לפני כמה חודשים..חלמתי על דסטי.

הכלבה הכי מיוחדת בעולם.

זאב בוקסר, חומה, רזה, דוגמנית, יפהפייה.

הכלבה הכי מדהימה בעולם.

היא הייתה איתנו במשך 4 שנים. 4 שנים פשוט מדהימות. מה לא עברנו איתה. כל דבר אפשרי.

ולפני כמה חודשים חלמתי עליה כמה חלומות ברצף....פתאום, ככה סתם, בלי קשר לכלום.

ובאותם ימים הייתה לי תחושה ממש לא טובה כלפיה.....הרגשתי ש...היא כבר לא איתנו. אבל בשביל לא להאמין בזה, אמרתי לאנשים שאני מרגישה שאו שהיא כבר לא איתנו, או שמשהו רע קרה לה.

היום, ממש כשיצאנו מאילת חזרה הביתה, אחותי התקשרה.

הודיעה לנו שדסטי נפטרה......

הייתי בהלם.

התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה. כמו שבכיתי על סבא שלי כשהוא נפטר.

כל הנסיעה לא הצלחתי להרגע, והדמעות יורדות ויורדות ויורדות בלי סוף.....

ואמא אומרת לא לעשות דרמה ושלדעתה אני מגזימה. כ"כ רציתי להרביץ לה באותו רגע. כזה חוסר רגישות....

ופתאום נזכרתי.

נזכרתי איך פעם...חזרתי מבית ספר....כשהייתי ביסודי...ולא היו לי המפתחות של הבית.....וצלצלתי מלאמלאמלא בפעמון של הדלת.... ואף אחד לא היה בבית חוץ מדסטי. והיא התחילה להתחרפן מהצלצולים....אז היא קפצה וקפצה וקפצה על הדלת...ובסוף פתחה לי אותה..... ומאז כל פעם שהיו מצלצלים בדלת היינו אומרים לדסטי ללכת לפתוח והיא פתחה לכולם......

ומעין ואמא סיפרו שהיא פעם כל בוקר הייתה יורדת למטה והולכת למכולת וחוזרת הביתה עם כיכר לחם בפה.... את זה אני לא זוכרת כי כנראה הייתי קטנה מדי......

ואיך שאני, אחותי והיא היינו כל בוקר הולכות ביחד לבית ספר שלי....ואחרי כמה זמן, בגלל שפחדתי ללכת לבד, הייתי הולכת רק עם דסטי, בלי מעין, היא הייתה מלווה אותי עד הבית ספר וחוזרת הביתה לבד.....כל יום......

ואיך שגנבו לנו אותה פעם....וכולנו בכינו בלי סוף....ובסוף מצאנו אותה אצל איזה מישהי מטומטמת שגונבת כלבים מהרחוב......

ואיך שפעם היא נפצעה ממשהו שעד היום אני לא יודעת מה הוא, אבל בדיעבד כשאני נזכרת זה נראה לי היה ירייה..... והיה לה חור בגוף עם מלא דם..... ואני נגעלתי להסתכל על זה ויום אחד כשחזרתי הביתה נשארתי בחדר מדרגות ובכיתי בגלל שפחדתי לחזור הביתה ולראות אותה ככה....

ואיך שהחלטנו למסור אותה בגלל האסטמה שלי...אני...רק אני....הכל בגללי....אני הסיבה שהיא לא המשיכה איתנו עד היום...... אם לא היה לי אסטמה היא היום הייתה בחיים....כי הבעלים החדשים שלה לא טיפלו בה כמו שצריך ולא טיפחו אותה...רק נתנו לה להשמין ולהזדקן בצורה מגעילה......

וכשזה היה רשמי, אני זוכרת שכתבתי לה שיר.....והייתי איתה יום אחד לבד בבית...ובאתי אליה למרפסת איפה שהיא הייתה ישנה, וישבתי מולה...ובכיתי....בכיתי בהיסטריה...והקראתי לה את השיר.....וליטפתי אותה וחיבקתי אותה ובכיתי עליה.......

ואיך שתמיד הייתי יורדת איתה למטה והיא הייתה נובחת על החתולים....אז תמיד הבאתי לה מכות על הראש וצועקת עליה כי ראיתי שאחותי הייתה עושה את זה....היום כשאני חושבת על זה כואב לי הלב....ואני מצטערת על כל רגע שהרמתי עליה יד......

ועל איך שאחרי שמסרנו אותה, כמה שנים אני חושבת אחרי, מעין ראתה אותה ברחוב.....וכמה ימים אחרי זה הבעלים הביא לנו אותה לכמה ימים שתהיה אצלינו....ואיך שנכנסתי לאוטו בפעם הראשונה וראיתי אותה אחרי כל כך הרבה זמן, היא זיהתה אותי והתחילה לקשקש בזנב וללקק אותי בלי סוף בכל הפרצוף.....ואחרי זה זה עשה לי אלרגיה.....

ואיך שמעין בכתה עליה בגלל שהיא כל כך השמינה...היא לא יכלה לסתכל עליה..... ודסטי בכל הימים האלו כל הזמן הייתה הולכת לשכב מתחת למיטה של אמא שלי בחדר שלה......

ועוד מלא חוויות נוספות....

הכל פתאום בא לי...גם עכשיו...כל פעם נזכרת במשהו אחר......והדמעות בעיניים.....

והדבר הכי הזוי.... זה שעכשיו דיברתי עם חברה שלי במסנג'ר, וסתם במקרה הסתכלתי על התאריך.....

ופתאום זה הכה בי.

26.6.2008. התאריך יום הולדת של דסטי.

היום דסטי הייתה אמורה לגדול בשנה.....

עכשיו היא נשארת כמו שהיא...שם...למעלה....בשמיים.....

הדבר היחיד שעוד מנחם אותי, זה גם שהיא זכרה אותי....ונכנסה אליי לחלומות אחרי שהיא נפטרה.... וגם שאני יודעת שעכשיו לא רק סבא שלי שומר עליי. גם דסטי. הכלבה המדהימה ביותר בעולם. הכלבה הכי יקרה לי, לאמא שלי, ולאחותי.

הכלבה שלנצח תשאר חקוקה בזכרונות שלנו....הכלבה היחידה שאף פעם בחיים לא נשכח.

הלוואי והיה לי דרך כלשהי לתקשר איתך....

אני לא יודעת איך זה הולך עם חיות.....אבל אני אברר את זה.

דסטי....אני אוהבת אותך. כל כך. את אחד הדברים שהכי אהבתי, אוהבת, ותמיד יאהב בחיים האלו.

והנה עוד דמעה זולגת..... כי את פשוט שווה אותה. כל דמעה ודמעה שירדה מעיניי היום....את שווה את כולם.

את הכי מדהימה שיש.

3/>