אני לא מפחדת מהפסיכומטרי. זה בטח לא יהיה היסטרי ובלאו הכי התשוקות שלי בחיים צורכות ציון באיזור ה500.

אני מפחדת לוותר על חיי לחודשיים. אני מפחדת להכנס להיסטרית פסיכומטרי. אני מפחדת לא להצליח לעמוד בטענת 'תכננתי לגשת ככה בסבבה ולקבל 750'. אני מפחדת מתחרותיות יותר מההיבריס שמאפיין אותי כ"כ. אני מפחדת לא לעמוד בציפיות של מה שאני (התיכון שעמם אותי, הייתי עסוקה בצרותיי במקום ללמוד וישבתי על ציונים סבירים ביותר, בידיעה שזה לא חשוב ויום אחד אני אפציץ בפסיכומטרי). מפחדת לחזור שוב לאפיין את עצמי במספרים. מפחדת מכל הדינאמקיות החברתיות שיהיו בשלושה חודשים הקרובים.

דווקא מבחנים אני אוהבת.