רורי מאנגליה שראה את טיים אימפלה כבר 5 פעמים  

היתה לי אינטראקציה בעיקר עם הבחורה חמודה שישנה במיטה מעליי, מישהי בשם אלין שגרה ולומדת באנגליה ובמקור היא ממקסיקו. 

ביום השני שלי שם הלכנו לחוף והגענו בטעות לחוף נודיסטים ואז המשכנו ללכת עד שהגענו למקום שהוא כנראה הגבול בין החוף הנודיסטי לחוף הרגיל

והיו שם פחות איברים מדלדלים אז התיישבנו שם וסתם דיברנו וציירתי קצת

ציירתי בתוך סקצ'בוק שאלכס הכינה לי לגמרי בעצמה אגב! תראו איזה אדיר:

מימין זה הקאבר עם קולאז' שהיא הכינה, משמאל למעלה זה הפנים של הקאבר ולמטה זה הגב שלו

אז אחרי שמיצינו את החוף הלכנו ברגל לכיוון הפסטיבל וראינו כמה הופעות קטנות או חלקי הופעות

חיכיתי באחת הבמות הקטנות לג'וליין בייקר שהיתה מקסימה ומרגשת

אבל עזבנו באמצע כדי לראות את Car Seat Headrest שהיו ממש בבמה ליד, מה שהתברר כטעות כי היה ממש עמוס שם יחסית ולא ראינו כלום כשבג'וליין הייתי בשורה הראשונה אז הלכנו הלאה לכיוון הבמות הגדולות

בדרך תפסנו את טייני פינגרס הישראלים שנשמעו מעולה והמשכנו להופעה של DAUGHTER באחת הבמות הראשיות. היו שתי במות ראשיות שהיו בק טו בק והיו שם הופעות גדולות לסירוגין, אחרי שאחת נגמרה התחילה אחת אחרת בבמה השניה ואז בבמה ההיא התכוננו להופעה שאחרי. אז אנשים שרצו לשמור מקום טוב להופעה כלשהי באו כמה הופעות לפני ההופעה שלה הם חיכו ונשארו באותו המקום כשהם דיי מוותרים על ההופעות  שבבמה ממול (אמנם הקרינו אותן במסכים אבל בקושי שמעו) אז באמצע דוטר כבר החלטתי ללכת לכיוון הבמה ממול ולשמור מקום לטיים אימפלה שהיו אמורים להופיע 3 שעות אחרי. הגעתי ותפסתי מקום על הגדר של מתחם הVIP שהיה סוג של גולדן רינג וחשבתי שזה מקום טוב ודיברתי עם כמה בחורים

מדרום אמריקה שעמדו ליד ואז איזה מישהו מבפנים אמר להם להכנס לVIP כי לא בודקים בכניסה אז הלכנו לשם ונכנסנו ואז היה לנו מקום טוב 

לא רחוק מקדמת הבמה. אבל לא הייתי רגועה כי אין מצב שמתחם הויפ יהיה מלא באנשים שהם לא ויפ ואז לא יהיה להם מקום.

בכל אופן נשארתי לעמוד שם כי אחרי דוטר אייר עלו על הבמה והיה לי VIEW ממש טוב, היה מעולה.

קצת אחרי שנגמרה ההופעה

אמרו לכולם לצאת מהמתחם ואז הבנתי בדילאיי שעד השעה עשר נותנים לכולם להכנס ואחרי עשר זה נהיה מתחם ויפ בעצם אז הם מוציאים את כולם

ראיתי את כל מי שלא ויפ דופק ריצה ופשוט רצתי אחריהם מסביב למתחם הויפ וכל דוכני המכירה של הייניקן והגענו בעצם לאיזור שקרוב לבמה

אבל פתוח לכולם, ככה שבסוף הייתי דיי קרובה לבמה בכל מקרה. אבל החלק העצוב הוא שנאלצתי לוותר על הופעה של Explosions in the sky

