אני מרגישה שהעבודה במוזיאון דורשת ממני להיות אני טובה יותר. וזה משהו שאני רוצה.

לגדול. תמיד לגדול.

חיים של אמת. לפגוש אנשים. להצליח לפגוש אנשים, או, לפחות לראות אותם. אני אוהבת לראות את האנשים שסביבי. להתבונן בהם מבלי שהם שמים לב ולהבין דברים. לנחש, אם הם זרים. זה חשוב.

מסדה, ערב רב של אנשים. אנשים שנראים מכל התקופות, מדברים שפות שונות, דברים שונים. אין קוד לבוש. כולם צוחקים. יש ערב רדיוהד בקפה וכולם צוחקים. זה נפלא.

חיפה. הדר. "רוצה אני לומר איתה אני זבתי אמת." לרדת לקפה לקרוא ספר בלי שמץ של פלצנות, רק אוויר צח. לקנות בירה בתור תירוץ. כלבים מסתובבים בקפה ואנשים מלטפים אותם מבלי להתעניין. ילדים גם. פרצופים מוכרים וחצי מוכרים, רק 4.5 חודשים. תוהה אם גם אני.

עוד מעט נגמר. מה יהיה מחר? מה יהיה אחרכך?

החיים הסטודנטיאלים לוחשים לי: תבואי. לא עכשיו-עכשיו אבל אני רוצה. ללמוד. לחיות. להתבכיין על מבחנים. לחלום. נראה לי קסום. אני לא רוצה ללמוד בשביל להרקב אחרכך בעבודה, לנשנץ (המצאתי מילה) מתחת לשולחן כמו שאמא שלי עושה. עבודה שדורשת ממני כל דבר מלבד מלהיות אני. זה לא מרקיב את הנפש ולא נכון באופן כללי. לא לי, אני לא מסוגלת."