"חו"ל יהיה שם. הוא תמיד יהיה. הוא אורב לי, עם המזג אוויר היותר נוח שלו והאנשים היותר נחמדים שלו ולוחש לי כל הזמן: בואי.
בואי ותהיי קצת מישהי אחרת. בואי ותקני כל בוקר קפה סטארבקס ותתלבשי כמו בחורה שאף אחד לא מכיר. בואי ותחייכי בנוף אחר, בשפה אחרת, בואי אל תמדדי את עצמך כל הזמן מול המציאות כי היא לא תהיה קשורה אליך. בואי ותהיי זרה.
הרגשת הזרות שמושכת אותי אליה כל הזמן, אל נופים שאני לא מכירה, אנשים שאני לא מכירה, עיניים שנמשכות אחרי רכבות ואוטובוסים. כמו להתחיל לנווט בעיר שלא מכירים, ואז למצוא בה את עצמך (אני מעולה בזה. ידעתם שיש לי חוש כיוון אורבני מצוין?). כמו ללכת לאיבוד ולהסתדר. כמו לשבת באוטובוס, המקום שבו אני כנראה מרגישה הכי בנוח, ספסל אחד לפני האחרון בצד שמאל."