שממש חיכיתי לה אבל לא רציתי לוותר על המקום שלי ונהיה ממש צפוף שם. ראיתי אותם מפציצים במסך אבל בקושי שמעתי. ראיתי את כל ההופעה אחרי זה באיכות DVD והיא אכן היתה מעולה כמו שהיא נראתה. זו אולי הטעות היחידה שעשיתי בפסטיבל הזה, יכולתי לוותר על מקום טוב בטיים אימפלה כי אני הולכת לראות אותם גם בארץ, ולראות את אקספלוז'נס (כלומר לשמוע). אבל אני לא יודעת לדחות סיפוקים ורציתי לראות את טיים אימפלה מכמה שיותר קרוב. יצא שעמדתי ליד חבורה של ישראלים ובסוף של ההופעה אקפלוז'נס הם נראו מדהים ואחד מהם שכנראה לא מכיר אותם אמר

שבטח מי שבבמה ההיא עף באוויר כרגע, אז אמרתי לו שכן והם מדהימים ורציתי לבכות על כך שאני לא שם באותו רגע...כן צרות של עשירים וזה

(יש כאן את השיר האחרון שהם ניגנו -The only moment we were alone החלק מ-05:30 עד הסוף דיי מדהים)

ואז טיים אימפלה עלו. היתה לידי חבורה של איטלקים גבוהים וקולניים שדיי הפריעו לי אבל אין מה לעשות. הייתי לא רחוקה מהבמה אבל ראיתי בצורה 

חלקית מאד.

היה כיף, בעיקר כששיחררו עלינו את הקונפטי 3 פעמים במהלך ההופעה ושרתי את כל השירים ואז פתאום באמצע EVENTUALLY היתה הפסקת חשמל ולקחה לי איזו דקה להבין שזה לא היה מכוון

כי כולם המשיכו לשיר וזה היה נראה כמו אחד הקטעים שעוצרים ונותנים לקהל לשיר אבל אז אחרי שהמשכנו לשיר את הפזמון שוב ושוב היה ברור שקרתה איזו תקלה של ממש כי זה נמשך דקות ארוכות. ואז חזר החשמל והשיר המשיך מאיפה שהפסיק, אבל הבאסה זה שחייבים לעמוד שם בלוז

ונאלצו לחתוך שלושה שירים!

כבר במהלך הפסקת החשמל הרגשתי קצת רע אבל רצית להישאר כמובן עד סוף המופע וגם ולנסוע לצאת משם במהלך ההופעה זה מאד קשה

עם כמות האנשים והצפיפות. לקראת סוף ההופעה כבר היתה נהירה המונית של הקהל לכיוון הבמה השניה כי LCD סאונסיסטם היתה ההופעה הבאה שהתחילה ב1:10 

התוכנית שלי היתה ללכת לחצי מההופעה של אלסידי ואז לחתוך לבמה קטנה יותר להופעה של האוסיז (THEE OH SEES) שהתחילה ב-1:50

אבל בפועל התוכניות לא תמיד עובדות והרגשתי קצת לא טוב ושאני חייבת להתרחק קצת מכל ההמון הזה ולהתאוורר. וכל ההמון היה בהופעה של אלסידי. האמת שאני אף פעם לא ממש הייתי INTO THEM אז הוויתור הזה לא כאב במיוחד. פשוט ידעתי שאשמע הרבה נזיפות על זה אבל לא

כזה היה אכפת לי.

הלכתי למקום שבו יכולתי לשבת קצת בשקט ולתת מנוחה לרגליים וזה עזר להפליא כי לאחר כרבע שעה התמלאתי באנרגיות

מחודשות, קניתי כוס גדולה של הייניקן (לצערי זו הבירה היחידה שהם מכרו) ורצתי לכיוון הבמה שבה היו אמורים להופיע האוסיז

הגעתי בול חצי דקה לפני שהם התחילו והיה לי אחלה מקום רק שזה היה ממש ליד הרמקולים וההופעה כמובן היתה מאד רועשת

ברגע שהם התחילו היו כמה אנשים שעזבו עכשהם מכסים את האוזניים מרוב שזה היה רועש בקדמת הבמה (פףף מה) אז יכולתי להתקדם למקום עוד יותר טוב.

