אז הנה הפוסט המיוחל והארוך למדיי שרציתי לעשות כבר הרבה מאוד זמן.
הפוסט על עמנואל והחבר'ה.
מדובר בסה"כ על 5 פגישות [אם אני זוכרת נכון.....גג 6. אבל אני כמעט בטוחה ש5.]
ואיכשהו...תמיד בסוף הכל מתפוצץ לי בפרצוף.
איך זה בעצם התחיל?
מורן, חברה שלי, לומדת איפור. והיא נתנה לי שיעור חינם באיל מקיאז' שבקניון איילון.
הם אמרו שאני יכולה להביא חברה וגם לה זה יהיה בחינם, אז לקחתי איתי את ליעד. (על שאר החברות פיציתי בזה שאחרי זה אני הענקתי להן שיעור חינם).
בקיצור, יום חמישי, נסענו לקניון והחלטנו שבגלל שזה יום חמישי, סופ"ש, ערב, נלך ללמוד איפור ולהתאפר ואחרי זה נצא לאנשהו. רק שלא ידענו עדיין לאן.
כשסיימנו שם, ליעד אמרה שידיד שלה נמצא בקניון עם חבר שלו ושנלך לשבת איתם בארומה. שאלתי אותה מי אלה והיא אמרה לי שזה ההוא שפעם התחיל איתה וחבר שלו.
לפני כמה זמן ליעד ישבה עם אמא שלה ואחותה באיזה בית קפה, עמנואל ישב שם עם חברים שלו, תמיר[נראה לי] ועמיחי, והחליט לגשת ולהתחיל עם ליעד ליד אמא שלה ואחותה.
מפה לשם, אמא שלה זרקה כל מיני יציאות ובסוף העיפה אותו משם. עשתה לה פאדיחות ^.^
הוא הלך מבלי לקחת שום טלפון, אייסיקיו, מסנג'ר, שומדבר מליעד.
שבוע אחרי זה, היה טעם העיר. שם במקרה ליעד פגשה אותו עם חברים שלו והם החליפו טלפונים ושמרו על קשר.
בקיצור, היא אמרה לי שהם נמצאים בקניון, וכשהלכנו לחכות להם בארומה, הם אמרו שהם בכלל למעלה ליד המקדונלד'ס אוכלים.
לי לא היה כח לשבת עם אנשים שאני לא מכירה, ולליעד לא היה כח אליהם. אז היא אמרה שנלך להגיד שלום ואז נקפוץ לידיד שלה ומשם נזרום.
עלינו למעלה, ראינו שם את עמנואל ותמיר. עמנואל היה חברותי ביותר, איך שהוא ראה אותי ישר הוא חייך ואמר "מניינים???" והביא לי נשיקה וחיבוק.
אמרנו שלום וזה וזה, והלכנו. כשהלכנו, הסתכלתי על ליעד ואמרתי לה "יא-מי!".. היא אמרה "מה? באמת???", מסתבר שכל מי שראה אותו בטעם העיר ביאס אותה כשאמרו לה שהוא לא נראה טוב בכלל. ואני היחידה שאמרה להיפך.
קיצר, כשהיינו באוטו בדרך לידיד שלה, היא שאלה אם אני רוצה שאחרי זה נקרא להם ונשב לשתות ביחד וזה. אמרתי לה סבבה. והם אמרו שהם יבואו.
היינו אצל ידיד שלה ויצאנו לכיוון הבית שלי. עלינו אליי, אכלנו משהו, וחיכינו להם שיגיעו.....
אני וליעד נהיינו עייפות רצח ס.0 אבל היינו בדודא לשתות...ליעד התחילה להרדם לי במיטה ואני שמתי לה שירי סלסה כדי שתתעורר ושלא יצא מצב שהיא תבטל לי את זה פתאום.
מפה לשם, איכשהו הם הסתבכו והגיעו לסודוך שבגבעתיים ס.0 בסופו של דבר הם הגיעו אלינו...בערך ב....1? 2? בלילה.
ירדנו למטה, הם עצרו ליד התחנת אוטובוס שמתחת לבית שלי, קשקשנו קצת, והחלטנו שצריך למצוא מקום לשבת בו.
תמיר עשה סיבוב עם האוטו כדי למצוא חניה ואני, ליעד ועמנואל הלכנו לצד השני כדי לפגוש אותו שם.
הוא החנה את האוטו, והלכנו לשבת בספסלים שמתחת לבית שלי.
לא היה שם משהו מיוחד...אבל מה שכן, כל פעם שאני צחקתי או אמרתי איזה משהו, או סתם הסתכלתי על ליעד, כשהפנתי אחרי זה את המבט שלי לעמנואל, קלטתי אותו באמצע בהייה עליי....ואיך שהוא ראה שאני פונה אליו הוא ישר הזיז את הראש כדי שאני לא אקלוט שהוא מסתכל עליי.
בקיצ ישבנו, דיברנו, קשקשנו על הא ודא, והם הלכו. כמובן שלא הייתה שתיה בסוף, כן?
