בהתחלה אכזבתי את עצמי ובכיתי המון אבל אז דיברתי עם הרבה אנשים ונזכרתי שאני לא לבד וגם שעושים טעויות לפעמים (ושלידך אני תמיד אהיה קצת אותו מקבץ טעויות שהייתי בת 15). אחר כך דיברנו ויצאת נסיך אז נרגעתי.

ועכשיו אתה שוב מסנן, למרות שאז, כשנישקת אותי שוב ושוב ושוב, ממיס אותי לאיזה שלולית של חלקי אישה ורגשי נחיתות- כל הזמן החזרתי את האצבעות שלי אל ביני ובינך ואמרתי: אל תפגע בי. הסתכלתי אליך בלי לזוז, וכל הפחדים שלי במרווח הצר שבין הגופים ואמרתי, דרשתי, איימתי, התחננתי- מה שלא תעשה, אל תפגע בי. אני לא אעמוד בזה שוב. אם תפגע בי אני אפגע בך כלכך חזק. בבקשה לא.

"אני לא רוצה" אמרתי לך, פחות מ24 שעות אחר כך. "זה פשוט לא מה שאני רוצה מהחיים שלי עכשיו. לא מעצמי, לא ממך. אני בונה את עצמי, כבר הרבה זמן, ואני לא רוצה לבנות את עצמי מזה. לא דרכך, לא דרך בנים- דרך עצמי. ובגלל זה אני לא רוצה יותר"

"אבל.. הייתי בסדר נכון? לא עשיתי משהו לא בסדר? אני יודע שזה גם הרבה דברים שבינך לבין עצמך, אבל אני- אז הייתי בסדר, נכון?"

וחייכתי, והוקל לי. השתנית. גדלנו שנינו.

מסתבר שלא. same shit, different day. או שכשרוצים משהו אז המתקת שפתיים היא דרך כשרה. אבל להפתעתי אני עומדת בזה. אני באמת חזקה וגדולה ואישה יותר מפעם. אני לא צריכה שתגיד לי או לא תגיד לי שאני מושכת כדי לדעת שאני כזאת. אני יודעת שעשיתי טעות אבל טעויות עושים (להבדיל ממך).

אני מאוכזבת, כי התגעגעתי אליך, ובאמת רציתי קשר. חברי. אתה רצית את הגוף שלי, או פשוט גוף בעולם.

אני שמחה שעצרתי את זה בזמן. אני שמחה שאמרתי לך את מה שאמרתי. אני שמחה שלא שכבנו.

והכי חשוב-

אני שמחה שהזין שלך קטן, ואם הייתי יודעת את זה לפני 5 שנים, הייתי שמחה יותר.

(ובא לי להוסיף- שנה טובה)

[20.9: ערכתי את זה קצת, היה מלא בשגיאות תחביריות ומחשבתיות ומה לא. מכירים שמרגישים דברים במשך מלא זמן ולא מדברים עליהם, ואז מנסים להגיד אותם בדרך אגב ומגלים באמצע שזה לא?]