אנשים שם השתגעו אז שתיתי את הבירה בשלוק אחד לפני שיספיקו לדחוף אותי והיא תישפך עליי. לרגע לא הצטערתי שבחרתי לראות אותם את במקום אלסידי, היה ממש כיף והייתי צריכה קצת מנוחה מהבמות הגדולות והצפיפות. ולכו לראות אותם בארץ בסוף אוגוסט! לראות אותם ואת FOALS במחיר הזה בארץ זה מאד משתלם :)

הנה שיר מההופעה באיכות טובה 3>

אחרי ההופעה הזו הייתי כבר מפורקת וישבתי לצפות מרחוק בהופעה של BATTLES שגם היו מעולים אבל הייתי בקושי בהכרה

והשעה היתה כבר איזה 4 לפנות בוקר כשעזבתי את הפארק לכיוון ההוסטל. יצא שעליתי על אוטובוס בכיוון ההפוך ומזל שהנהג שאל אותי ועלה על זה וירדתי אחרי שתי תחנות וחיכיתי מלא זמן לאוטובוס חזרה. בסוף עליתי עליו והרגשתי משהו שמטפטף לי על הרגל וקלטתי שזה מהתיק גב שלי והבקבוק מים שהיה לי בתיק איכשהו נפתח והתיק התמלא במים וגם היתה לי בתיק חבילה ענקית של טיק טק שקניתי בדיוטי וזה איכשהו נכנס לתוך הקופסא והכל נהיה עיסה דביקה של מים עם טיק טק בתיק שלי. היי לפחות זה הריח טוב. כשהגעתי להוסטל כבר היה 5 לפנות בוקר. הלכתי למקלחות הוצאתי את כל תכולת התיק שלי והקלמר

שהיה ספוג במים וייבשתי הכל עם מייבש שיער במשך איזו חצי שעה כמעט. ואז התקלחתי. עכשיו כל פעם שהלכתי להקלח זה היה לוקח לי איזו שעה כי

חושך מצריים בחדר כולם ישנים ואי אפשר להדליק את האור ואני אם מבולגן ולא זכרתי איפה מה וכל פעם איבדתי דברים וגם לא יכולתי להתפשט

בחדר והייתי הולכת לבושה למקלחות ומתפשטת שם, מתקלחת ומתלבשת שם ואז רק הולכת לישון, היה מאד לא נוח. ובאותו לילה הלכתי לישון כבר בשעה 7 בבוקר. התעוררתי ב11 בבוקר כמו בכל בוקר בערך והיה שם עדיין חושך כי כולם ישנו עד מאוחר מה שהקשה גם כן על ההתארגנות

ושוב לא מצאתי כלום ולא היה לי נעים להדליק להם את האור אבל אני ואלין עשינו את זה כמה פעמים כשלא היתה ברירה ><"

אה ולקח נוסף שלמדתי-לקחת מפצל! היה לי שם שקע אחד והייתי צריכה להטעין גם מצלמה וגם מטען נייד כי להיתקע בלי סוללה כשצריך לנווט

בעיר לא מוכרת בלילה זה לא כדאי

(כמו שאמרתי-הוסטל-פשוט לא בשבילי)

יום לפני זה אחרי שהגעתי משדה התעופה להוסטל והתמקמתי והכל נסעתי במטרו ונפגשתי את אורן שהכרתי דרך קבוצה של אנשים שנוסעים

לפרימוורה מישראל וטיילנו בברצלונטה. אחה"צ הלכנו לפסטיבל, קיבלתי את הצמיד שלי (שעדיין לא הורדתי אגב )

היו שם כמה הופעות שהיו לגמרי חינמיות ופתוחות לקהל הרחב, מעין סיפתח לפסטיבל שהתחיל ביום למחרת.

היתה הופעה ממש מעולה של GOAT

ואחר כך עלו סוויד ושרו את כל הלהיטים שלהם

אתם קולטים? הופעה של סוויד בחינם. כיף לספרדים!

