ראיתי מירי, שמעתי דב

אני שונאת למלא מים ואז להשאיר את הבקבוק על השולחן במטבח

"אמבולנס אחד זה התקף לב. 2 זה תאונה. יותר זה פיגוע"

יש לי קצת פיפי וקצת לא

אני חושבת שנהייתי אובססיבית לעניין כי בעיניי זה חלום שפוגש מציאות

המפכחת הראשית/

הכחשה כעס מיקוח דכאון השלמה

או שגם לי חסר החלבון שקושר את המולקולות של העובדות זו לזו/ בגוף אני מבינה

אני חלומית מידי בשביל לקרות

את כנראה הכי גרועה

יש ריקנות בחיים שלהם

אני כולי חול ואת כולך קודש/

'נדמה לי שקוראים לזה דעת, לדבר הזה שממלא אותך פתאום וגורם לראייה שלך להתבהר ולראש להיות צלול. לדעת משהו זה להיעשות חלק ממנו, או שהוא נעשה חלק ממך' מקימי

'האוויר מעל לירושלים רווי תפילות וחלומות כמו האוויר מעל לערי תעשייה כבדה. קשה לנשום.' יהודה עמיחי

הגשם שכבר לא יורד מרגיע אותי

ריח של סופגניה ראשונה

בתנועה אני כלום. אני אפס. תמיד יש טובות ממני.

"אני סופגניה ולא בורקס!"

צריכה חבר אמן. שיצלם אותי או יכתוב עלי

"יש לו הברקות שמפילות אותי על התחת"

סווויטשירט-אין-לי-כוח-ללבוש-חזייה

הבאתי וודקה אבסולוט/ מורה

ארורות הסינפסות

אולי אבא שלך יוריד לנו את תיכון הלבבות השבורים?

200 שקל בושם קרם גוף אינפרא קן הקוקיה 150 שקל וניל בובה 2 מקלעות לשיער

"ניצן! הקול החלש שלך הוא די חזק!"

לא נרשמה כזאת התלהבות מהרדיו מאז הכ"ט בנובמבר (על מצעד העשור)

הוא איש עצוב עם שירים עצובים. לפעמים משהו בי נפעם מאנשים שלא מפחדים לזקק את העצב שלהם. אני לא יודעת אם זה חיפוש בריא. אנשים מעציבים אותי ונמאסו עלי אז ברחתי לשם. אחרכך

דיברת על להיוות כלואה בגוף גדול ואני לא מבינה גם אם את מרופדת קצת את לא גדולה ובגדים לא קטנים עליך מעצם היותם לא באוהלי

"אני מבין שאומנות הפכה ליומנות"

"היודנראט לא יודעים, הם לא אינסטלטורים!" הרצאה ביד ושם

טרומפלדור

"שיעלימו עין כמו שמעלימים מס"

"משוחרר אך לא חופשי- זהו הפרדוקס היהודי" אברהם קלאוזנר 1945

"מה רע בלצייר טבע דומם?"

אם השיחה היא על להשאר באשקלון ואני לא מוכנה לזה אבל אם אני לא אהיה בגרעין אז מה זה משנה

השיחה הזאת מכרסמת בי מבפנים

וגם לדבר כמו מוגבלת זה כיף

'את חייבת להפסיק להכנס להיסטריה בכל פעם שאת קצת מפסיקה לאהוב אותי'

אין דבר שיכול לרפא את הנפש מלבד החושים/ פייטר

"העיניים הן הפטמות של הפרצוף"

בא לי שנדבר ונכיר וגם לא להתעלק עליך, אבל אם זה לא יקרה עכשיו זה לא יקרה. ושאני שמה לב שאתה מסתכל אבל לא יודעת מה אני רוצה לרמוז לך. ואני גם נבוכה.

העצמות שלך לא מזכוכית

ואני הרי פקדתי על עצמי לא להפיל את כובד משקלי בכזאת קלות לעבר כל מי שבוהה לי בשדיים

"בלעדייך הריגושים של היום לא יהיו אלא זכרונות העבר"

אם את באמת מרגישה את עצמך בסוגריים,

מרקם של בגד מקומט, פוך או בעצם צמר גפן. הזריחה הזאת.

הציניות משאירה אותי ערה בלילות/ את העיניים שלי פקוחות

בא לי להתלבש יפה ולצאת למקום שיתחילו איתי בו. אבל אין לי אוטו או עם מי.

אני כלכך עייפה שאני לא נרדמת

מנה חמה מקמח מלא

כשמרגישים דברים ומצטטים משהו, כאילו מצביעים, וזה נקשר אליך ועליך וחוזר בתוכך כמו הד. ושכותבים יוצרים מציאות ושריר הכאב משתחרר..

זוג זקנים מתנשק. איזה חמודים!

מול עצמי אני פשוטה. רק העולם לא מבין

עליתי עכשיו על אוטובוס לב"ש.. מתי האוטובוסים

אופק ירוק. מקף. קום.

סטרת לי בריח של וניל קוקוס