זה הרי ברור. זה תמיד ברור. זה כל הזמן יהיה ברור.

זה ברור שכולם יהנו ויקבלו את מה שהם קיוו לקבל....ורק אני אכניס את עצמי לאשליות ויקבל כאפות על ימין ועל שמאל בכל הזדמנות קיימת.

זה ברור שהיום פתאום ליעד מודיעה לי שהיא צריכה עד 3-3 וחצי לחזור הביתה כי מחר יש לה משהו.

זה ברור שפתאום עמנואל לא עונה ואי אפשר למצוא אותו.

זה ברור שאו שלא נצא בכלל היום, או שאם כבר נצא, אז עד שיתפסו את עמנואל, ועד שהם יחליטו אם כן או לא, ואיך, ומתי, ועד שכולנו נתארגן וניפגש, ועד שנחליט לאן אנחנו בכלל יוצאים, ועד שנגיע למקום כלשהו, זה יהיה כבר 2 בלילה. במקרה הטוב.

ואז שוב יוצא שאנחנו שעה ביחד, ליעד נמצאת בחברת עמיחי בעוד שאני אסתכל על עמנואל ואתחנן מבפנים שהוא ינשק אותי, ותמיר שוב ירגיש גלגל שלישי.

זה פשוט מדכא.

זה מדכא כמה החוסר מזל בתחום האהבה אצלי כל יום הולך ומתעצם.

כמה בן אדם יכול לקבל כאפות?

איפה הגבול? אם יש בכלל דבר כזה......

מתי גם אני אקבל את מה שאני תמיד מקווה לקבל? :/

כבר 3 ימים שאני לא אוכלת..... פה ושם מנשנשת איזה שניצלון....

מעשנת מלא כדי להעביר את הרעב. שותה מלא כדי להתפוצץ.

אבל אני מתחילה להתרגל.

עם הזמן זה נהיה פחות קשה.

אולי בעקבות זה המזל יתחיל להאיר פנים.......?

ילדה מהשכבה שלי נמצאת בבית חולים. אנורקסיה. אומרים שהיא לא בטוח תשרוד.

אמא שלה פעם אמרה לה שאם היא רוצה שיהיה לה חבר ולהיות מקובלת, היא צריכה להרזות.

הקטע ה'מצחיק' הוא, שהיא בכלל לא הייתה שמנה.

תמיד אני חושבת על מה יקרה אם אני אגיע למצב שלה..... וכל מה שעולה לי בראש זה רק דברים טובים.