ילדה רוקדת בזמן ההופעה של GOAT

במשך הימים הבאים במהלך שעות היום טיילתי עם אנשים מישראל שהכרתי, שניים מהם אפילו היו חדר לידי בהוסטל (אוף איך לא שמו אותנו יחד?)

ולקראת אחה"צ-ערב נסענו לפסטיבל ודיי התפצלנו כי היו כל כך הרבה הופעות שונות וכל אחד רצה לראות משהו אחר רוב הזמן

חוץ מבמקרה של רדיוהד כמובן. ביום שישי הלכתי עם יערה (עוד מישהי שהכרתי מהקבוצה והיה איתה ממש כיף)לבמה קטנה וקיבלנו שם המלצה

על מוזס סאמני שבדיוק הופיע בבמה שהיינו לידה וראינו את ההופעה עד הסוף.

אחרי זה הלכנו לכיוון הבמות הגדולות כדי לתפוס מקום סביר לקראת רדיוהד כי היה ברור שזו ההופעה שיש הכי הרבה הייפ מסביבה ויהיו שם מעריצים שישבו שם משעות הבוקר או משהו

הלכנו בסוף לצד של הבמה, היא אמרה שהיא היתה של באלסידי ביום שלפני והיא ראתה מצויין ובכל מקרה לא היה בשלב הזה כבר מקום 

בקרבת הבמה מהקדמה שלה כמובן. אז החלטנו להישאר שם. בינתיים היו לנו איזה שעתיים להעביר עד רדיוהד. היתה הופעה של הסבג'ז

שהיו מעולות ביותר

יערה

בלב כבד נאלצתי לוותר על ביירות שהופיעו לפני רדיוהד בבמה המקבילה. אבל בכל מקרה אני חושבת שהרבה יותר מתאים להם במה קטנה

הנה אני מצפה לרדיוהד-יערה צילמה

ואז נגמר ביירות והיתה הרבה התרגשות באוויר לקראת רדיוהד. בסוף היה קצת מבאס מבחינת המקום שלנו דיי לא ראינו כלום ממה שהלך על הבמה

כי הם לא באו בכלל לקדמת הבמה והיה ציוד שהסתיר. מצד שני היו תלונות על זה שמי שעמד רחוק היה סאונד לא הכי טוב

איפה שעמדנו לפחות שמענו מעולה וראינו את המסך, ובסוף בסוף גם ראינו את תום כשהוא יצא לשיר את קריפ למרות שזה כביכול לא היה מתוכנן והם כבר נתנו הדרן. זו היתה הופעה מעולה ומרגשת של שעתיים, הכי ארוכה בפסטיבל, והסטליסט היה מדהים, רק ממש קיווינו שישר את טרו לאב ווייטס בסוף וזה לא קרה. והייתי מחליפה את קריפ בטרו לאב אבל בסדר, אי אפשר הכל אה?

כן ככה ראינו תהופעה :( מצד שני היינו על הגדר ממש ואף אחד לא דחף אותנו ולא היה צפוף!



הו תודה שבאת קדמת הבמה מר יורק

אחרי רדיוהד היה צפוף בטירוף והייתי צריכה להתפנות דחוף כמו הרבה אנשים והתור לשירותים היה בלתי אפשרי וחבורה של דברים עמדו והשתינו שם

מחוץ לשירותים שזה לא פייר בכלל אז המשכנו ללכת עד לשירותים הרחוקים יותר והחלטנו לוותר על הלאסט שאדו פאפטס בבמה המקבילה שלשמחתי אף אחת מאיתנו לא מאד רצתה להישאר לראות. הצלחנו להגיע לתאים פנויים בשירותים ואז קנינו נאצ'וס ונישנשנו והלכנו להופעה של

אנימל קולקטיב שהרגישה כמו מסיבה יותר מהופעה אבל הם היו מעולים בכל מקרה, חבל שהגענו לקראת הסוף אבל בכל מקרה היינו כל כך עייפות

