(מחשבות ששמרתי בפלאפון)

קשרים צבאיים סופם לא להמשך

"הוא מסר לך את חיבתו העמוקה"

אם אתה רוצה אתה יכול קצת לבוא לישון איתי

לא קיימות מילים בעולם שיקלו בכאב הזה. שיהפכו אותו לבסדר

קומה גבוהה; על גבעה גבוהה; בירושלים; כולה נפרשת לפניי; אבל אולי לא

ראיתי סבא מקריח עם סקיני! מה זאת העיר הדפוקה הזאת!

דמיינתי את האדם הקדמון מצטנן

דמיינתי על אחת הבטונדות בניצן ב' את הברווז של דודו גבע

אולי הלוז שלי הוא הנדודים? הלא להצליח להיות מחויבת למקום אחד.מדמיינת את עצמי מטיילת בעולם, אולי לבד.

"את מדברת הרבה על געגועים יחסית למישהי שכל הזמן שוכחת אותי"

איכס הגעתי ממש מוקדם

חדוות ההתמזגות. הנתכות האני בזולת

העט שלי לא חזר. הייתי רצינית. ראו הוזהרתם.

סטיקר: אנחנו שעירים אבל לא לעזאזל.

דרום תל אביב. איש מבוגר אוכל ארטיק אננס.

יש לי רעמים בבטן

לחטט בערימות

המחדשים באילת צריכה להיות המשימה של קרקל

נראה לי אתה לא מודע כי הם תמיד עושים פרצוף כזה

למה כל ההומואים משתמשים באצבעות?/ מור

אני לא מאמינה שבאמת אפשר לאהוב אותי. לסחוב אותי. כאילו אפשר מרחוק, את למשל יותר אוהבת אותי עכשיו שאני לא בחיים שלך אבל מי שחי איתי אז אני כבדה לו

"ניצן לא נחשב, אתה גם תאכל קקי"

"חוזה המדינה? כמה משכורת מקבלים על דבר כזה?"

"זה כלכך לא מתחת לשטיח" "איזה שטיח?"

"אה כן? ואחותי הולכת לחזור עם נגב הביתה. מי קרבי עכשיו?"

"יתפסו אותך פעם אחת, יגרשו אותך מהנוער העוטבד בבושת פנים!"

רק לי זה יכול לקרות. כאילו אלוהים אומר: יש השכלות לדברים שאת עושה, את צריכה לדעת את זה!

בא לי שוב שפתיים

אני קוראת עכשיו את הפרק על אהבת האל וממש מסכימה. ותוהה

חינוך הוא סיוע לילד להכיר ביכולותיו

חכה. עוד לא סיימתי לאהוב אותך

עלפון syncopa

בא לי שתבוא אלי באמצע הלילה

היום מישהו קרא לי בכף היד ואמר לי שאני יותר ריאלית ממדעי הרוח. אז צחקתי ואמרתי שלא. והוא אמר חבל

קצת רוצה שזה יקרה. וקצת אכעס עליך אם כן

"בגלל שאתה תמיד קצת אינך, גם כשישך" "פשוט כיבה את עצמו ויושב בתוכו בחושך"

מצחיק לראות אנשים רנדומלים ששואלים את בר מה נשמע ומקבלים תשובה

צינורות השקיה סגולים

ענן משתקף בשמשה של אוטו

אני שונאת לדבר ואז להבין שלא

"בסדר, לא התכוונתי לעלות עליך בכל מקרה!"

"קשור רצח"/ רננה, שיחה על רצח רבין

טיפות גשם מקשטות את האוטובוס כמו כסת יהלומים

אנשים העציבו אותי קודם, כאילו יש רגעים כאלו שהעולם נמאס. ומשהו בנפשי תר אחר עצב מזוקק. ידעת שבחוץ יש סערה? יצאתי להוריד את הכביסה ופתאום

יכולתנו למדוד ולחלק את הזמן מהווה מקור בלתי נדלה לנחמה/ ריצ'ארד ייטס

תמיד שחתולים מסתכלים עלי אני מרגישה שהם מכירים אותי מגלגול עבר