עדכון קטן...רק בשביל שהבלוג לא יסגר ויהרס.. :) חבל על כל הזכרונות.....

האמת...חשבתי רק לכתוב את השורה הזאת ולעשות "שמור".. אבל אם אני כבר כאן, ולא הייתי כאן הרבה זמן, למה לא לכתוב קצת מה עבר עליי בכל הזמן הזה שלא עדכנתי? אחרי הכל, עוד כמה שנים אני אכנס לכאן וארצה לקרוא את התחושות והחוויות שהיו לי באותו זמן...

אז בעצם..הפעם האחרונה שעדכנתי הייתה כשעשיתי את העגיל בלשון... שזה היה בעצם לפני כמה חודשים.

עד עכשיו אני והעגיל נורא מיודדים, אפילו שהוא קצת שייף לי את השיניים ונתקע לי באוכל מדי פעם ובמקום להביא ביס באוכל אני מביאה לו את הביס.. וזה נורא כואב...,, אבל בסה"כ יש לנו מערכת יחסים יציבה ובריאה עד כה. נקווה שלא ישתנה :)

ומאז...נרשמתי לחברת הפקות "במרום הפקות", חברה מאוד מוכרת ופופולארית, שמה אני מקבלת כרטיס משלי באינטרנט, בוק, ושיעורי 'משחק מול מצלמה' עם כל מיני אומנים ישראלים. אקי אבני (החתיך ההורס ויש לציין - המתוק להפליא) הוא בעיקרון המורה הקבוע שלנו, אבל מדי פעם כשיש לו צילומים או משהו אחר שמונע ממנו להגיע לשיעור, יבוא שחקן אחר להעביר לנו את אותו שיעור. בינתיים היה לנו שיעור אחד עם מאיר סוויסה... ונתי רביץ במקביל מלמד כיתה אחרת באותה שעה שאנחנו עם אקי, אבל הבטיחו לנו שגם אנחנו נקבל אותו ביום מן הימים.. וכל הזמן אני נתקלת שם בכל מיני אומנים, כמו שי קפון, פיני..פיני...נו, זה ששיחק את החבר הדתי של מיקי בשיר שלנו, אריה מוסקונה, ועוד... ובתור אחת שחולה על מפורסמים, גם אם כשאני רואה אותם בטלוויזיה אני ישר מעבירה ערוץ כי הם לא באמת מעניינים אותי, כשאני רואה אותם במציאות אני מתלהבת מבפנים :).

בינתיים היו 5 שיעורים, אין יותר מדי התקדמות כי עוד לא עבדתי על שום מונולוג כדי להציג אותו בכיתה, הביישנות שלי חוסמת אותי לחלוטין, ומאיר סוויסה כבר הציג לי את השאלה - "את רוצה להיות ביישנית או שאת רוצה להיות שחקנית?"... קצת ייבש אותי, אני מודה. אבל לאט לאט אני אשתחרר.. ההתחלה תמיד קשה.

התלמידים שם סה"כ דיי נחמדים. כולם בגילאים שלי + -.. ואני מקווה שיצא מזה משהו. מחכה לקבל אודישן מעניין בכרטיס שלי.

ומה עוד? אבא הבטיח לי כמתנת יום הולדת 20 (=שנה שעברה) לשלם לי כרטיס טיסה לחו"ל. ומכיוון ש"זכיתי" לחברות יבשות, שמשומה חו"ל בכלל לא מעניין אותן וכל מה שהן רוצות זה לטייל בארץ וללמוד ולעבוד, אז לא מצאתי מישהי לטוס איתה עד עכשיו.

לפני כמה ימים הייתי אצל אבא שלי והוא אמר לי שהוא רוצה לתת לג'קי, השותף שלו, מתנה ממנו...טיסה לברצלונה או מדריד למשחק כדורגל כלשהו.. לא מבינה בזה יותר מדי, אבל זה משהו שהרבה רוצים להיות בו. אז הוא שאל אותי אם אני הייתי רוצה להצטרף, וכמובן שעוד לפני שהוא סיים את השאלה ישר אמרתי לו "ברוווווור!!!!!". כנראה שזה יקרה בחודש-חודשיים הקרובים... טיסה של שלושה ימים סה"כ, אבל משהו זה משהו, וזה ספרד, ואני חולה על השפה הספרדית ומתה כבר לטוס ולהשתמש במה שאני יודעת. כמובן שבהמשך הייתי רוצה לטוס לארגנטינה לכמה חודשים...שנים... תקופה ארוכה כלשהי ולהשתפשף שמה עם הספרדית. אבל זו התחלה, והמשחק כדורגל תהיה חוויה, וזה סוף סוף חו"ל עם שני הגברים שאני הכי אוהבת :). מקווה מאוד שזה יצא לפועל!!

כמובן שחשוב לציין שלפני קצת יותר מחודש, אחותי ילדה את הבת השניה שלה... מיי :) מתוקה כמו שוקולד!! באותו זמן היא גם עברה דירה עם בעלה... והם ישנו פה כמה לילות ברצף, וכל העניין הזה דיי קירב בינינו... שזה נחמד. זה משהו שתמיד רציתי.