יום למחרת אמא שלי נסעה למודיעין לכמה ימים. היה לי בית ריק משישי עד שני. אז אמרנו להם שיבואו אליי ביום שבת.
הגיע יום שבת, צלצלתי לליעד כשהתעוררתי לראות מה קורה וזה, היא אמרה לי "אני מקווה שאין לך תוכניות להיום...את זוכרת שקבענו איתם, נכון?"... ואני כמובן שזכרתי. רק הייתי בטוחה שזה היה משהו שעף באוויר ושהם לא באמת זוכרים שקבענו. אבל ליעד דיברה בערב עם עמנואל והם אמרו שהם יבואו אחרי הופעה של אייל גולן[?] בכפר הירוק, ושהם באים עם עוד חבר.
עכשיו, ליעד אמרה לי שאני יכולה בכיף לקחת את עמנואל בשבילי, כי היא יותר בקטע של תמיר. אבל, היא אמרה שאם החבר השלישי שהם מביאים איתם יהיה עמיחי[שהיה בבית קפה באותו יום שעמנואל התחיל איתה], אז היא הולכת עליו.
מפה לשם, שוב פעם לקח להם 70 שנה להגיע, שוב הגיעו בסביבות 12 1, כשליעד צריכה לחזור הביתה ב3 כי יש לה מחר בסיס. אבל רק לשעה שעתיים.
הם הגיעו, בלי שתייה. אמרנו להם מהר לנסוע לסודוך להביא וודקה רדבול. אז עמנואל ותמיר נסעו ואנחנו נשארנו אני, ליעד ועמיחי.
התחלנו לשיר במיקרופון הקטן של ליאן ס.0 יש גם וידאו.... וככה העברנו את הזמן עד שהשניים השמנים שעצרו על הדרך גם לאכול שם, חזרו.
הם הגיעו, עמנואל שוב הביא לנו נשיקות ואמר שהוא "התגעגע" ^.^, פתחנו את השתיה, היה פנאן.
עמיחי באיזשהו שלב שאל אותי אם יש לי מחשב ואם אפשר להיכנס למקושרים ממני. אמרתי בוודאי.
אז כולנו הלכנו לחדר, ומאותו רגע כל פעם עברנו מהחדר לסלון, מהסלון לחדר...... ורק עמיחי נשאר על המחשב מבלי לזוז ממנו.
מפה לשם נשארנו אני ועמיחי בחדר וליעד הייתה עם עמנואל ותמיר בסלון. בדיעבד היא אמרה לי שהיא חשבה שהוא אולי לא בקטע שלה אז היא לרגע וויתרה, אבל אחרי כמה זמן היא נכנסה לחדר, והחלטתי לנצל את ההזדמנות ולהשאיר אותם לבד.
אחרי כמה דקות, כמובן, הדלת נסגרה והבנו כבר שהם נהנים להם שם ביחד.
בינתיים בסלון, עמנואל ותמיר עשו שכיבות שמיכה...גם לזה יש וידאו P: וגנחו בקולי קולות....שתיים וחצי בלילה.... פחדתי מהשכנים ס.0
היה משעשע.
אחרי שהם סיימו עם זה, עמנואל התיישב על הספה, תמיר ואני עמדנו והסתכלנו כולנו על הטלוויזיה.
רציתי לשבת, אז אמרתי לעמנואל שיעשה לי מקום. אז הוא זז קצת, אני התיישבתי והוא שם את היד שלו מסביב אליי...כאילו....כזה.... נו, הבנת[ספיר, הבנת! את היחידה שקוראת פה :D].
תמיר התיישב על הכיסא שבסלון, והציע אולי ללכת לידידה שלו כי הוא מרגיש כמו גלגל שלישי. אמרתי לו שאין לי בעיה שהוא יביא את הידידה לכאן ושנהיה כולנו ביחד. הוא נדלק על הרעיון, אבל עמנואל פחות. פתאום הוא קם ואמר לו "לא מה את משוגע מה יש לך...." ס.0
אני בינתיים הלכתי לשירותים, וכשיצאתי הם כבר לא היו :O
קראתי לעמיחי וליעד....לא הבנו לאן הם נעלמו. התקשרנו לתמיר והוא אמר שעמנואל ירד איתו למטה אבל שהוא לא איתו כרגע ושהוא[תמיר] הלך להביא את ידידה שלו אליי.
קיצר, חפירות, בסופו של דבר עמנואל עלה, ליעד הייתה צריכה לחזור הביתה למרות שהתחננתי בפניה שתשאר עוד. היא ועמיחי ירדו למטה ואני נשארתי לבד בבית עם עמנואל.
