אז אתמול בפאב פגשתי מכרה שלי ושל תום, שאלה מה קורה ואיך הולך מאז הזה. חייכתי ואמרתי שבסדר, נראיתי טוב באותו הערב, קצת מלאה אבל התלבשתי אופנתי ומגניב, השיער שלי נראה נהדר, אבל המבט שלה עוד חשד.

את יודעת, זה כבר היה בדרך לסוף כבר כמה חודשים, אני בסדר, נראה לי תום קצת פחות.

מוזר, הוא אמר לי אותו הדבר עליך.

הרמתי גבה. מצחיקים בנים, הם מחליטים שהם מפסיקים לאהוב אותך, רוצים שתמשיכי להיות בחיים שלהם, כולל איזה ליטוף מידי פעם, וכשאת מסרבת בנימוס אז הם קובעים שכנראה את שבירה ופגיעה מידי בשביל קשר כזה.

היתה שתיקה מביכה. עם מי את פה? היא שאלה.

חייכתי חיוך ניצחון. אה, עם הבחור הזה שם. היום בדיוק אנחנו חוגגים חודש.

הלכתי. אני, יש לי הרבה פוזה, לפעמים אני מצליחה להעמיד אותה כמו שצריך ולפעמים היא נופלת עלי. באותו ערב זה היה נורא מוצלח. אחרכך הבחור לקח גיטרה ולחש לי מול כל הפאב: לפני חודש התעוררתי לתוך חלום ושר לי שיר יפה נורא.

אבל למרות שזה נשמע מאוד טוב, מנצח כזה, מבפנים הרגשתי מעאפנה. אני באמת בזה לבנות האלו שעוברות מקשר לקשר שלא יכולות להיות שניה לבד. באמת רציתי להיות לבד. זה חשוב לנפש. רק ככה בונים סדרי חיים.

אבל נחמד לי איתך וכיף לי איתך. כשאתה מחבק אותי מאחורה ומלטף לי את הגוף, להרגיש ולדעת שאתה נמשך אליי, כמה זמן לא הרגשתי מושכת, מוזר להגיד את זה אחרי שיוצאים מקשר ארוך כ"כ, אני אוהבת שאתה מנשק לי את הגוף באהבה ומזיין אותי באהבה ולא עושה הפרדות מיותרות בין שני הדברים. וכשאתה מכין לי ביצת עין בבוקר ובכלל שאנחנו אוכלים ביחד, כמה אני אוהבת לאכול, נחמד להיות יצרית איתך ולהתבלבל איתך למרות שאני לא בטוחה שאתה יודע לאן לכוון אותי.

אבל זה בסדר, כי זו העבודה שלי.

(ואת היום המגעיל הזה, שהייתי רעה וקוצנית אליך והרבה דברים לא טובים בעבעו בתוכי, אז כשחזרנו הביתה, לבית היפה שלי שאתה די חי בו איתי, במן זרימה של חיים שלא ברורה לי כלכך, אז הושבתי אותך במקלחת ושטפתי לך את הרגליים עם סבון ועיסיתי אותן, ואף פעם לא עשיתי את זה, נתתי מסאג' למישהו, ועוד לרגליים, ודווקא היה לי נחמד לתת ככה. ואחרכך הכרחת אותי לאפות פיצה למרות שכל מה שרציתי זה שהיום יעבור, אז שלחת אותי לסופר ואיכשהו הרכבתי דברים ואחרי חצי שעה ישבנו וטרפנו אותה ולא חשבנו על כלום ולא השארנו פירור ופתאום היום נראה פחות נורא)

וביום כיפור האחרון קראתי את כל המילים מהשנה האחרונה והבנתי כמה אהבתי את תום, אלוהים, אהבתי אותו נורא, לא חשבתי שאני אוהב ככה, לא ציפיתי לדבר כזה מקשרים, חשבתי אנשים מסתובבים בעולם ובמקרה נפגשים עם מישהו שרוצה דברים דומים למה שהם רוצים, ושלומדים לאהוב, ופתאום בו התאהבתי נורא.

וזה נגמר, וטוב שזה נגמר, הקשר הזה התחיל להיות לא בריא ואנחנו אנשים בריאים למדי (לפחות אני), אין בי שום חרטות ולא נראה לי שנחזור, אבל כשאני חושבת על אז ומשווה מול היום למרות שאסור להשוות אז אני חושבת-

פאק, זה לא ככה. כלומר נעים לי מאוד, אבל לא ככה.

ואולי לפני שנתיים זה היה מספיק לי, אבל היום.. אולי גם היום. אין לדעת.

אמרתי לו את מה שאני חושבת.

"טוב לך?"

"כן"

"לי טוב?"

"נראה לי"

"אז סתמי" 

(שימו לב לכותרת בעלת שתי המשמעויות)