מכירים את הקטעים האלו שיש לכם מוזה מטורפת, אבל לא יוצא מזה שום דבר ? זה ככה עכשיו.
נהיה פה קצת מוזנח לאחרונה.
ביום חמישי הפנתי פעמיי [ככה כותבים, לא ? ] לתל אביב והתחדשתי לי באייפוד טאץ' מגניב ביותר. תודות כמובן לאימא שלי שעזרה לי במכירת הנגן הקודם, וללב שהביא לי את האייפוד השבור שלו.
ומאז לא קרה שום דבר מעניין.
אני שונא את התקופה הזאת של השנה. אפשר לקרוא למזג האויר פשוט מאני דיפרסיבי. אתה יכול להתאשפז מחום יום אחד, ועוד באותו הלילה לקבל דלקת ריאות כי ישנת עם חלון פתוח וסמיכה דקה.
זה מדכא שבמקום שהיום ייגמר בשעה 6 - 7, הוא נגמר ב 4-5 בגלל שהעננים מציפים את השמיים. אני אפילו לא יכול לעשות שום התנחלויות על הגג בגלל זה \:
הגעתי למסקנה בימים האחרונים שאין לי שום סיבה לנסות שוב אי פעם 'להתאקלם' במשפחה הזאת. כמה זמן לוקח לקלוט שאני לא מתאים לדרישות שלהם ?
הגרעין של המשפחה הזאת מורכב משני אנשים שאפשר לומר חד משמעית שאם לא הם לא הייתי כאן היום. וקצת מוזר לומר כזה דבר, אבל כן - כמה סבל שהם גורמים לי, ככה הנאה אני מקבל מהם [אומנם בצורה עקיפה]. כול הכסף שבעקבותיו באים דברים חומריים [האייפוד לדוגמא] בא מהם ואם לא הם לא היה לי כלום. אבל מה שרשמתי תקף לגבי כול שאר האנשים שנחשבים כמשפחה, ולא ספציפית לשני ההורים שלי. הם מחוץ להגדרה הזאת.
אני רואה את איך שמזלזלים בי, יורדים עליי, לא שומעים לעצתי [במיוחד בנושאים שאני מבין. לפחות ישנה הנאה מסויימת בלצחוק אחר כך ולומר 'אמרתי לך'], היחס הזה שניתן בדרך כלל לילדים בני 5 שמגיע אליי. כול זה פשוט גורם לי נורא לרצות להתנתק מהם, ושיאכלו את עצמם.
מצד שני, בא לי להתנתק גם מאנשים שיכולים לעורר בי הערצה. כי הערצה מביאה קנאה.
ביום שישי היה אירוע לכבוד הברית של הבן של בן דוד שלי, והיה שם בחור שהסתבר לי שעבד ביורוקום [החברה שמייבאת את המכשירים של נוקייה לארץ]. מסתבר שהבנאדם הזה הוא בעצם זה שבנה את הבסיס לעיברית של מכשירי הנוקיה של כול מי שמשתמש בהם כיום בארץ, ולגבי זה אני לא יודע - אבל אני מתאר לעצמי שהוא מפוצץ בכסף. והוא עשה את זה בגיל 20.מאז ומתמיד שאפתי להגיע לרמה כזאת, ואפילו יותר גבוה. לחיות ברמת חיים גבוהה בצורה מטורפת עוד לפני גיל 25, וכול זה בלי חובות.
כמה חבל שאני לא אגיע למצב כזה בחיים... אבל אף אחד לא יימנע ממני לנסות.
כי לא באמת אכפת לי, אני רגיל לכשלונות בדברים לא מעטים מאז ומתמיד.
*זה היה אמור להיות פוסט נורא עמוק ובעל משמעות, אולי אפילו פואטי, אבל זה מה שיצא. זה הזמן שבו אתם צריכים לקרוא שוב את השורה הראשונה.
לילה טוב*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
life-tester