מתנדנדת בין ילדות לבגרות

האמת, אני לא מאמינה בבלוגים.. לפחות בבלוגים שהם פתוחים לכל מי שרק רוצה לקרוא, אבל כנראה שזו הדרך היחידה לתקשורת איתך.

לא אמרתי שיצאתי מלאך, לא התכוונתי לזה, ואני יודעת טוב מאוד שלא.

לא החלטתי שאתה ידיד נפש שלי, כי אתה לא רכוש שלי, ואתה לא חייב לי שום דבר, וגם לא ציפיתי את זה ממך.

הרגשתי שפגעתי בך, לפחות את התחושה הזאת אתה נותן לי כבר מהיומולדת ההיא.

ניסיתי לדבר איתך, לא ענית. חייכת חיוך מטומטם של "יאיי היא רודפת אחריי" ושמת עליי זין.

בכל זאת לא וויתרתי, כי אני מאמינה שעל ידידות לא מוותרים, לפחות לא עם אנשים שעושים לך טוב.

אתה ראית את זה בתור רדיפה, בתור הצקה, "אני לא חייב לך כלום". אני גם לא רוצה כלום.

רק רוצה להבין איפה טעיתי.

אז אתמול, אחרי התחננויות, במקום שאתה, האדם הרגיש, המבין וה"מסכן" שרק דורכים עליו, תבוא לדבר על זה, כי זה חשוב לי, ואתה יודע שזה חשוב לי, וזה שחפרתי לך שתבוא רגע הצידה, לא אומר שאני קרציה, או לא יודעת איך תגדיר את זה, זה רק מראה שאני לא רוצה לסיים את הקשר הזה, לפחות לא ככה, אז במקום שתבוא רגע, תסגור עניין, תגיד כל מה שיש לך וכל מה שמציק לך ממני על הלב, אתה צוחק לי בפנים.

אבל בסדר, בסוף באת, זה מה שחשוב.

אז אמרתי לך שאני מצטערת אם פגעתי בך, ואני יודעת שפגעתי, הרגשתי את זה, אז התנצלתי בפניך..לא היה לי נוח התחושה הזאת שאתה כועס עליי, שפגעתי בך.. כאב לי לחשוב את זה.

אז התחלת לצחוק.. שאלתי למה.. "את בכלל יודעת על מה את מתנצלת?" לא.. ניסיתי לדעת, לא הצלחתי.. לא נתת לי.. בכל זאת התנצלתי, כי לא עושים חשבון בין חברים. במיוחד לא איך שהתנהגת כלפיי שאין אחד שלא היה חושב שהוא עשה משהו.

-"על מה אתה כועס עליי?"

-"תחשבי על מה יכול להיות.."

-"אולי אחת השיחות שהיו לנו בלובי?"

-"איזו מהן?"

-"זאת על התחרויות?"

-"כן, את אמרת לי שאני מסוגל לדרוך על אנשים כדי להגיע למעלה"

בחיים לא ראיתי אותך בסיטואציה בה אתה דורך על אנשים כדי להגיע למעלה, אז למה שאני אגיד את זה!?

אין לי שום זכות להגיד את זה, ולכן גם לא אמרתי את זה..

ולאורך כל השיחה אתה צוחק, מפנה גב ומאיים ללכת.

לאורך כל השיחה אני מבקשת ממך שלפחות תקשיב, הרי אתה יודע להקשיב ויודע לבכות שכואב לך.

פעם היית מדבר איתי על דברים.. היית מספר לי איך הרגשת שזאת התנהגה ככה, ואיך הרגשת שההיא התנהגה ככה.. ובדיוק ככה אתה התנהגת.

אז זהו? כשרוצים לדבר איתך אי אפשר?

-"יודע מה? אם זאת הסיבה שאתה כועס עליי, אין לי מה להתנצל כי אני לא אמרתי את זה"

נכון, אין לי שום סיבה להתנצל על משהו שלא אמרתי.. אני לא אמרתי את זה, וישבו סביבנו עוד 5 אנשים לפחות שיכולים להגיד שלא אמרתי את זה..

ואפילו בשיחה עצמה אמרתי לך שלא ראיתי אותך בסיטואציה כזאת כדי להגיד את זה עליך.

אז איך יכול להיות שאמרתי את זה עליך? למה נראה לך שאני אגיד משהו שאני לא חושבת שהוא נכון?

פשוט היה להשפיל את עצמי מולך, ועל מה? על זה שאני לא רוצה שתיהרס הידידות הזאת, לפחות לא ככה..בשביל זה אני צריכה להשפיל את עצמי? בגלל משהו שהוא דיי לגיטימי אני מאמינה?

אתה לא אשם בזה, ממש לא, ולא יצאתי מלאך, אבל זה כן היה תלוי בך, כי את החלק שלי אני עשיתי..

הדבר היחיד שציפיתי, זה שתעמוד, תקשיב, ולא תזלזל בי ותשפיל אותי..ואיכזבת. כי אתה האחרון שהייתי מצפה ממנו את זה.

אבל עכשיו אני עוזבת את זה, כי כמו שאמרתי למעלה, לא מוותרים על מישהו שעושה לך טוב. אז עכשיו התחלת לעשות לי רע אם להגיד את האמת, אז אני עוזבת את זה.

אז הנה, השתמשתי בבלוג הזה לפריקה, ולא אכפת לי שיראו את זה,

ולא אכפת לי מה יחשבו עליי או מה יחשבו בכלל,

אני את שלי עשיתי, כל עוד אני יודעת שלא אמרתי את זה, מצפוני נקי.

וכל עוד אני יודעת שכן ניסיתי לפתור את זה, ולא עזבתי את זה, מצפוני נקי.

ולא אכפת לי איך אתה חושב שהוצאתי אותך כאן, כי הוצאתי אותך כמו שהרגשתי, ויש לי בלוג כדי "לפרוק".. אז אני פורקת..

שתתבגר, נדבר