אתמול יצאתי למקום מדליק למדי ונזכרתי ש-

א. אני לא יודעת לרקוד

ב. אני לא פוטוגנית בעליל, גם אם מצלמים רק אותי (למרות שיש לי תווי פנים חדים וזה מושלם לתמונות קונספט, אבל זה פשוט לא יוצא)

ג.  יש לי עוד הרבה מה לגלות בעיר הזאת

חלמתי שהשותף שלי מגיע הביתה והוא פתאום נורא יפה. פתאום הוא בלונדיני וגבוה וחתיך ואני תוהה אם עד עכשיו הוא היה כזה ופשוט פחדתי להישיר מבט. ואז הוא מושיב אותי לשיחה ולפי איך שהוא מכין אותי אני קולטת שהוא מספר לי יש לו פיצול אישיות. (כמו ששואלים אחים תאומים כל הזמן אם הם דומים......?)

ואז בא עוד מישהו, כנראה איזה בר שנמצא לידי תמיד, והוא אומר "יופי שהוא פה, חבל שאבא שלך לא פה גם" (לא בציניות). ואז אבא שלי בא, וכהרגלו, מוציא אותי מריכוז וגורם לי להתעורר מהחלום.

פיקטיבית. אני הולכת ברחובות תל אביב (שנראית כמו חיפה) וחייבת לספר את זה למישהו. שהשותף שלי מפוצל. אני רואה את כרמל בדרך לקן והיא נעלמת לי באיזה ירידה (חיפה, בדוק). אני שוב מתעוררת פיקטיבית מאסף שמתקשר אליי מלא פעמים. אני מסתכלת על הפלאפון ורואה הרבה שיחות שלא נענו שאני לא מזהה אף אחת מהן.

אסף מספר לי סיפור, ותוך כדי הסיפור אני רואה את הכל, כמו בסרט. הוא מספר לי שזה התחיל לפני שבוע כשהם יצאו. הם היו באיזה פיצריה שקראו לה "ביג אווה", פיצריה יציאתית כזאת עם אולטרא סגול ואנשים מוזרים. והיה את הברמנית שהיתה בלונדינית מהסוג המחומצן כלכך שזה עוד איכשהו מיוחד. היה לה שיער ארוך ולבן כמעט, גלי ולא מסודר, ואודם אדום נורא, ופרצוף קצת גופי (ק'- בתווי פנים היא הזכירה את שילה). מהסוג הלא כלכך יפה קלאסי, מה שעושה אותה יפה באמת (שהמשהו המוזר בפרצוף שלה תופס אותך ואתה מוצא את עצמך מתבונן עליה מנסה להבין מה). אסף מתחיל איתה והם מחליפים טלפונים. אחרכך הוא מתקשר אליה מטלפון ציבורי מוזר כזה שמוציא כרטיסים. היא לא עונה וחברה שלה נוזפת בה. כשהיא כבר עונה הם לא מצליחים לדבר (את הכל אני רואה).

אסף וחברים שלו חוזרים לשם כל שבוע כדי לראות אותה. כמובן שרק בחמישי של אתמול אחרי שבוע היא נמצאת שם באמת. עם גרביונים כהים ושמלה סגולה ואודם אדום. אני מבינה שבזה שאסף לא סיפר לי שבוע (כי הוא תמיד עם בנות ואני תמיד יודעת) זה הופך את זה לבאמת. הוא לא רצה לפגוע בי. רק אז אני נהיית קצת עצובה.

הוא ידע שהוא יראה אותה אז הוא מארגן לה הופעה. איזה סיפור קומיקס שהוא ממחיז, עם אנשים שמתאבדים מאיזה טרמפולינה בגלל האהבה: זוג זקנים, זוג לסביות וג'ייסון ביגס, שהוא חבר שהוא סידר לו טובה. אין מקום אז היא יושבת עליו, ונותנת לו נשיקה קטנה על השפתיים. אני רואה את אסף שמח ואז מרים את העיניים ומחפש אותי, קצת בהתנצלות-אשמה.

פה אני קמה ואני קצת עצובה. מבינה שיום אחד הקשר המדהים-מעורר-השראה שלנו ייגמר. אף בחורה לא תרגיש בנוח עם חבר שהאקסית שלו היא החברה הכי טובה שלו. שנינו יודעים את זה וזה עצוב.

מוזר כל החלומות שחלמתי השבוע. שזכרתי, בדרך כלל לא. גם חלמתי שמאיה משכנעת אותי לשכב עם השר יעקב כ"ץ וליצמן. אני שוכבת איתו, זה מגעיל, בסוף היא מתחרטת וזה רק אני. מגלים שזה קרה אבל לא אותנו, זה נהיה סקנדל (שרים דתיים ששוכבים עם קטינות כמעט??) אבל לא מגלים אותנו. המשפחה חושדת. אנחנו מפחדות שאחת מאיתנו תשבר ותגיד.

וגם חלמתי שאני אוכלת. אני באמת די רעבה.