אני בחיפה. ואני עצובה. זה לא עצב מחרב כמו לנסוע לעבודה בלונדון. עצב חלול של רדיוהד ושל חיים אנמיים וצינים סתם. יורד גשם. העננים מכסים את הרי הכרמל כמו שמיכת פוך. חיפה נושנה ורטובה. סתם.

אני מחכה לרופא במרפאה הרגילה. כמה פעמים הייתי פה בחודשים האחרונים. כלומר, בחודשים האחרונים של החיים הקודמים שלי. כאילו שום דבר לא השתנה. קפה מסדה. הדינאמיקות הרגילות. לאבד את הנשימה בעליות של הדר. אני מחכה לרופא נשים במרפאה שליד העבודה. שום דבר לא השתנה. הנני: רזה יותר, בזוגיות, דעתי מוסחת קלות, אבל חוץ מזה הכל כרגיל. חזרתי אחורה, שום דבר לא השתנה.

עוד לא פרקתי את המזוודה. אתמול ההורים שלי הסיעו אותי לפה. לפני שיצאנו, שתום עוד היה ברכב הם ניסו להזהיר. כאילו, לא להזהיר, כי אין להם שום דבר רע להגיד על תום (הוא כזה lovable, שלהורים אין שום דבר רע להגיד עליו. הוא כמו הכלבים עם העיניים הגדולות, אי אפשר לחשוד בו. בתור בחורה שלא עושה רושם טוב על הורים וחברים, לפעמים זה קצת מטריד), אבל בכל זאת, אני עוברת לגור עם החבר. בגיל 22. גם אם הוא החבר הכי טוב בעולם. זה מלחיץ.

בכל אופן, הבית ריק. קצת הוא לעצמו. נועה ודור באו לפה והעירו שהוא לא אני. לא כזה אכפת לי, האמת, עיצוב פנים אף פעם לא היה המעלה החזקה שלי. אני אנסה לדייק: טוב לי בערימה שבדרך כלל אני חיה בה. בשניהן, למען האמת, כבר 4 וחצי שנים עוברת בין אחת לשניה (ונדמה שהדברים החשובים באמת נמצאים תמיד בתיק). עוד אין שגרה, אז היום הייתי סתם. שטפתי כלים. בישלתי משהו מכלום. אני גרה בצד השני של חיפה וקצת קשה להתנייד בלי רכב. עבר רק יום אבל למדתי להכיר את קירות הבית מבפנים. אולי אני סתם מגזימה.

הרופא לא היה מוכן לתת לי גלולות. אמר לי שהוא מכיר את התסמינים והוא לא לוקח סיכון. 

'תסמינים למה?' שאלתי.

'תסמינים.'

אני יודעת מה התשובה האמיתית, הלא מתחמקת וכללית. אני יודעת כי אני מכורה לאנטומיה וכי אני מחוברת לאינטרנט. אני עוד לא רוצה להגיד. בכל אופן החיים איטיים דרך קופת החולים. מבחינתם נחיה לנצח. מחרתיים אני אצל הרופא בבית. יום לאחר מכן יש לי פגישה אצל נוירולוג. בינתיים נקווה שיהיה בסדר.

אני עושה דברים ומתכננת ונרשמת לקורסים ובונה את השגרה העתידית, ואני לא מצליחה שלא לחשוב שהכל בשני מישורים. מצד אחד החיים המושלמים שתום בנה בשבילי. בית יפה. לקום לצד אהבת חיי. עבודה שחיכתה וחייכה לי. פסיכומטרי. חברים ישנים. שגרת חיים יפה כזאת.

מצד שני הבדיקות. אני יודעת שמשהו לא בסדר עם הגוף שלי. אני רק מחכה לרגע שהכל יתפוצץ.