שכשראינו את כמות האנשים בהופעה של האבלנצ'ס החלטנו לוותר ולנסוע משם במונית. כולי שמחתי כשראיתי שחזרתי להוסטל מוקדם (מוקדם זה יחסי,

השעה היתה 3:30 בערך) וגם למדתי לקח והכנתי לעצמי את כל הבגדים והדברים למקלחת בטופ של המזוודה שהיתה נעולה עם מנעול קומבינציה

שאמא שלי התעקשה לקנות. ואז אני מגיעה לחדר מתה להתקלח כבר ולישון, והמנעול פשוט לא נפתח, אני יושבת עם הפנס בפלאפון ומנסה שוב ושוב לשים את הקוד וזה פשוט לא מוכן להפתח. כולי מזיעה שם בחום הזה בחדר המחניק והמסריח הזה ובחושך הזה  (גרביים של אנשים שרקדו שעות בפסטיבל זה לא ריח נעים), ניסיתי איזה חצי שעה והרגשתי כל כך חסרת אונים במצב הזה, לא היו לי אפילו בגדים להחלפה ולא סבון ולא כלום, הכל היה במזוודה הארורה הזאת. התעצבנתי והלכתי לישון בבגדים שהייתי בהם בחוסר ברירה. למחרת ירדתי עם המזוודה לקבלה והם אמרו שבגלל שזה שבת אין מי שיעזור לי בהוסטל ואין להם את הכלים בשביל זה

אלין (המקסיקנית מהחדר) עזרה לי ומצאה מקום שעובד בשבת בקרבת מקום אבל הם רצו פאקינג 50 יורו על זה ולא ממש ראיתי פיתרון אחר אז הלכתי לשם ושילמתי 50 יורו. היום התחיל לא טוב במיוחד אבל העיקר שיכולתי להתקלח ולהתחיל אותו מחדש.

מאד קל לעשות סוויצ' ולהרגיש נפלא כשמחכה לי הופעה של סיגור רוס באותו ערב!

אחרי המקלחת היום שלי התחיל נורא מאוחר ורציתי להגיע לפסטיבל כמה שיותר מוקדם אז מצאנו מקום עם אורן שנראה נחמד אבל התברר

כמלכודת תיירים כשרצינו לשתות סנגריה ואורן שאל אם אפשר קנקן כי הוא חשב שזה ישתלם יותר והמלצר אמר שהוא קצת יקר ועולה 25 יורו

אז אמרנו לא חשוב תביא כוסות. ואז הוא חזר עם הקנקן (הפצפון) ואמר שהוא מצטער הוא פשוט חדש ולא ידע לא מגישים בכוסות שם אפשר להזמין רק קנקן. אמרנו לו שלא הזמנו קנקן ושיקח את זה ואחרי שהתעקשנו שלא נשלם על הקנקן הוא לקח אותו וחזר עם כוסות. שלא לדבר על זה

שהיה יקר ולא טעים שם. אכלנו שתינו ולקחנ מטרו לפארק, בדרך נכנסנו לבית מרקחת כי אורן רצה לקנות דאודורנט, ואז הגענו לפארק

דיי מוקדם והחלטתי שזה זמן טוב לעשות קניות בדוכן המרצ'נדייז ופתאום קלטתי שהפלאפון לא עליי, כבר התחילו לעלות לי דמעות

כשחשבתי שהשארתי אותו בטח במסעדה ההיא והם בחיים לא יחזירו לי המניאקים האלה שניסו לעשוק אותנו. חשבתי שזהו אבוד.

