הנה אני מעדכנת.

אין יותר מדי מה לעדכן לדעתי.

התחילו חזרות מתישות מאוד להופעה. עכשיו נותנים גז, זה בעוד שבוע וחצי. שבת הבאה!

האמת שהחזרות לא באמת מתישות, הן מצחיקות כי יש את זוהר, וכולם שומרים על אנדרנלין...

היום הייתה חזרה רק של כוריאוגרפיה. מיכל עושה לכל אחד תנועות בשיר שלו כדי שהוא לא סתם יעמוד כמו גולם ולא ידע מה לעשות עם עצמו כל השיר.

יש כמה שירים שכולנו צריכים להיות על הבמה, אז היום עבדנו עליהם. נשאר רק את אדון עולם שזה יהיה ביום שישי.

עשינו היום 6 נאמברים! שזה המון לחזרה אחת.

היה באמת מצחיק. יונית קצת לא הסתדרה עם הצעדים וכשאבנר התבלבל אז כולנו צחקנו.... היה משעשע לאללה.

מחר יש לי יום חופש, היחידי עד ההופעה.

מיום שישי נפגשים כל יום עד ההופעה עצמה.

בינתיים ירדתי 2 קילו. הכיוון שלי היה לקצת יותר, אני משערת שעד ההופעה אני אוריד עוד קילו אחד מסכן ואומלל.

חפיף, הופעה שניה באוקטובר, נקווה לא לזייף ולהחזיק מעמד עד אז. וגם אחרי. להגיע עד הסוף! הופעה או לא הופעה.

למרות שתכלס, אם אני אצליח להרזות הרבה, אחרי זה לראות את עצמי בוידאו בהופעה כשאני כולי בטטה - יהיה קצת מבאס.

אבל זה מה יש. עם זה נחיה.

מחר אני נפגשת עם נעה וליעד בג'ו. חפירות משו בסט.

אני פשוט אשב ואשתוק. אין לי באמת כח לבזבז אנרגיות בסיפורים לאנשים שלא באמת מעניין אותם לשמוע.

מה גם שהחיים שלי די משעממים -.-

יוני ואסף ודור ועידן לא בטוח יבואו להופעה. זה די דיכא אותי. היום שברתי קיר מטריקת דלת מרב עצבים ממש חשוב לי שכולם יהיו שם :/

הבאסה היא, שבהופעה השניה לא יהיה לי אף אחד להביא. כי כולם באים להופעה הזאת.

בע. :S

אני משערת שבהופעה השניה לא יהיה לי את אותו אנדרנלין שיש לי עכשיו[אם בכלל].

ממש שכבתי במיטה ובכיתי בגלל זה היום :/ המשפחה שלי חשובה לי יותר מכל אדם אחר. אם חברות שלי יגידו לי שבסוף הן לא באות זה לא באמת יזיז לי. יבואו..לא יבואו....לא אכפת לי. רק שהמשפחה שלי תהיה.

גם שני ידידים שלי, יוסי ורועי מדיאנה - הקורס לעיצוב שיער. יצא לי החשק מזה שהם יבואו.

לרועי מכרתי כרטיס ראשון, אבל בזמן האחרון אני מקבלת פתאום גועל ממנו. נמאס כזה. מגעיל אותי לראות אותו ומגעיל אותי כל ההתחנפנויות שלו אליי. בעכ.

ויוסי מושך את זה כל הזמן....אמרתי לו שמחר אני חייבת למכור לו כרטיס איך שלא יהיה כי ביום שבת אני צריכה להחזיר כרטיסים שלא מכרתי.

בסוף לא נמכרו יותר ממה שחשבתי באסה.

זה אומר שמחר צריך ללכת ללימודים :/ ועוד מוקדם, החמור הזה אמר לי שאחר הצהריים הוא הולך, אז אני צריכה להיות שם בשלוש!

צריך לקום שעה יותר מוקדם בשביל זה :/ איף.

אבל אני אלך וישר אחזור. אין לי כח להיות שם. קצת חופש לא יזיק לי.

ומה עוד?

היה עוד. רק שאני לא זוכרת.

אבי סוף סוף הבין ת'רמז שלא בא לי להיפגש איתו. ועדיין ממשיך לעשות לי קונצים.

מרב שאני כל הזמן תוקעת לו תירוצים הוא מחזיק ממני מישהי שכל הזמן "עסוקה".

אז אתמול כתבתי במסנג'ר שמשעמם לי ובאלי לעשות משהו, אחרי כמה זמן ראיתי הודעה שהוא שלח לי "משעמם לך?! את כל כך עסוקה כל הזמן ופתאום משעמם לך?!" משהו כזה. אותה כוונה, לא בדיוק אותם מילים.

אין לי עצבים אליו -.- שיטוס כבר ושלא יחזור! אוף.

ועם זוהר זה אבוד. אין לי כח לזה יותר.

דינה מעצבנת אותי. אני מיום ליום שונאת אותה יותר ויותר.

החלטתי שבסוף השנה אני פשוט עוזבת אותה לצמיתות ובשנה הבאה אני הולכת ללמוד ברימון יחד עם ספיר מעפולה.

מקווה שגם שם אני לא אדפק. הפעם אני אעשה קצת מחקר על המקום, משהו יותר מעמיק, כדי לא לפשל ולהתבאס שוב פעם כמו בדיאנה.

וזהו, די. גם ככה סתם ניסיתי למלא שורות. אין לי באמת מה לעדכן.

פוסט די מיותר מה שנקרא.

עכשיו המירוץ התחיל, הספירה לאחור החלה.... 23.8.2008 - ליל כוכבים. ההופעה הראשונה שלי.

תכלס הייתי כבר פעמיים על במה. פעם אחת בכיתה ה' בג'אז שעליתי ורקדתי עם קבוצת בנות, ופעם שניה כששרתי לאחותי בחתונה שלה.

אבל עכשיו זה משהו אחר...זה גם משחק וגם שירה, זה מיני מחזמר. זה משהו שאף פעם בחיים שלי לא עשיתי.

הפחד הכי גדול שלי זה למעוד וליפול על הבמה ולעשות את הפאדיחה של החיים שלי, ו/או לשכוח את הטקסט.

הזהרתי כבר כמה אנשים שכשאני עולה לבמה, לא לצרוח ולא להוציא הגה מהפה! אני יודעת שזה יוציא אותי מריכוז, יוציא אותי מהדמות שלי לגמרי ואני אתחיל לצחוק מהמבוכה. חיוך כזה שלא שולטים עליו. שזה גם אחד הפחדים שלי.

אבל די. יהיה בסדר. נכון? :S

למרות שאף פעם לא בסדר..

אבל ממשיכים לקוות. [האומנם?]