הוא קרא לי לבוא לחדר[עוד לפני שהם ירדו], וישבנו לדבר. הוא היה נורא שקוע באייסיקיו....זה היה ממש מעצבן לדבר איתו ככה -.-
בכלמקרה, הוא הסביר לי על העניין שהיה בסלון. הוא אמר שהוא לא אוהב את הקטעים האלו....ושהוא אמר לתמיר עליי "מה נראה לך שהיא אחת השרמוטות שלך?... מה זה נראה לך פה בית זונות?...עזוב זה לא לעניין". על הדרך הוא אמר שאם הוא רוצה לנשק אותי אז אין לו בעיה לנשק אותי ליד תמיר, זה לא הקטע של גלגל שלישי ושזה פשוט לא לעניין לפתוח בית זונות אצלי בבית :X. [למרות שמצידי אין בעיה...אבל שיהיה.]
ואז עמיחי חזר מלמטה, שאל אם זה בסדר שהוא יכנס לחדר ושאין לו בעיה להיות בסלון. אמרתי לו שיבוא, גם ככה לא קורה שומדבר -.-
ישבנו שלושתינו, אחרי שעתיים עמנואל החליט לעזוב את האייסיקיו והלך לשירותים ועמיחי ישר תפס פיקוד על המחשב.
כשהוא חזר מהשירותים הוא נשכב על המיטה והתחיל לדבר איתי....
עשה לי מעיין שיחת מוטיבציה שכזאת. על איך שאני נראית, על המשקל שלי, על הביטחון שלי, על מה בנים אוהבים ומה מוריד להם מבנות וכו'.
הוא אמר לי שאני ילדה יפהפייה ושזה הכל כח רצון ושגם הוא ותמיר ועמיחי היו פעם שמנים וזה....
ככה קשקשנו עד שתמיר בא לאסוף אותם.
תמיר הגיע, אמר להם לרדת למטה, אני התבאסתי על עמנואל רצח :/, נפרדתי משניהם, סגרתי את הדלת, ראיתי שהם יורדים במעלית..... ובדר"כ כשאני מסיימת את הלילה, אני ישר הולכת לחדר ומחליפה בגדים, עושה קוקו, מרגישה כמו בבית.
אבל הפעם לא עשיתי את זה. הייתה לי תחושת בטן עצבנית שהוא עומד לחזור. שמעתי וראיתי בראש שלי את הדפיקה בדלת. והתחושה הזאת לא עזבה אותי הרבה זמן. וכבר עבר איזה רבע שעה בערך מאז שהם הלכו פלוס מינוס.
אז נשכבתי על הספה...ופתאום, דפיקה בדלת :O
הלב שלי עשה שמיניות באוויר...כולי תקווה שזה עמנואל.....אני מסתכלת דרך החור של הדלת, ורואה את תמיר :/.
אז צדקתי בזה שמישהו חזר, אבל לא בבן אדם שחזר.
הוא בא לקחת את השתיה. ואמר על הדרך שהוא מצטער על הלילה הזה ושחבל שככה זה יצא ושהוא קיווה שנבוא ונשב כולנו ביחד ולא נתפצל וזה....
ואז הוא שאל אם אני בסדר, אמרתי לו שכן ושפשוט התבאסתי על עמנואל. אז הוא אמר לי שעמנואל פשוט היה בקטע של ליעד וזה ופה ושם.....
והלך.
זה היה אז שעשיתי את הפוסט עם התמונה של שלושתם....ישר אחרי שהם הלכו.
באותו יום, כשהם היו אצלי, קיבלתי כל מיני סימנים מעמנואל של התעניינות.... הוא כל הזמן אמר לי שאני יפה, וחיבק אותי, וישב לידי, והסתכל עליי....
טוב, באותו לילהבוקר, אחרי שהם הלכו, הוספתי אותם במקושרים והוספתי גם את עמנואל באייסיקיו. אחרי שעשיתי את זה הרגשתי מטומטמת כי זה נראה מתלהב מדי :/.
הוא אישר אותי גם פה וגם שם, ובבוקר כשהתעוררתי, נכנסתי למקושרים וראיתי 8 עדכונים :O. נכנסתי וראיתי שעמנואל הגיב לי 8 תגובות בתמונות שלי שם...
בשוק מטורף נכנסתי לתגובות, וכל תגובה הייתה יותר יפה מהשניה....
"איזה ילדה יפה...", "הילדה הכי יפה בעולם, כולם כאן מתים עלייך", "וואי וואי איזה עיניים מדהימות....", "את התמונה הזאת הכי אהבתי" וכו' וכו' וכו'.
חיוך עצום עלה על פניי =). פתח לי את הבוקר באופטימיות. למרות שידעתי שהוא עושה את זה כדי להעלות לי את הביטחון. אבל גם זו מחווה יפה :).
אני ישר רצתי להגיב גם לו על התמונות, ובפרופיל שלו כתבתי "מאמוש..היה ממש כיף אתמול, תודה על השיחת עידוד :) מקווה לראות אתכם שוב".
מאותו רגע לא הפסקתי לחשוב עליו במשך ימים שלמים. כל יום, כל שעה, כל רגע, כל זמן נתון, חשבתי עליו.
הפעם השלישית שפגשתי אותם הייתה מפדחת ל-ח-ל-ו-ט-י-ן! והכל בגלל החבר החדש שהם הביאו שהביא לי ת'נאחס....
