יכול גם הכי לאכזב.

(לא בצורה רעה. זה המכתב היפה ביותר שכתבו לי אי פעם. אבל איך יכולת באותם מילים גם להתרגש אבל להשאר אדיש? איך מכל מה שהענקתי לך החזרת לי 5 משפטים? זה כלכך כואב לי, הנקודה שבה החלום פוגש את המציאות, שזה לא ייאמן. ובכל זאת, הוא אמר נכון. אז למה זה כלכך העסיק אותי במחשבות? למה כל השבוע אני כותבת לך בראש מכתב תגובה? בא לי לבכות שוב)

מיכל יקרה שלום-

תודה על מה שכתבת, ועל איך שכתבת, עם החום והנדיבות והעומק שבהם קראת את הספרים שלי. נראה לי שהיה נחוץ יותר אומץ לקרוא ככה, בלי שום מגן, מאשר לשלוח לי את המכתב, לא?

אבל, לצערי, לא אוכל להפגש איתך. אני תמיד חושב שהמפגש האמיתי הוא בין הקורא לספר, והספר ממילא יותר חכם ואמיץ ונדיב מהכותב, אז למה לקלקל?

שימחת אותי במה שאמרת, ובידיעה שלי שיש אדם כמוך בצד השני של הדף, והלוואי שיהיה לך טוב בכל מקום שתהיי בו.

דויד.