באתי לצו הראשון עם כל מיני סטיגמות ישנות ושגויות של תורים ארוכים של שעות ואנשים שהולכים במסדרונות עם כוסות שתן. שם
קמתי מוקדם בבוקר ב6 ורבע אוטובוסים והכל ב8 כבר הגעתי לבקו"ם.
כל דבר צריך תעודת זהות להעביר כרטיס להביא פרטים אישיים הכל מתנהל ככה , מחשב צהוב ירוק אדום לך לפה תעשה זה תשאל פה בהתחלה זה היה נראה לי מסובך אבל מהר מאוד הבנתי איך זזים פה העניינים.
לצורך הסטיגמות הישנות של התורים הבאתי עימי MP וספרים לקרוא וכמובן שלא היה לי זמן כי כל תור שחיכיתי היה 10-20 דקות.
MP בקושי יכלתי לשמוע כי גם ככה עוד כמה דקות תיצא חיילת ותקרא בשמך להיכנס למדור.
לא סבלתי כמו ילדים אחרים שלפני זה אמרו לי שזה יום מבוזבז ואני אצטער והכל עבר לי דיי סבבה ואפילו מהר , למרות שזה היה 6 שעות.
מחשב צהוב קומה ראשונה אני נכנס לאימות נתונים אישיים,שאלו אותי כל מידי דברים שאמתי לעצמי WTF המראיין שואל אם אני רווק , גר בבית , יש לי ילדים , יש לי הורים , דברים שכאילו ברורים מאליו אם רשום בטפסים את שמות ההורים והכל. יש גם חלק שצריך לקרוא כל מיני משפטים כאלו שרק מורות ללשון יודעות ופירושי מילים שרק מורות לספרות יודעות לפרש.לקח לי הרבה זמן לפרש ולהבין אבל לצבא כמו שהם אומרים יש להם זמן .... אתה יכול לשבת לפרש חצי שעה והם יחכו מאחורי מחשב עם דף ועט ולא יפסיקו לכתוב עליך הערות.
אחר כך מחשב כחול עולים קומה לבדיקה רפואית , דיי הוזהרתי מהרופא הרוסי וכל הבית זונות שהולך שם אבל זה הלך לי דיי מהר , המבחן ראייה יצא לי טוב אני חושב שיצא לי 6-6 והבדיקה הרפואית היתה הכל תקינה (עוד לא נקבע לי פרופיל).
אחר כך יורדים קומה מחשב ירוק עושים מבחנים פסיכוטכנים שם זה ממש בית זונות כולם שם לא מסודרים לא כלום פעם בשעה עוברת חיילת אוספת תעודות זהות והולכת לחדר וכולם יושבים ומחכים סתם ולא יודעים מה באפס מעשה.
המבחנים של הבנת הנקרא היו לי דיי קשים ואפילו שאלה או שתיים לא הספקתי, השאלות של התמתמטיקה אני סוס בזה פתרתי את זה כל כך מהר וגם לפני הזמן , וגם את המבחנים עם הצורות והמילים המבטאות קשרים לוגיים.
בסוף יורדים קומה (שוב) ומחשב אדום אחרון לראיון האישי, הייתה לי מראיינת שנראת די טוב פלוס , חחח אפילו אפשר להגיד.
חצי מהראיון היא שאלה אותי על היסודי שאלות שלא היה לי מושג מה לעשות כמו " כשעלית לכיתה א' ולא היו לך חברים קודמים מהגן היה קשה לך להתחבר ולמצוא חברים?" ואני כזה אומר לה בשיא הכנות שאני לא זוכר כלום מהגיל הזה.
אחרי השאלות עם הבית ספר הגיעו שאלות דיי מוזרת כמו האם אני מפחד לישון לבד ,האם אני מפחד להישאר לבד בבית,האם אני מפחד שאחרים יגעו לי בציוד האישי,אם אני רוצה לשרת קרוב או רחוק מהבית ואפילו מה יקרה אם אני אתקבל ליחידה קרבית (למרות שהצהרתי לפני שאני לא רוצה). רק אחר כך נפל לי האסימון שחצי מהשאלות האלו קשורות ליחידות קרביות ואני חושב שהיא היתה שואלת יותר אם באחת מהשאלות הראשונות שהיתה אם יש לי כיוון לאן אני רוצה ללכת.
אחרי שהיא אמרה שאני רשאי ללכת הביתה אבן ענקית נפלה מליבי ואמרתי לעצמי זהו היום הזה נגמר אני מקווה לא לחזור לפה יותר כמו האנשים האחרים שהיו פה ודיברתי איתם והם סיפרו לי שאפילו זאת הפעם החמישית שלהם פה.
ועכשיו למה שכולם מתעניינים היה לי את הרופא הרוסי ולא את הרופאות הרוסיות הכוסיות : ] , אבל בבקו:ם כל הגו'בניקיות האלו נראות טוב :P כנראה ש"חייל שפר הופעתך" משפט כל כך נכון ומועיל :] .
הבעיה העיקרוית שם בבקו"ם זה להגיע ולחזור כל האוטובוסים והכל ולמרות שיש שובר נסיעה חינם זה עדין מבלבל אני נסעתי באוטובוסים שהיו מפוצצים חיילים אני היחיד שהייתי שם אזרחי ות'אמת לא שאלתי אף אחד וגעתי וחזרתי בדרך הטובה.
חזרתי לחולון הלכתי לקניון אכלתי עם המשפחה אחר כך כמובן סיבוב קניית בגדים אופנתיים של הקיץ הקרוב והקולקציות המרהיבות (באמת היו דברים יפים).
חזרתי הביתה הוספתי ליום הזה עוד שתי שעות שינה אחר הצהריים.
בערב עוד סיבוב עם הכלבים ואחר כך זורמים עם החברים לאכול איזה פיצה ומשחק פוקר מייגע ועצבני עד הבוקר , חוזר הביתה מקלחת רעננה הולך לישון :].
היום קמתי ב1 ורבע למרות ששמתי שעון מעורר ב11 ולא קמתי מהר מהר התלבשתי ומיהרתי ללשכת העבודה להוציא פנקס עבודה שנתי , הם פתוחים רק חצי שעה פעמיים בשבוע איזה דבר מטומטם, לא היה תור ארוך תוך 3 דקות יצאתי משם עם פנקס עבודה כחול והרגשה שאני בקרוב מתחיל לעבוד.
- עוד פחות מחודש יומולדת :D
עכשיו מתנגן Kings Of Leon - Cold Desert
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
http://www.youtube.com/watch?v=bWkYu-hYTZs
*-*-*-*-*-*-*-*-*-*-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