אבל לפני כן, רצינו לפגוש אותם איזה יום אחד שבסופו של דבר לא יצא לפועל, אז נפגשנו רק עם עמיחי ויאיר[עוד אחד מהחבר'ה, אבל לא הנאחס.].
לליעד כבר ירד מעמיחי, היא הבינה שהבן אדם נראה כמו דוגמן ושיש לו גם שכל של דוגמן. שזה מה שאני אמרתי לה מההתחלה.
באותו יום חיפשנו אני וליעד מה לעשות...התקשרנו לעמנואל והוא בדיוק היה עם תמיר. הם אמרו שהם לא יכולים להיפגש היום אבל יום חמישי אפשר בכיף. ובאמת תכננו עליהם ביום חמישי. אז אמרנו סבבה, תזכרו.
בסוף באותו יום כמו שכבר אמרתי נפגשנו עם עמיחי ויאיר, מסתבר שיאיר גם למד לפני כמה שנים עיצוב שיער בדיאנה, אז החלפנו כלמיני חוויות למינהם וזה. היה נחמד.
לא ישבנו איתם הרבה זמן, ליעד הייתה גמורה מעייפות והם גם באו[כרגיל] נורא מאוחר.
הגיע יום חמישי, זה היה היום בו כתבתי את הפוסט הנורא אופטימי ההוא עם התמונה של עמנואל.
בסוף הפגישה הזאת לא התקיימה. וכשקמתי בבוקר אני ידעתי, הרגשתי וראיתי את זה שאני לא נפגשת איתם היום אבל בכל זאת גם לא ראיתי את עצמי נשארת בבית.
מה שבאמת קרה, הם בסוף לא יכלו להיפגש[יותר נכון, עמנואל לא יכל, כך אומרות השמועות.], וכששכבתי לי במיטה, מיואשת ומתוסכלת, התקשר אליי אילן. אמרתי לו תגיע. והוא אכן הגיע.
והנה מגיעה הפגישה השלישית......
לא זוכרת אחרי כמה זמן זה היה, אבל מתישהו בשבוע שאחרי.
ישבנו אני, ליעד ונעה בקפה ג'ו וליעד החליטה להתקשר לתמיר, סתם ככה.
בספונטני היא שאלה אותו מה הם עושים היום, אמרו שסתם שותים, אז קבענו איתם שאחרי הקפה ניפגש. וכך היה.
הם חשבו כנראה שאנחנו באות עם החברה השלישית, אז הם שוב פעם באו בשלישייה. הפעם עם מיסטר נאחס הלאומי - קובי דניאל.
האמת שהם כולם שם בחבר'ה שלהם, אחד אחד נראים טוב. ממש אבל :ס תמונות בסוף הפוסט...... :)
הם הגיעו בדיוק כשאני וליעד החננו את האוטו בחזרה הביתה מהבית קפה.
אמרנו להם שנלך לשבת בפארק ברלין שהוא שניה מהבית שלי. כשבאנו ללכת לשם, לעמנואל נפל התליון של השרשרת שלו מתחת לאיזו מכונית. אז הוא התחיל לחפש אותה שם וזה..... ובאותו הזמן קובי פתאום שאל את תמיר "אז מה רגע, מי זאת הסטפני הזאת שסיפרתם לי עליה כל הזמן?" :O
נכנסתי להלם O_O, תמיר הצביע עליי ואמר "זאת היא".... וקובי אמר שהם, ובעיקר עמנואל, דיברו עליי וסיפרו לו עליי כל הנסיעה =O
כמובן שזה שימח אותי וסקרן אותי בטירוף! למרות שמצד אחד...פחדתי שאולי הם מנסים לשדך לי את קובי. למרות שהוא נראה פגז, אבל אני רוצה את עמנואל..... מצד שני, אמרתי אולי עמנואל כן בעניין שלי, שזה פלוס ענקי מבחינתי! :)
הייתי קצת מבולבלת, הם עזבו את התליון שמה והלכנו לפארק.
אני הלכתי מקדימה עם קובי ועמנואל, ליעד ותמיר הלכו שלושתם מאחורינו. זה קצת הרתיע אותי. לא רציתי שעמנואל יקבל את הרושם שאני בעניין של קובי, רציתי שידע שאני עדיין בקטע שלו. ואני בכלל לא הבנתי את הכיוון של קובי! כי באותו ערב הוא כל הזמן היה סביבי, אבל בהמשך הוא בכלל שמר על קשר רק עם ליעד...[כמו כולם, נגיע גם לזה.].
קיצר, הגענו לפארק, ובפארק יש ירידה כזאת על הדשא....שלמטה יש ספסל ששם הם החליטו[לצערי] לשבת.
אני הייתי עם הכפכפי פלטפורמה הלבנות שלי.....כמו תמיד. ונורא פחדתי מהירידה הזאת. ראיתי את עצמי נופלת ועושה לעצמי את הפאדיחה!