יצאנו מהפארק והלכנו קודם כל לבית המרקחת ולמזלי הגדול הוא היה שם והמוכרת הנחמדה החזירה לי. לא יאומן, כל יום קרה לי שם סיפור אחר

המים בתיק, המזוודה הנעולה, הפלאפון...איזה מזל שלפחות זה נגמר טוב

ואז ראיתי את Wild Nothing מהשורה הראשונה והיה נחמד אבל מה שציפיתי לו באמת היו סיגור רוס. אבל היו עוד 5 שעות

אז ראינו את בריאן ווילסון אבל האמת שהוא לא נשמע הכי טוב (לפחות בהתחלה) וברור שהוא כבר מבוגר והכל וקשה לו

אבל באמת שזה היה קצת קשה לשמיעה (יערה אמרה שבארץ היה הרבה יותר טוב) ומזל שיש עוד מלא במות עם הופעות טובות לבחור מהן, אז הלכנו לבמות הקטנות יותר ושמענו את AUTOLUX וחזרנו שוב לבמות הגדולות, בריאן ווילסון עדיין היה על הבמה.

שם נאלצנו להפרד כי הלכתי לשמור מקום לסיגור רוס בקרבת הבמה, ויערה רצתה מקום טוב לפיג'יי הארווי שהופיעה לפני סיגור רוס בבמה המקבילה. הפעם לא עשיתי את אותה הטעות, הלכתי מסביב למתחם הויפ והגעתי קרוב לבמה, היו שם כבר אנשים שתפסו את השורות הראשונות כמובן אבל הייתי בערך בשורה החמישית והייתי מרוצה. אבל היו לי 3 שעות לחכות  לסיגור רוס בערך אז התיישבתי, אחרי כרבע שעה Deerhunter עלו לבמה שמולי ונתנו הופעה מעולה!

אחרי שההופעה של דירהאנטר נגמרה פיג'י הארווי הופיעה בבמה ממול. אני לא מאד אוהבת אותה אישית אז לפחות הוויתור הזה לא היה כואב

חוץ מזה שראיתי את ההופעה שלה במסך וגם שמעו דיי טוב הפעם, אבל לא היה אכפת לי, רק רציתי שההופעה שלה תגמר וסיגור רוס יעלו כבר. זו היתה השעה ורבע הכי ארוכות אבר. מאז תחילת ההופעה של דירהאנטר ב21:20 ועד ההופעה של סיגור רוס בחצות עמדתי בלי יכולת לשבת בכלל

מרוב שהיה צפוף. מילא אם הייתי עומדת בצורה נוחה אבל גם עמדתי בזווית כי היה לי תיק על הגב ומישהי מלפני ישבה בכיף שלה כבר שעה. היה דיי קשה פיזית הרגליים מאד כאבו וחששתי שאתחיל להרגיש לא טוב בדיוק לקראת ההופעה כמו שלפעמים קורה לי בסיטואציות כאלו אבל החזקתי מעמד

זה לא שהיתה לי ברירה, כבר היו מאחורי כל כך הרבה אנשים שהייתי מאד מתקשה לפלס משם את הדרך, רק המחשבה על זה שהם בקרוב יופיעו

על הבמה מולי החזיקה אותי, המטרה מקדשת את האמצעים.   היה לי חשק עז להישען על הבחור לידי מרוב שהתקשתי לעמוד כבר.

בזמן שפיג'יי הופיעה ממול ראינו איך עורכים את הבמה לקראת ההופעה של סיגור רוס עם כל מיני ציוד גדול ומסקרן והיתה התרגשות גדולה באוויר, הייתי שם לבד ולא הכרתי אף אחד אבל כל מי שהיה סביבי כנראה היו אוהדים גדולים של סיגור רוס והתרגשו לפחות כמוני וזה מה שאיחד בינינו. איכשהו במהלך 3 השעות שחיכיתי היו כמה אנשים שעזבו ויצא לי להתקדם עוד ועוד עד שהייתי כבר בשורה שלישית בערך, חצי מטר מהגדר. וראיתי

את הבמה מצויין, סוף סוף לא עמדו מולי אנשים גבוהים שהסתירו לי, חלום!

