היום כשהיא באה לאסוף אותי היתה עוד מישהי באוטו וכל השיחה ביניהן הרגשתי שסעמק, יש ביניהן קליק. זה בדר"כ לא מבאס אותי שאנשים אחרים מתחברים, העניין הוא שכבר הרבה זמן אני חושבת עלינו שאין קליק, אבל שלאט לאט אנחנו לומדות אחת את השניה.

ושיש גם חברויות כאלו.

אבל באותו הרגע זה נורא צרם לי, לראות אותה שמחה וטבעית ככה (ומה את איתי?).

ואז החברה הלכה והיינו רק שתינו. ודיברנו וזה. והאמת שאני לא יודעת אם זה היה מטריד אותי אם א. לא הייתי כלכך בודדה.

ב. לא הייתי מרגישה את החוסר זרימה הזאת בעוד כמה מפגשים וקשרים בחיי. ואז אני חושבת- כן, נכון, הם הבעיה. מה שתגידי.

כבר אמרתי פעם, אני כמו פררו רושה. קשה-רכה-קשה. מוזרה-מקסימה-מעצבנת. אל תלכו עדיין. באמת יהיה לנו טוב יותר בעתיד. ואז נורא. אבל קודם טוב.

אני תוהה אם אני אמצא עבודה עם אנשים זה ישתנה או לא+ תוהה לגבי לעבוד בחו"ל, בגלל שהזרות קוסמת לי רק באוטובוסים, לצערי בין אנשים לא.

ושוב, גם היום היה יום נחמד.