חניך מלווה אותי בדרך לאוטובוס. שאל אותי שאלה ואז שוחחנו. להבין: הוא מעריך אותי. להזכר: הם לא.

קומונה שבה מאירים לך פנים. קומונה שלא.

טוסט תפל. אני על אוטובוס בדרך לתל אביב ואני רוצה בשר.

היום זה היום האחרון שבו אני אוכל לנהוג, כנראה. מחר משפט.

(לא יאומן ששוללים לי על משהו שלא עשיתי, רק כי אני טובה מידי)

הרבה טלפונים שהגיעו לתא קולי. שיחה על בחירות. בחום הזה לפחות אני בסנדלי שורש, חולצה לבנה ומכנסיים כחולות.

"אז מתי את יוצאת לחופשה הזאת שיוצאים לפני שמשתחררים?"

"אני.. לא בדיוק.. ביום ראשון" לא מרגש בכלל. על מה אני מתלוננת, עדיף ככה.

בבוקר הכרית מריחה מסיגריות. בעצם זאת אני.

שיער ארוך מידי. שרב. מרגיש טיפשי ללבוש מדים. מורות שמסתכלות עלי בחיוך. חיילות בקריה שמסתכלות עלי בתמיהה: בנות יכולות ללבוש מדים של בנים? מכונית של ערסים שחותכת אותי במעבר חצייה וצועקת לי "סמלת!!!". אני עושה להם זין בלי להסתכל. לפעמים אני גברית ומודגשת, נגיד, מסדרת דברים בבעיטה, וזה לא רע.

טרמפ מהרכבת (כמעט) לקומונה. עובד בתחנת דלק, ארץ ישראל הישנה, שאני מרגישה שבלב הוא שמח שיש עוד כמוני. נוסע לחיפה. "אני הולכת לגור שם". "תבואי לעבוד אצלנו בתחנה?".

הצד שלי בחדר מלא בניירות. כל הזמן אני רושמת, פותקת. מתחת למיטה, במגרה, 2 סלסלות ו3 קופסאות נעליים, בין המחברות, בתוך הספרים, פנקסים, מאחורי חוברות של סמינרים. הכל אני מקעקעת במילים ומחשבות.

הרוב נזרק. משאירה בעיקר חפצים. תיק עם נעליים (כן, גם לקרוקס הם יתגעגעו), הסלסלה הגדולה, בגדים. המון ספרים. בערך 30. נזכרת שלפני החווה הכי התרגשתי מהספריה. את השאר התקשיתי לצייר בדמיון (וטוב שכך).

אבא לוקח את אחי לישון. אבא צועק עלי באוטו שאני אנוכית. "מי פתח מרק אבל לא שם מים?"

גדל לי שמשון על הסנטר. את קולטת שהם לא יודעים מי זה שמשון? את קולטת שנתת לפצע שלך שם? וואי את סתומה.

מורות מחייכות. "תמיד אפשר לבחור? לא יודעת. גם אני עוד שניה משתחררת וכולם לוחצים עלי. טיול, פסיכומטרי, עבודה, ללמוד, אוניברסיטה.. ומה אני רוצה? הבחירה חופשית? לא יודעת"

רוצה לבחור לא בקיצוניות. "את מנשקת טוב". שירים שכתבתי לפני 5 שנים טובים יותר מכל מחשבה סתמית שיש לי. האתר לא עולה. אני רוצה לנהוג. אנטומיה ולישון. "העולם מסריח ממש, אבל חייב לזכור שיש עוד שותפים שהם לא התנועה" (חניך). שקועה בפלאפון. אנטומיה ולישון. שנת הזייה.

לא הספקתי לשתות קפה.

לא מאמינה שמחר שוללים לי את הרישיון.