סוף סוף נגמרת ההופעה של פיג'יי. כולם שקטים ונרגשים בקרבת הבמה, ידענו שרק בעוד מספר דקות הקסם יתחיל

ברגע שהתחילה ההופעה של סיגור רוס כולם השמיעו אנחת פליאה של "וואו" ועלו לי דמעות בעיניים
קיבלנו בכורה של שיר חדש, Ovedur

בקושי ראו אותם הם היו מאחורי דבר כזה ובעיקר שמעו אותם מנגנים

ואז הקטע שהם יצאו לקדמת הבמה וההופעה באמת התחילה היה ממש עוצמתי, יש וידאו קצר שצילמתי של החלק הזה כאן

זה היה כל כך יפה, האפקטים הוויזואליים השתלבו בצורה מושלמת עם המוזיקה. עלו לי דמעות מהתרגשות לפחות 4 פעמים במהלך ההופעה

אחרי שנגמרה ההופעה היה שקט שלא היה בסוף של הופעות אחרות, היו שם אלפי אנשים והיה שקט. היתה תחושה כאילו כולם ספיצ'לס

כאילו חווינו הרגע התחזות אלוהית

וזו תמונה מעמוד הפייסבוק שלהם:

אחרי שיכולתי סוף סוף לשחרר את הרגליים קצת הלכתי לכיון במת פרימוורה להופעה של טיי סיגל

כשתכננתי את הלו"ז שלי עוד חשבתי ללכת לMODERAT שהופיעו במקביל לטיי סיגל אבל ברגע האמת ידעתי מה הדבר הנכון לעשות,

רצתי אחרי סיגור רוס לכיוון הבמה שבה הוא היה אמור להופיע והייתי טיפה אבודה ושאלתי מישהו בדרך איפה במת פרימוורה

הוא אמר לי לאן ללכת ושאל מי מופיע, אמרתי טיי סיגל אז הוא אמר "אה אני גם רוצה לראות את טיי סיגל!" והלך אחריי

הגעתי בזמן ופגשתי את יערה, עמדנו ממש ליד הרמקולים וזה היה מחריש אוזניים אבל אחרי כמה דקות שכחנו מזה

וההוא לגמרי נכנס לזה ונתן שואו וזה היה אדיר ומשעשע. חשבנו שהוא שתול אבל בדיעבד הבנו שאין מצב

זה הקטע,

אבל אם בא לכם לראות אותו באיכות מצויינת ממה שצולם על ידי הפסטיבל ולא בפלאפון של מישהו מהקהל יש כאן-החל מהדקה השישית כזה

הקטע הטוב מתחיל בדקה הרביעית כשהם על הבמה ביחד

בסוף ההופעה ב-3 כזה החלטנו לפרוש להוסטל עם יערה, עייפות אך מרוצות, הסכמנו שזה היה היום הכי טוב בפסטיבל

(והכי טוב בחיים שלי)

טיי ומאני

טיי בסגול

זה היה היום האחרון של הפסטיבל בתוך פארק דל פורום אבל למחרת עדיין היו הופעות במועדונים ברחבי העיר והיתה אמורה להיות עוד הופעה של

טיי סיגל במועדון אפולו ואמרנו שאנחנו חייבות לראות אותו שוב אחרי ההופעה הזו! (למרות שתכננתי גם לראות את MUDHONEY ו-BLACK LIPS שהופיעו במועדון אחר אבל אז רוב הסיכויים שלא הייתי יכולה להכנס לאפולו לראות את טיי כי זה היה מוגבל לכמות מסויימת של אנשים אז וויתרתי)

למחרת  מוקדם בצהרים נפגשנו קבוצה של שבעה אנשים מישראל ואכלנו במקום נחמד ברובע הגותי ואז התפצלנו והלכנו עם אורן ויערה לשוק פשפשים ונברנו בתמונות וגלויות ישנות

ואז המשכנו לפארק מהמם ששכחתי מה שמו

היה יותר זמן לטיולים כי ההופעות באפולו התחילו רק בעשר וההופעה של טיי סיגל היתה רק בחצות

היינו לחוצים מהתורים שעשויים להיות בכניסה אז הגענו בעשר וחצי בערך, ונכנסנו בלי תור בכלל, היתה שם להקה שסיימה להופיע ועלתה להקה אחרת

שתינו בינתיםי בירות והפקדנו את התיקים בשמירת חפצים. מצאנו מקום טוב ממש מתחת למזגן ועמדנו שם. אמרנו "אף אחד לא מזיז אותנו מפה

נעים פה!" בינתיים הופיעה להקה בשם UNIVERS שנשמעה בול כמו ועדת חריגים. אמרנו שזו ועדת חריגים הספרדית

הנה תשפטו לבד

אז בחצות טיי סיגל עלה והיה אדיר שוב. תוך 2 דקות שכחנו מהמזגן וקפצנו קדימה היישר אל תוך הפוגו בקרבת הבמה.

