זו היתה רק שנייה, אך בדמיוני כבר
הפלגתי למחוזות רחוקים, הרחתי פרחים, טיילתי על הרצפה שכף רגלי לא נגעה בה מעולם. כל
היופי היה שם, מולי. כל שהייתי צריך לעשות היה לפתוח את עיניי.
היופי מילא את היום בחמימות שהתגעגע
אליה כל כך. הוא התאושש והתרומם באיטיות, מנסה לא לפגוע בחבריו או לחבוט את ראשו
במתכת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
