מאיה אמרה לי משהו נכון: את יוצאת פה שידך על העליונה. הוא ממשיך עם החיים שלו והדפקות שלו והבחירה התמידית שלו באומללות ולך יש יותר מזה. תחשבי אם זה לא היה נגמר עכשיו. תחשבי אם זה היה ממשיך כל החיים. את הבנאדם הכי קרוב אליו, יש לו רק אותך, ולך יש עוד חברים. תחשבי לכמה אנשים התקשרת היום. ולכמה הוא?

ודור אמר לי: מעולם לא פגשתי מישהו דפוק כזה. וגיכחתי ואמרתי שזה שטויות, ויש סיפורים מסמרי שיער על גברים שהם קקי טהור. הוא אולי הרך מכולם. והוא אמר לי: לא, זה לא נכון. יש הרבה בחורים נוראים, ועם רובם את יודעת מההתחלה את הסיכון שאת לוקחת. אבל אצלו אין קשר בין מה שהוא אומר למה שהוא עושה. הוא מבטא אהבה מצויין, אבל הוא לא אוהב באמת. הוא מקדיש לך את עצמו ומתנהג באנוכיות מושלמת. בחיים לא ראיתי מישהו שכלכך מפתיע אותך באנוכיות שלו. מגיע לך יותר מזה.

ויש לי חברים מדהימים. זו המסקנה הכי חשובה שלי מהתקופה הזאת. הרבה תמכו בי לאורך הדרך הארוכה. גיליתי שלהרבה אנשים יש אהבה כנה כלפי. מישהו מהעבודה אמר לי: יש לך מקום עבודה שאת אוהבת ואוהב אותך בחזרה. זה באמת חשוב.

אני מודיעה מראש: התקופה הקרובה תהיה קשה. אני מאמינה בהתאבלות, אני חושבת שהיא בריאה ועוזרת להמשיך הלאה. אכזבות לא נפתרות שמתעלמים מהן, רק מעמיקות וצפות בכל הזדמנות. אני הולכת לכאוב אותך ואותנו מאוד. מחר ובשבועות הקרובים ובהתקלויות צפויות ומפתיעות ובחברה הבאה שלך שתשיג בקרוב. כי כזה אתה, כזה בויפרנד מטיריאל, כזה זקוק לאהבה.

וזה נכון, הכתיבה שלי משתפרת שאני שבורה ומבולבלת. איזה כיפכף של חיים: לבחור בין חיים מפוספסים לבין כשרון מפוספס.