הפעם אני אנסה. ואם זה להיות בנאדם טוב בעצמי ולא לרמות ולהשיג ולנצח בשביל אגו, ואם זה להתנהג יפה ולהיות בנאדם עם המשפחה שלי, ובקן שלי, ובקבוצה שלי, ולא סתם לפגוע ולהתנצח ולוותר ולהקשיב, ואם זה להשיג חניכים- מישהו פלט "עוד 14 פעולות", זה 7 שבועות אבל בכל זאת, אני לא אוותר, ואם זה לנסות לגעת באנשים ולנסות לעזור ולסדר את החדר וליצור ולהיות צבעונית מתוך שמחה ולחזור לנגן וללכת בערבים או בבקרים ולטייל עם הכלב ולדבר עם אנשים ולרקוד ולצאת לאחד במאי ולא להתכווץ כלכך בחיבוקים כי "אני לא יודעת מה לעשות". אין חוקים, רבאק, וגם אם יש ואת לא מוצלחת בהם, תמצאי אנשים שיאהבו אותך בצורה שבה את מחבקת ואת רוקדת ואת מדברת ואת חושבת, ולהפסיק לחפש כל הזמן- חברים, ומגע ואנשים שישבו איתך בהפסקות ותהילה ומיוחדות ואהבה בשקל. ולעזור לאמא ולהפסיק להתבטל ולהתרחק מהטינופת הזו, החלון המחורבן הזה שאת מוצאת מילות תנחומים דרכו.

תהיי.

ותשברי, זה בסדר, את לא מכונה, מותר להתפרק לרגע. אבל אל תתכווצי אחורה לנקודה המכווצת שלך.

יש לך גרעין עכשיו, והולך בסדר. אז הם אולי לא מתים עליך עכשיו (כמו שאת רוצה), אבל הם יכירו אותך. מתחת לכל השכבות המתבכיינות, את בנאדם טוב."

אני בת ה16 ורבע, אי שם באביב 2005. לפעמים אני חוזרת אחורה ודווקא אני הצעירה מחזקת אותי יותר מאני העתידית. בצורה הזו הבלוג הזה קצת מזכיר לי ד"ר אמט בראון מבחזרה לעתיד שמגיע מהעבר ומציל את ההווה.

בכל מקרה, גם כשאני בוחנת את הדברים בצורה ריאלית (הכלב שלי דאז כבר מת, עזבתי 2 גרעינים) זה נכון. אני בנאדם טוב, ויש שמש בחוץ ואת יכולה לעשות את החיים האלו בכל רגע. מה שכובל אותך זה בעיקר שטויות.

זה משמח. יום עצמאות שמח.

על קו פרשת המים של חיי

אני שוכח מה שלמדתי מהורי

 ומתחיל ללמוד מילדי

עכשיו אנחנו משלימים זה את זה

אני מספק מידע על העבר

הם על העתיד

רק ההווה חידה נשאר.