מישהו מהחבורה הרים את יערה על הכתפיים וקיפץ אל הבמה והיא היתה ממש מול טיי והוא שר אליה, חבל שאי אפשר היה לתעד את זה

כי כולם השתוללו והיה קשה לצלם ודאגתי למצלמה שלי אז הכנסתי אותה לנרתיק. היה שלב שדחפו אותי ממש חזק ועפתי אחורה

אבל שניה לפני שהתחת שלי נגע ברצפה תפסו אותי מכל הכיוונים והעיפו אותי חזרה על הרגליים

דחפו אותי וקצת עיקמתי את הצוואר ונהייתי מים שם אבל היה סופר כיף

לאורן היתה חוויה קצת פחות נעימה, אמנם טיי סיגל תפס אותו בראש כשאורןעשה קראודסרפינג, אבל אז איכשהו הורידו לו נעל

ואז הוא ירד וחיפש את הנעל באמצע כל הפוגו והדחיפות שהלכו שם וראה שמישהי מחזיקה את הנעל שלו וכשניסה לקחת אותה ממנה

היא איכשהו חשבה שהוא תוקף אותה ונשכה אותו ביד כל כך חזק שנקרעה הרצועה של השעון שלו והוא נפל והוא לא יכל למצוא אותו

משהו הזוי. חוץ מאורן שהתנפחה לו קצת היד והיה לא נעים, עשינו חיים שם טיי עשה בסוף קאבר לLA WOMAN של הדורס

והרגיש כאילו זה נגמר

תוך שניה.

מזל שכבר  יצא לי להיות בשתי הופעות שלו!

ברגע שנגמרה ההופעה הרגשתי מפורקת וגם כאב לי הגרון (זו היתה ההתחלה של צינון שנמשך איזה שבועיים אחרי שחזרתי לארץ, יאי)

האבלנצ'ס עלו ונתנו סט דיג'יי אבל הרגשתי שאין לי יותר כוח לרקוד גם אם אני ממש רוצה, וגם הייתי צריכה לקום מוקדם בבוקר בגלל הטיסה למחרת.

בדרך לתחנת האוטובוס הלכנו דיי הרבה והרגליים שלי כל כך כאבו שכל צעד היה כרוך בכאב בכפות הרגליים (לקח נוסף לפעם הבאה-להביא נעלי ספורט הכי נוחות שאפשר. כלומר, היו לי אדידס, אבל אני מניחה שיש דברים יותר נוחים למטרה הזו) וגם הפלאפון נכבה כי נגמרה הסוללה ולא יכולתי לנווט

נסענו עם אורן באוטובוס והוא אמר לי איפה לרדת ולאן ללכת וממש קיוויתי שלא אלך לאיבוד (מה שממש אופייני לי אפילו בארץ) ב 3 לפנות בוקר ובלי פלאפון. אבל היה בסדר כי אחרי 4 ימים שהלכתי באיזור, זכרתי את הדרך. וזהו, ככה נגמר הזמן שלי בברצלונה

קרו כמה דברים מעצבנים ומתסכלים ולא היה מאד נוח עניין ההוסטל אבל למי אכפת

בסוף זוכרים את הדברים הטובים. במבט לאחור-היה מדהים וראיתי כמה מההופעות הכי טובות בחיי

לסיום שירים נבחרים מפלייליסט הפרימוורה שלי.

(אין פה זכר לרדיוהד כי..נו זה אוביוס מדי)

ופינה בהקדשה לטיי סיגל שאני לא יכולה להפסיק לשמוע.