היום עובר בין שמחה לעצב, אנרגיה לדאון, רוגע לסטרס.
למען האמת, אני מחפש אנשים
יותר מכל שאר הדברים
עברו הרבה שנים
ואני מוצא את עצמי
מחפש למי להתקשר
עם מי אפשר לדבר
כי רובם כנראה יגידו שזה לא קשור, או שמוזר
וזה יהפוך לעוד יותר
לחלקם אני מנסה להיות כנה עם עצמי ולהבין
שאין לי באמת כוח או חיבור
אבל מה,
כמה אפשר לא למצוא חיבור?
ואיפה העצמי פה?
בתכלס, רק כשאני מרגיש טוב ומחובר לעצמי
דברים קורים
ואני רגיל
שכשלא הולך לי במקום מסויים
אני פשוט בורח ממנו
אז תכלס, אין לי בית ממש
ותמיד, עד שיש לי, קשה לי לעזוב
לפני שבוע היתה פרידה אחרונה
וזה לא משפיע עליי כמו שפשוט,
חוסר נתינת וקבלת אהבה,
משפיע עליי
כי כל מה שאני באמת פאקינג רוצה
מהרגע שאני קם
ועד שאני נרדם
בשארית כוחותיי
זה רק לאהוב ולהיאהב
אז למה זה ככ קשה
ואני צריך להישאר לבד כל היום בבית
פעם ב לכתוב פוסט
ולקבל המון לייקים ותגובות
מאנשים שבעצם
מה הם בשבילי?
נחשבים חברים? אנשים שאפשר לסמוך עליהם?
איפה היומיום שלי?
יאללה
זין
כל האלה
שלא
שנים שנים שנים
ועדיין לא מוצא אנשים
הכל עליי
רק אני.