ואכן, עשיתי
כבר הגעתי לסוף! הם כבר התיישבו להם, אני כבר מרחק צעד מהסוף[אשכרה צעד], והופ, מעדתי ונפלתי. 0.0
כמובן שכשעושים פאדיחה חייבים לקחת הכל בהומור, אחרת הפאדיחה נהיית יותר גדולה. וקובי היה חייב לתת משפט ניחומים כשאמר "וואי וואי איזה פאדיחה, על הפגישה הראשונה....." ;< חמור -.-
קיצר הם אמרו לפנות לי מקום בגלל שנפלתי ^.^, אז התיישבתי על הספסל ליד ליעד ועמנואל התיישב על ליעד :X. קצת קינאתי.... אבל אחרי כמה דקות הוא נדחף ביני לבינה ושם את הראש שלו עליי ושם לי יד על הרגל. אז הרגשתי יותר בפנאן
בין כל הדיבורים וזה, אמרתי להם שיש לי הופעה עוד חודשיים ושיבואו. אז שאלו התעניינו ופה ושם, וכמובן אמרו לי לשיר משהו.
ואני, כמו תמיד, בחיים לא שרה ליד אנשים, בטח ובטח ובבבבטח שלא אחרי 700 סיגריות ועוד בלי חימום קול. אמרתי להם שלא וזה... אז עמנואל פתאום אמר לי "אם את שרה עכשיו אני מנשק אותך פה מול כולם" ;O
כמובן שמבפנים רציתי להתחיל לפצוח במזמור, אבל לא עשיתי את זה מהסיבה הפשוטה שאני לא רוצה לתת את הרושם שאני אעשה כל דבר בשביל לקבל ממנו נשיקה. לא רציתי להראות נואשת. ולמרות שיכולתי לזכות בנשיקה, אני לא מתחרטת על זה שלא שרתי.
קיצר אחרי כל הקישקושייאדה, ואחרי שניסיתי במאמצים נואשים להוציא מקובי את מה שדובר עליי באוטו וכל מה שהצלחתי להוציא ממנו זה שעמנואל אמר עליי שאני יפה ו"מושלמת" ואז עמנואל הוסיף ש'הוא לא אומר על כל אחת שהיא מושלמת', הבנים נהיו רעבים ונסענו כולנו ביחד לסודוך.
הם קראו גם ליאיר שהצטרף אלינו בהמשך, ולאחר חיפושים נואשים אחר בנק כדי שעמנואל יוכל להוציא כסף ולממן לכולם את הסודוך שלהם, הם התיישבו להם לאכול, אני ליעד ותמיר ישבנו ביחד, היחידים שלא אכלו, ודיברנו על כלום ושומדבר.
ליעד ראתה שכבר 1 בלילה, היא אמרה שזהו, חייבים להתקפל ולעוף. אמרתי לה עד 1 וחצי....וזהו. היא הסכימה בפרצוף חמוץ.
כשהם סוף סוף[!] סיימו לאכול, הלכנו לשבת על המעקה כולם ביחד, עמנואל קנה מים בטעם אפרסק[נו...הכתום הזה, זה אפרסק לא?] בבקבוק גדול והביא לכולם כוסות וזה.
עמנואל ישב על המעקה וכולנו עמדנו כזה במעגל וזה.
עכשיו, קובי הנאחס כל שניה בא אליי מאחורי האוזן ועשה לי "ווווהוו" כזה מצפצף בתוך האוזן! וזה הבהיל אותי ;< אז הסתובבתי לכיוון שלו כדי לעקוב אחריו בשביל לא להבהל שוב, הוא אמר לעמנואל יענו להסיח את דעתי וזה....אז עמנואל התחיל לברבר לי במח "אה סטפני, אז מה המצב? מה קורה סטפני? הכל טוב?" וזה, וקובי מנסה לבוא מאחוריי....ואני הולכת אחריו כדי להיות איתו פנים מול פנים...ככה אנחנו הולכים במעגלים....:O..... עמנואל ממשיך לברבר ברקע, ותמיר פתאום נוגע לי בכתף ושואל אותי "מה יש לך פה?" אז אני, עם הפאניקת חרקים שיש לי, ישר הסתובבתי לראות ועל אותה שניה חשבתי שזה בטח הסחת דעת של תמיר כדי שקובי יבהיל אותי, איך שהסתובבתי לשניה לראות מה יש לי על הכתף, קובי ניצל הזדמנות ועשה לי "וווהו" באוזן, וכל החפירות האלה קורות בדיוק בכמה שניות, אני מהלחץ שוב פעם נבהלתי וצעקתי "דאאאאאייייי!!!!11" ומעדתי על הפלטפורמה ושוב נפלתי :/ רק שהפעם גם כפכף אחד נקרע :|. מהאינסטינקט ישר הסתכלתי על עמנואל...ראיתי שהוא לא צוחק...מסתכל על חברים שלו ופתאום מתחיל להיקרע מצחוק. לא היה לו נעים.
