לבשתי חולצה קצרה

וגילחתי רגליים (לא שהיה לי שיער.. god bless the אינפרא)

ולבשתי מכנסיים קצרות (יותר מארוכות).

והלכתי לספריה (כמעיין המתגבר וסיפורי זעם של שלום עליכם), קונספט ששכחתי מקיומו, ונגעה בי קצת שמש. וחניך שלי מפעם נופף לי מהאוטובוס. ואחרכך קראתי ספר על הערסל ונרדמתי (עד שאח שלי צרח מהבית: למה יש חתול על השולחן במטבח?!).

אחרכך הלכתי לרותם ודיברתי ואכלתי ועשיתי סלט אבוקדו, ואז יצאתי ללכת כי החלטתי שזה יעסיק אותי כל עוד אני חיה בבית. 10 דקות לא הזיזו לי את הדופק אז רצתי. איזה כיף.

אני שולה את עצמי מהדכאון (שולה? פולה? מושה?) וזה טוב.

קדימה, השחרור מתקרב ואני לא נעשית צעירה יותר. תמשיכו להציע! תהיו מקוריים אבל לא מידי (אכן, הקקי שבטנק ינצח)