ים זמן שלא הייתי פה.

והנה אני שוב, כי משעמם לי.

לא יותר מדי דברים קורים בחיי כרגע האמת...

חוץ מזה שאמא שלי החליטה למכור את הדירה שלנו ולקנות את הדירה של אחותי...

שזה די מבאס אותי.. זאת הדירה שגדלתי בה, 20 שנה אני כאן, כאן נולדתי, כאן חייתי, יש לי ים זכרונות מהבית הזה....

שום דבר עוד לא בטוח. אבל אמא שלי התחילה להזיז עניינים. הבית שאחותי גרה בו[בשכירות] הוא במחיר מציאה עכשיו, ואסור לוותר על ההזדמנות..

מצד אחד יש לזה הרבה יתרונות. זו דירה של 4 קומות[כולל מרתף, ששמה בעיקרון בעלי הבית הנוכחים משכירים אותו לאנשים אחרים], ואם יצא ונקנה אותו בסוף, אני אקבל את כל הקומה האחרונה. שזה כמו מיני דירה כזאת..זה למעלה בגג, יש שם מרפסת שאפשר להקים שם אחלה של זולה, יש שירותים, מקלחת, מזגן..הכל. יהיה לי מקום למיטה ולמחשב. רק מקרר קטן יהיה חסר לי.

אני אהיה מנותקת טוטאלית מהבית, אפילו לעשן בחדר אני אוכל[סוף סוף]..

זה נורא נחמד, וכל עניין הזולה נורא מדליק אותי.

יש גם פיצוציה צעד מהבית 24 שעות. אני יכולה לצאת ב4 בבוקר עם פיג'מה ולקנות סיגריות.

מול הבית, חוצים כביש ויש את בנק הפועלים, שרק מהבנק הזה אני יכולה למשוך כסף, וזה יהיה לי יותר קל אם פתאום אני נתקעת. לא צריך לנסוע ולהתלבש ולהתארגן בשביל להוציא כסף, רק לחצות כביש.

גם הקניון קרוב, מרחק הליכה של כמה דקות, לא צריך לחכות שאמא תחזור מהעבודה כדי לקחת את האוטו.

למרות שיש שם מקום מועט של חניה, יהיה יותר קל למצוא שם חניה מאשר איפה שאנחנו גרים עכשיו[ופה עוד יש שפע של מקומות להחנות יחסית, ואף פעם אין חניה!].

יש תנאים נוחים, יש גינה ענקית.. בקיץ אפשר להשתזף שם מבלי להתקשר ולשאול את אחותי אם זה בסדר שאני אבוא עם חברה בבוקר להשתזף להם בגינה.

אבל........

זה לעזוב את הבית שגדלתי בו, וזה מדכא.

אני לא מבינה למה 2 אנשים צריכים לחיות בבית כל כך גדול. ובטח עוד שנה שנתיים אני אעזוב את הבית ואלך לגור עם שותפים, אמא שלי תשאר לבד בבית ענק. בשביל מה? מה רע לנו בדירה החמודה שלנו עכשיו?

אמא שלי במו ידיה שיפצה כל פיפס בבית הזה.... גם לה נקרע הלב לעזוב אותו.

שתינו מבולבלות מאוד, עם רגשות מעורבים. רוצות אבל לא רוצות.

ובכלל, עכשיו להיכנס עוד יותר לתסבוכת כלכלית...כאילו, בשביל מה, צריך להתחיל לחיות, אנחנו לא חיים עד גיל 300.

חוץ מזה...יש אצל אחותי סכנת עכברים ועכברושים. וזה אם נתעלם מהעובדה שהכל שורץ חרקים כגון: ג'וקים, סממיות, חשופיות, יתושים, פרפרים, ועוד כל מיני שאין להם שמות.

אין לנו גבר בבית, מי יחסל לנו את העכברוש בגודל חתול שיכנס לנו יום אחד כשנראה טלוויזיה בסלון? :|

בתכלס, גם אם היה גבר, אני לא צריכה את המועקה הזאת כל פעם שאני נכנסת הביתה, בנוסף לפוביה שלי מחרקים, להתחיל להתפלל שאני לא אלך לישון ואתעורר בבוקר עם חצי אף כי עכבר כירסם לי אותו בלילה.

בעעע אמא:|.

בקיצור, אני הייתי מעדיפה להישאר בבית שלי. איפה שהסכנות הם רק מחרקים. וזה הרבה. זה לא קל כשיש פוביה!!!

~

המ..הרבה חתונות מגיעות בקרוב.

2 אחים של חברה שלי מתחתנים, מה שאומר גם פעמיים חינה.

עוד חברה מתחתנת בעצמה,

והכי חשוב, עודדי בן דוד שלי מתחתן

ואם זה לא מספיק[ומי שהיה מכיר אותו היה מבין למה זה "לא מספיק"], זה יהיה עם הבת של השחקן אייל גפן P: שאשתו היא גם במאית בהבימה.

מה שאומר - חתונה מלאה סלבס!

לא שאני מתלהבת מהסלבס בארץ, אין לי שום הערצה או אהבה מסויימת או משהו בסגנון לאיזה סלב בארץ.

אבל זה תמיד נחמד לי לראות אותם פתאום מול העיניים אחרי שאני רגילה לראות אותם כל הזמן בטלוויזיה.

מי שנמצא בצ'אטים או בבלוגים יכול להבין אולי, זה כמו לראות פתאום מישהו שאתה כל הזמן מדבר איתו במחשב ורואה אותו רק במצלמה. פתאום הוא מופיע לך מול העיניים, זה לא שתתרגש כי "וואו איך אתה מת עליו והוא כזה שווה", זה כי פתאום אתה רואה משהו וירטואלי מול הפרצוף!

לא חשוב, אני אוהבת את זה. ואני וכללל המשפחה שלי מחכים לחתונה הזאת בקוצר רוח. כולם לא מפסיקים לדבר על זה, ובצדק.

כמובן שכולם גם נכנסו למשטר דיאטה עצבני. לי לא הולך יותר מדי, אבל יש לי עד אוקטובר. ולפחות אני אהיה שזופה :}.

~

אה!!!!! כמובן!!!!!! איך שכחתי?!?!?!?!?!

אתמול בשעה טובה שיניתי סוף סוף!! את השם משפחה שלי

השם שונה, השם משפחה שונה, ועכשיו אני גאה להכריז בזאת שאני באופן רשמי -

סטפני לין.

וזו הרגשה מ-זה כייפית :P

מזל טוב לי!

(הבאסה היחידה היא שהייתי צריכה להחליף את התמונה בתעודת זהות...הייתה אחת יפה וישנה ועכשיו יש אחת עדכנית ומכוערת ;( )

~

זהו בגדול.

אה, היה לי גם ראיון עבודה באוניברסיטת ת"א.

הסיכויים קלושים, אבל מחכים לתשובה.

~

עד לפעם הבאה, שבטח תהיה עוד ים זמן.. -

לילה טוב :).

:)