כולם שם נקרעו עליי, גם אני נקרעתי על עצמי[שוב, בפאדיחה לוקחים הכל בהומור ;|] וצעקתי על קובי על זה שהוא הרטיב את כולי עם הכוס מים שלו שנשפכה על כולי ועל התיק שלי ועל העמו שלי, ועל הכפכף שהוא קרע לי!!!!1
הוא שעה מתפקע מצחוק ואומר סליחה מצטער וזה וזה וזה, אני מצד אחד צוחקת ומצד שני מתה להעיף לו איזה כאפה ;<
קיצר ליעד אמרה שהיא חייבת לעוף כי מחר יש בסיס...אז אמרנו שלום לכולם, אני השארתי את עמנואל לסוף, הוא הביא לי חיבוק ארוך וכשהתרחקתי ממנו הוא כזה מתוך החיבוק נגע לי ביד כזה ואז החזיק לי את הכף יד והסתכל עליי ואמר לי שמרי על קשר.....
סיימנו על הקוצי מוצי, אני הלכתי צולעת לאוטו, כל צעד לקח חמש דקות בערך, הם הסתכלו וצחקו והתחילו להסתלבט :< כמובן שהכל בהומור.....
עד שסוווף סווווף הגענו לאוטו[שהוא בדיוק מטר מהסודוך], ראינו את כולם פתאום באוטו של יאיר שהביא אותם לאוטו שלהם שהיה מאחורינו. חח ^.^
עמדנו ביחד ברמזורים, נפרדנו שוב לשלום וחזרנו כל אחד לביתו.
ועכשיו, הפסקת סיגריה.
[התחלתי לכתוב ת'פוסט בעשרה לארבע, כבר פאקינג חמש וחמישה בבוקר!!!1 ועוד יש כל כך הרבה לספר
]
~.................................................................................~
*לאחר עשר דקות*
כשעישנתי את הסיגריה ניסיתי לחשוב איך נוצרה הפגישה הרביעית, ולא הגעתי לתשובה.
אבל לא משנה, היא נוצרה איכשהו. בשבוע שאחרי הפגישה השלישית[שזה בעצם השבוע], ביום שני.
זאת הייתה הפגישה הכי משעממת ואפשר לומר גם דיי מיותרת שהייתה.
שוב נפגשנו בפארק ברלין. אני, ליעד, עמנואל, תמיר ויאיר. הם הביאו נרגילה, פתחנו ראש, עישנו, הם הביאו גיטרה, ניגנו, שרנו, צחקנו, עמנואל השתטה, היה משעמם אך חביב.
וכרגיל, עמנואל נהיה רעב ב12 בלילה, אז כמו תמיד נסענו לסודוך.
עמנואל ויאיר אכלנו, כשהם סיימו עמנואל בא וישב עליי. שבר לי קצת את הרגליים, ותפס לי בקטנה בשומנים כשהוא חיבק אותי ^.^
נורא קיוויתי שאולי הפעם יקרה משהו. אבל למה שמשהו טוב יקרה לי......
סתם ישבנו וקשקשנו, צחקנו, דיברנו.....
מפה לשם, משם לפה, החלטנו שניפגש ביום חמישי והפעם נצא כמו שצריך. לא עוד פעם לסודוך.
ליעד דיברה על איזה מקום בשם "אוליב" בת"א, שיש שם את הסלטים הכי טעימים בעולם. מצד שני דיברנו על ללכת לאיזה דאנס בר. אבל לא קבענו שום מקום רשמי.
ב1 וחצי חזרנו הביתה אחרי פגישה מאוד לא יוצלחת.
ויום חמישי, לפני יומיים, אני הלכתי אחר הצהריים כהרגלי לליעד במקום ללימודים, ומתחילת היום הייתי בבאסה שכזאת. רציתי שהפגישה תתבטל, לא היה לי כח וחשק ורצון לכלום. רק רציתי להישאר בבית.
כמה ימים לפני, תמיר התקשר לליעד ואמר לה שנביא איתנו עוד איזה חברה כי זה לא נעים שכל פעם יוצא שאנחנו שלושה על שתיים.....
אז החלטנו להביא את לורן -.-
וחזרה ליום חמישי, אני וליעד ניסינו לחפש באינטרנט מקומות שאפשר לצאת אליהם, אבל לשומקום לא יכולים להכניס אותם.
חזרתי הביתה בערך בשש וחצי, עשיתי גבות, בלאגנים, ארגנתי ת'צמי קצת. שמתי לי שירי אהבה של בון ג'ובי, נשכבתי על המיטה ובהיתי בתקרה.
כל היום אני במצב רוח פסימי לגמרי, בדיכאון, לא מרוצה מעצמי, לא מרוצה משומדבר שמסביבי, הכל היה נראה לי שחור וחרא ומגעיל וג'יפה :/.
בשמונה ומשהו נכנסתי להתקלח והתחלתי להתארגן. בערך בתשע ליעד התקשרה ואמרה לי שהבנים רעבים ולהתארגן מהר כי הולכים לאכול באוליב.