למרות שאני מרגישה על עצמי שאני דיי מרוחקת ולא מראה יותר מדיי עניין, אני לא יודעת למה אני עושה את זה, זה יוצא לי באופן אוטומטי... אבל לא במכוון.....

ואם לדכא את האווירה קצת...כי בכל זאת זה הבלוג שלי :), אז גם בחודשים האחרונים, כמו בשנים האחרונות, הדיכאון הפנימי שלי ממשיך להתפרץ לו...

חוסר באהבה זה הדבר העיקרי בין שלל הדברים שמוציאים לי את כל האנרגיות מלרצות לקום מהמיטה ולעשות עם עצמי משהו.

נכון לעכשיו, הסטטוס הוא - כל החברות שלי, בלי יוצא מן הכלל, עם חבר. ואני לא.

ובתור הפסיכולוגית, אני זאת שצריכה לשמוע כל הזמן כמה שטוב להן, וכיף להן, ועל הסקס המדהים שיש להן, ועל הפעם הראשונה שהוא אמר לה שהוא אוהב אותה, ועל זה שהיא רואה אותו כבעלה לעתיד וכו' וכו'...

ובאמת, מכל הלב, אני לא מסוגלת לשמוע את זה יותר. זה מעורר בי קנאה שמורידה אותי למטה, זה מעורר בי דיכאון ובכי ושנאה עזה, זה גורם לי להתמרמרות ולחוסר סבלנות, לרחמים עצמיים, לחוסר חשק לראות אנשים, לחוסר חשק לשמוע אנשים, לחוסר חשק לעשות עם עצמי משהו ולעוד הרבה דברים אחרים...

אני שונאת שאני מתמרמרת על זה. אבל מצד שני אני לא מתמרמרת על זה לפניהן. אז אני יכולה להרשות לעצמי לעשות את זה כאן, איפה שאין אף אחד שבאמת יקרא את זה. זה רק אני עם עצמי. אז למה לא בעצם? אין לי על מה להתנצל. אם אני לא אתמרמר כאן, איפה כן?

אף אחד לא אוהב לשמוע מרמורים של בן אדם אחר...על אחת כמה וכמה אם הבן אדם הזה שמח וטוב לו כרגע בחייו, זה סתם מוריד אותו ומוציא לו חשק מהבן אדם שמתמרמר.

יש רק אחת שמצליחה לגרום לי להרגיש נוח כשאני מדברת על זה, וזאת אחת שהשבוע באמת הוכיחה לי מה זאת חברות.

היא עשתה דברים שאני בחיי ראיתי אותם קורים אך ורק בטלוויזיה. ולא באמת חשבתי שהדברים האלה קורים בין חברים.. כי לי זה לא קרה אף פעם. אני לא עשיתי את זה עם אף אחת ואף אחת לא עשתה את זה בשבילי.

ובגלל השבוע הזה, ובגלל שאני מרגישה כ"כ נוח איתה, ובגלל מי שהיא... אני יכולה באמת להגיד ולהודות - יש לי חברה אחת אמיתית. ואני מאוד מקווה שזה יחזיק הרבה זמן, כי תמיד כשהייתי מכלילה את החברות שלי, אותה הייתי מוציאה מהמשוואה. כי היא תמיד הייתה שונה, והשבוע הבנתי למה.

באמת אכפת לה ממני :) ועל זה אני יכולה בלב שלם להגיד שאני אוהבת אותה.

אני לא באמת צריכה לציין את שמה כי היא גם ככה לא קוראת כאן ואני עצמי יודעת על מי אני מדברת. אבל מתוך נסיון, כשחוזרים אחורה כמה שנים טובות וקוראים את הדברים האלה שרק אני עם עצמי מבינה, במשך השנים זה נשכח ואני לא יודעת על מי או מה דיברתי.

אז ברבי - אותך אני אוהבת :)

ובשביל קצת לשמח את האווירה(או שלא?)

קצת תמונות מהבוק שעשו לי ב"במרום הפקות". זה היה דיי סתם, אבל היו כמה תמונות חמודות....

היה טוב לפרוק, זה באמת משחרר. אבל אני מאמינה שיקח לי עוד כמה חודשים טובים לחזור לכאן...אם בכלל.

-עדכון-

איזה קטע, לפני יומיים נזכרתי בזה ורק עכשיו (03:16) נפל לי האסימון שוב,

הבלוג חוגג היום...אלוהים יודע כמה שנים, אבל חוגג!

ליתר דיוק...חגג אתמול - 24.1...ואם נהיה ממש קטנונים, בגלל שכבר אחרי 12, אז שלשום...

אם אני לא טועה זה כבר 6 שנים...או 5...נראה לי 6...

בכל מקרה, מזל טוב לבלוג :)

סתם נזכרתי בזה והתחשק לי לציין את זה.