מתנדנדת בין ילדות לבגרות

תמיד יש את אלו שיבואו ויגידו משהו נחמד שמחמם את הלב..

ותמיד יש את אלו שילכו ויגידו משהו רע מאחורי הגב..

תמיד יש את אלו שיבואו וישאלו מה קרה..

ותמיד יש את אלו שידעו אבל יתעלמו..

תמיד יש את אלו שיחייכו אליך כשתצטרך את החיוך הזה..

ותמיד יש את אלו שיסתכלו עליך במבט שיגרום לך להרגיש מטומטם..

אני שונאת את אלו שהולכים ואומרים דברים רעים מאחורי הגב, זה מראה על חולשה, על פחד ועל חוסר יכולת של בן אדם לבוא ולהגיד את דעתו, לאו דווקא מכוונה רעה..

אני שונאת את אלו שיודעים, ורואים מה קורה אבל מתעלמים, אנשים אדישים שחיים בבועה הדפוקה שלהם, מנותקים מהסביבה, שלא אכפת להם מדברים שלא נוגעים אליהם..אבל צודקים, למה להם להיכנס לצרות של אחרים? למה להם לבזבז אנרגיה בדברים שקורים מסביב? מספיק יש להם את הבעיות שלהם, לא? צבועים.

אני שונאת את אלו שיסתכלו עליך במבט שיגרום לך להרגיש מטומטם.. זה אולי בין סוגי האנשים שאני הכי שונאת.

נמאס לי שכל דבר שאני עושה, תמיד תהיה ההיא שתסתכל עליי במבט ההוא. אולי תתערבי בעניינים שלך!? אם את אדישה לבעיות שלי, אולי תהיי גם אדישה למעשים שלי!?

אני לא מחפשת שום צומי, כתבתי בדיוק מה שאני מרגישה ולא הכרחתי אף אחד מפה לקרוא את זה..

אז כל אלו שמתכוונים לכתוב "איזו ילדה צומי" וכאלה, שיחסכו.. אבל אם זה כל כך חשוב לכם, אז בבקשה..