בגלל שאין לי שום בגד ליציאה, רק בגדים יומיומיים[וגם הבגדים האלה זה גופיה, 3 חולצות ביצפר שקרעתי אותם ואני הולכת איתם הפוך כדי שלא יראו את הסמל, ומכנסי שרוואלים ב2 צבעים, חום ושחור.], מצאתי במקרה מכנס שאמא קנתה לי לחתונה של בת דודה שלי שבסוף לא הלכתי איתו, ונזכרתי שיש לי חולצה בצבע ירוק כהה כהה מבד מבריק כזה[לא מבינה בשמות של בדים], והיא רופפת, אז השומנים מוסתרים ^.^
שמתי את זה והרגשתי כאילו אני הולכת לאירוע O_O, אז אמרתי לליעד שתתלבש יפה כי אני מרגישה פנסי מדי ולא באלי להתפדח.
ובתכלס, יומיים שברתי את הראש, מה אני אלבש מה אני אלבש, ובסוף אמרתי לעצמי פאק, לא משנה מה אני אשים על עצמי, הם במיילא יסתכלו רק על ליעד. אני לא באמת מעניינת שם מישהו. אני סתם קישוט שתופס מקום ברקע.
בסוף היא ביאסה אותי ואמרה שבמקום לבוא עם שמלה היא באה עם חולצה וג'ינס כי אין לה זמן לעשות רגליים :/ ואמרה שלורן באה עם שמלה אבל לא משהו פנסי.
קיצר נסענו לאסוף את לורן, קבענו להיפגש איתם בסודוך ושהם יסעו אחרינו כי יש לנו ג'יפיאס.
התחלנו לנסוע...ומזה התברברנו -.- מקום שיכולנו להגיע אליו תוך 10 דקות, לקח לנו פאקינג שעתיים!!! שעתיים!!!! לקח לנו להגיע אליו.
בסוף הגענו. אני הייתי על נעלי עקב ס.0 הלכתי כמו טיפטיפון....בייבי סטפס כאלה, לאט לאט, והרגליים שלי נגמרו מבפנים מרב כאבים. תמיד ידעתי שעקבים זה לא בשבילי -.-
כל אחד הזמין לו ת'סלט שלו, אני לא הזמנתי כלום מהרבה סיבות. בעיקר בגלל שהיו לי 20 שקל שגם אותם לקחתי שניה לפני שיצאתי מהארנק של אמא שלי. וידעתי שאנחנו עוד ממשיכים אחרי זה למקום אחר.
כשישבנו שם בשולחן, ראיתי שעמנואל זורק מבטים ללורן, מתייחס אליה יותר....זאת הייתה הפעם הראשונה שהם ראו אחד את השני.
ישר הורדתי פרופיל וקיבלתי את תחילת הבאסה שלי לאותו הערב. ואני מדגישה, תחילת.
הם סיימו לאכול, התקפלנו והחלטנו[הם החליטו יותר נכון] ללכת ללאמר בטיילת בת"א.
הגענו לשם, חנינו אחד ליד השני, הלכנו ברגל מלא[זה הרגיש מלא בגלל העקבים המעצבנים(מעצבנות?) האלו].
איך שדרכתי על החול כל הרגל שלי התמלאה בחול, הלכו הנעליים, הלכו המכנסיים, החיים יפים.
מסתבר שכבר אין שם נרגילות, אז התבאסנו[שוב, הם, יותר נכון.]
המעגל היה תמיר-ליעד-לורן-עמנואל-אני. כל אחד קצת רחוק מהשני. אז תמיר וליעד התקרבו ביותר אחד לשניה, ועמנואל עשה יענו קטע מצחיק של "מכירים ת'אלה שמנסים מזווית העין להסתכל על הבחורה...והולכים אחורה עם הכיסא....מאלה המגזימים..." ואז הוא נפל בכוונה עם הכיסא אחורה. והבנות שישבו לידינו צחקו עליו[עליו, ממנו, וואטאבר -.-]. ואז הוא הרים את הכיסא, ראה שהוא מלא בחול, אז הוא הביא כיסא אחר ושם אותו יותר קרוב ללורן. ובין לבין כל פעם משך לה את הכיסא שלה אליו כדי שתתקרב, כל פעם בסיטואציה אחרת, אבל היא התנגדה. לא כי אני כזאת חברה טובה שלה והיא לא תעשה לי דבר כזה בחיים, פשוט בגלל שיש לה חבר שהיא שפוטה שלו. -.-
אז כבר קיבלתי את הבאסה האמיתית. ראיתי שעמנואל ממש בקטע שלה ואם אי פעם הוא היה בקטע שלי, זה עבר ונגמר.
בערך בשלוש בלילה יאיר נזכר להצטרף אלינו. יאיר גם הוא שם עין על לורן כשהם נפגשו כמה זמן לפני.
ככה שיאיר ועמנואל היו על לורן ותמיר וליעד היו אחד על השני. ואני? אני הייתי עם עצמי. כמו תמיד.
היי, לפחות אני שומרת על עקביות. תמיד כולם על חברות שלי ואני נשארת בצד.
בערך חצי שעה אחרי שיאיר הגיע, החלטנו להתקפל הביתה.
