להבהיר לכם בפעם האלף שאני לא בחורה כזאת.

כזאת מה?

נו, כזאת.

ראינו סרט. היינו 5 בנות, 2 קערות פופקורן ולאונרדו דה קפריו אחד (ואלף זהויות, ב"תפוס אותי אם תוכל"- סרט נחמד).

הסתכלתי עליהן, תמיד לפי צו האופנה ויותר, הבגדים שלהם מפתיעים ולא קשורים ואלוהים יודע איך זה בכל זאת נראה טוב וחשבתי- אני לא אהיה כזאת.)

אז הנני-

למרות שאני אוהבת להתלבש יפה, אני לעולם לא באמת אדע איך להתאים בגדים. (ואם לא היתה לי איזה אחות או חברה לשאול, כנראה לא הייתי יוצאת מהבית.

אני לא ראיתי את כל הסרטים שיש לראות או קראתי את הספרים שיש לקרוא.

אני לא אצא כל שבוע למסיבה.

אני לעולם לא אדע איך להתנהג עם בנים.

אני לא יודעת איך מחזיקים תינוק.

אני תמיד אהיה קצת מובכת.

(הרי זו אחת הסיבות למה אני כלכך שונאת מדי בנות. הגוף שלי מעולם לא התאים לפרדיגמות הנשיות האלו)

ודברים כאלו ודברים כמו פייסבוק וכל הבחורות האלו שמעלות תמונות מהממות שלהם מכל קצוות עולם עם הגוף הנערי (ולמרות זאת- ציצי גדול. תמיד יהיה ציצי גדול), והבגדים היפים וכל הבחורים האלו שהם מתחככות איתם- זה קצת מלחיץ אותי. כי זה מזכיר לי כמה אני לא כזאת.

אני הבחורה שלהתלבש יפה בשבילה זה חולצה יפה וג'ינס. בדרך כלל עם אנשים שאני ארגיש נוח איתם, אני גם אלבש תמיד את אותם הבגדים.

אני אוהבת ספרים ישראלים שחודרים עמוק לכל הנשימה שלך ומנמרים את הדיבור שלך עם המילים שלהם. אני אוהבת ללמוד ולדעת ולגדול ושירים של אגי משעול (למרות שלאחרונה שירה מלאה אותי). אני לא יודעת מלא דברים שכולם יודעים, כל מיני כללי התנהגות בסופר או באוטובוס. אני לא אסע להודו בשביל לחפש את עצמי, אני כנראה אעשה את זה בנסיעה באוטובוס.

אני בחורה בת 21 שכותבת את אותו הבלוג כבר 7 שנים. זה קצת עלוב, אבל אני לא יכולה להפסיק. זה המקום שבו אני מתבטאת הכי טוב. ניסיתי כל מיני: שירה, כתבות, הודעות בפורומים, מול עצמי.. אבל פה התוצר הכי מוצלח וקריא וקולח.

אל תלחצו עלי.

ואני מתאהבת באנשים שאומרים משפטים כמו: "קשה לי עם נהיגה. זה מרגיש לי לא אנושי. לדהור על הדרך כלכך מהר. אולי אני חוטא פה ברומנטיקה, אבל דרך צריך לגמוע בהליכה, לא?"