"צריך לשלוח אותך לבי"ח למשוגעים.
צריך לשלוח אותך לפסיכיאטר.
אולי שם תלמדי קצת על החיים.
אולי אז, תלמדי מה זה לכבד אנשים.
תלמדי מה זה משפחה, ולא רק חברים.
אולי אז,
תפסיקי להגיד ולעשות שטויות.
את שמה לב שבזמן האחרון את יורדת בלימודים?
את פשוט נופלת.
עד לפני כמה זמן תמיד הייתי גאה בך, הלכתי וסיפרתי לכולם איזו ילדה יש לי.
ועכשיו? כל יום מביאה לי ציון 60 ..
לא עושה כלום בבית.
לא לומדת.
כל היום- חברים.
לא אכפת לך ממני.
את צריכה אותי רק בשביל הכסף....
...............
.....................
את פשוט טיפשה. דפוקה.!! "
כן אמא. אני יודעת.
ולא אמא. אני לא צריכה אותך רק בשביל הכסף. ואת יודעת את זה.
אז נכון, אני נופלת. ואני מאכזבת אותך. אותי. את כולם.
ואני מביאה ציונים נמוכים.
ואני לא שוטפת כלים, ולא עושה כלום.
ואני לא לומדת.
ואני לא מדברת איתך הרבה.
אני רק יוצאת רוב הזמן.
אבל תנסי להבין, שרע לי.
ר-ע.
בחיים לא היה לי רע ככה.
אני צריכה קצת זמן.
זמן להרגע.
זמן להוציא את כל הכאב והכעס שבפנים.
זמן להתנתק מהעולם.
ואת רק צועקת עלי.
את רק מקשה עליי .
נכון,
גם את סובלת, בגללי.
אני גם מקשה עליך.
אבל אם לא היית צועקת עלי, מענישה אותי ועוד,
זה לא היה קורה.
בכל מקרה,אני מצטערת אמא.
על הכל.
על מה שניהייתי.
על האכזבות והנפילות.
על הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