אני ויתרתי כבר על העקבים והחלטתי ללכת יחפה.
הגענו לאוטו, פתאום עמנואל כבר לא חיבק אותי כמו פעם, סתם הביא לי נשיקה ושם לי יד על הגב.
ליעד ותמיר התנשקו להם.
הם נסעו, ואנחנו התעקבנו כי אני הייתי צריכה לנקות את הנעליים מהחול ולשים אותם על הרגל, דבר שלקח הרבה מאוד מאמץ והשקעה וזמן רב ביותר.
ישר איך שליעד נכנסה לאוטו היא הצהירה בחיוך רחב "הוא מנשק בן זונה!". אני בכלל לא הגבתי. לא הסתכלתי עליה אפילו. הייתי כל כך עצבנית ומתוסכלת מהערב הזה. מהסיטואציות האלו. מהמצב הזה. מהתקופה המעיקה הזאת שנמשכת כבר שנים על גבי שנים......
מהחוסר מזל הזה שיש לי בתחום הזה של בנים.
ואמא תמיד אומרת שזה רק בגלל שאני שמנה. החלום שלי זה להיות אנורקסית על סף מוות ולתת למצפון שלה לעבוד שעות נוספות על כל הדאונים האלה שהיא מביאה לי כל הזמן.
נסענו בשקט מוחלט. איזה אחד שאל אותנו על הדרך איך יוצאים לחיפה, לורן ניסתה להסביר לו ובסוף אמרה לו שיסע אחרינו. איך שהרמזור התחלף לירוק נתתי גז וליעד אמרה לי להאט כדי שהוא יראה אותנו. אמרתי לה "שיזדיין". בסיטואציות אחרות לא הייתי מגיבה ככה בחיים, וזה גם לא היה אישי נגדו, הבן אדם היה נחמד לאללה, פשוט הייתי כל כך בקריזה שעוד שניה יצא לי עשן מהאוזניים. היא אמרה לי "לא יפה....מה...", אמרתי לה על הזין שלי. וכל שניה היא ולורן אומרות "יואו די איזה מסכן....." -.-
שמתי את שתיהן בבית, חזרתי הביתה, אכלתי ביצת קינדר אחרי שהצלחתי לשמור כמה שבועות בלי שטויות ובלי לאכול יותר מדי. החלטתי שהכל על הזין שלי ולא משנה מה, אף פעם לא ילך לי עם בנים. אז עוד ביצת קינדר, פחות ביצת קינדר....זה לא מה שישנה את המצב. :|
הלכתי לישון, קמתי בבוקר..מהבוקר הייתה לי מן הרגשה כזאת שהיום ניסע לאלי דוד שלי. כל הזמן שמעתי בראש את אמא שואלת אותי אם אני רוצה לבוא לאלי. פתאום היא באה אליי ושואלת אותי "את יוצאת היום?" אמרתי לה שלא...."אז את רוצה לנסוע לאלי?" ...
זה היה האמת מהשמיים. מישהו שם למעלה יודע שהמשפחה זו התרופה הכי טובה בשבילי לדיכאון. וזה באמת נכון.
המשפחה שלי ובון ג'ובי היחידים שמסוגלים להעלות לי חיוך, ואפילו צחוק מתגלגל כשאני במצב הכי ירוד והכי דאוני והכי עצבני שיכול להיות.
ובאמת שהיה כיף
וזהו....
מחר אילת. עם אמא, ברבור, נעה, דור, משה ויעל. המשפוחה :) חמישה ימים עם הבנות דודות שלי והדודים, הרחק מכולם, להתנתק שוב פעם כמו אז בטבריה. אני פשוט יודעת שזה יעשה לי טוב.
=)
פאקינג שש בבוקר עכשיו....שעתיים לכתוב פוסט. :S
אה, כן, ד"א, אני לא מתכוונת לראות אותם יותר.
לא צריכה עוד תסכול וקראש מתסכל על הראש.
שליעד ולורן יפגשו איתם, יזדיינו איתם, יצאו איתם, וואטאבר.
לא מעוניינת לשמוע מהם או עליהם יותר בחיים.
:|
אבל לפינאלה.....הנה תמונות של האנשים המדוברים.
עמנואל.
עמיחי.
תמיר.
קובי הנאחס.
(זה עם הכובע החתוך זה עמנואל, מתחת לקובי יש ת'תמונה המלאה.)
יאיר.
לורן(שמאל,בלונדה) וליעד(ימין,שחרחורת)
ואני :[
וסתם, תראו איך אני תמיד מוצאת את הדמיון ביני לבין ג'רי השמן.
*פרט קטן ששכחתי לציין ואין לי כח לעלות למעלה ולבדוק באיזה מקום זה משתלב עם הסיפור*
את התגובה בפרופיל שכתבתי בהתחלה לעמנואל, על השיחת מוטיבציה וזה וזה בלה בלה, ישר מחקתי אחרי שחזרנו מה"בילוי" בטיילת.
זהו -.-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Miss Stephanie
