testing

• לפני משהו כמו חודש, אולי קצת יותר, באדיבותה של אימי היקרה נקנה נגן חדש: יש לו מסך מגע וידיאו תמונות בלאגנים וזה :P הוא לא הכי נוח, והוא דיי ממש כזמני עד שייצא הדור הבא של iPod touch, אבל כרגע אני דיי מרוצה ממנו. ^^
• אני אהיה דוד ! ^^ אתמול אני ואחי ואישתו וההורים ואחי הקטן ישבנו במסעדה לאכול לכבוד יום ההולדת של אחי הקטן, ובאמצע אחי הגדול התחיל להגיד לקטן "תגיד אלון אם אתה תהיה דוד, אז מה יהיה התואר של אבא ? " וככה התחילו לחפור על זה, אני עדיין לא קלטתי מה הסיפור.  ממילא הייתי עצבני מידי. ואז אחי הגדול אמר שאשתו בהריון, ואני אהיה דוד בסוף השנה ! ^^ 'תם קולטים ? יהיה מישהו שייקרא לי 'דוד עידן' !!!!!!! D:

טוב התלהבתי P:

see yew'll

תמשיכו לתהות.

שוב, הימים שלי התהפכו ואני ער כול הלילה ונרדם בסביבות 6 בבוקר. איפה שהוא, אחרי כול הכיף, זה קצת מציק. עישנתי דיי הרבה בשבוע האחרון [ז"א, בתחילת השבוע ובסוף השבוע שעבר], והחלטתי לא לעשן נרגילה שבוע. יום שני יעבור שבוע ונראה כמה אני אחזיק אחר כך ...

לגבי האלכהול, כשאני לא שותה זה רק כי אין לי עם מי. אני נהנה מזה וזה לא גורם לי להרגיש ממש 'כבד' כשאני עולה כמה מדרגות ...

ביום רביעי בלילה אני וליז התארגנו לראות סרט [ב 3 בלילה. כן כן] אימה ממש טוב, שזה בעצם סרט דוקומנטרי אמיתי שצולם על ידי אנשים, ובאמת שהוא אמיתי לחלוטין. ליז חטפה חייזרופוביה בגלל הסרט [שמספר על חטיפה של בני אדם על ידי חייזרים וכאלה] ואני סתם נהנתי מאוד. אם מישהו מעוניין בסרט הזה, שידבר איתי. ^^

וזהו זה. הימים האלו מתחילים מאוד מאוד להשתפר. הודות למישהי אחת שבכלל לא קוראת פה. לא יודע אם היא תקרא גם. אבל גרררר. ממש גרררר. DDDD:

שוב מתחיל להיות לי טוב וכיף וסבבה. הגיע הזמן שזה יחזור, לא ?

[טכנית, זה חזר כבר באמצע השבוע שעבר ... העניין הוא שכול פעם משהו אחר קילקל את זה. No more ! ]

היה היום יום הולדת לאחי הקטן, ואפילו ביום סמלי משהו שכזה אני שם לב עד כמה שאני נמצא במקום נמוך במשפחה הזאת. זה פשוט מדהים אותי כול פעם מחדש, וכול פעם מחדש אני ממשיך להתנהג כאילו כלום ולתרץ את ההתנהגות שלי בזה.

עכשיו גם נזכרתי פתאום שכול התוכניות שהיו לי באחד מהפוסטים הקודמים לגשם בעצם התבטלו. אולי אני מוותר בקלות, אבל לא באמת יש לי כוח לגרום לדברים לזוז איך שהוא ... המקסימום שייקרה זה בטח שאני אסתובב עם קייסי במשך 10 דקות בחוץ בלחץ, וגם זה כי יהיה לה קר והיא תרצה ממש ללכת הביתה. וחבל לי על אחת כמה וכמה שכול זה קורה כשיש כמה ימים גשומים ברצף. oh well, מה כבר אפשר לומר ..

בעצם כשאני חושב על זה, דבר אחד כן עשיתי כשירד גשם - בזמן שכולם חיכו כדי שנוכל להתנחל פה בבית אני וליז הלכנו לצומת פולג כדי ששום דבר לא יסתיר לנו ונוכל לראות את הסופה בכיף באמצע הלילה, רק ממש חבל שכול פעם שהיה משהו אני הסתכלתי לכיוון השני בכלל -.-

וודווקא בתאריך הזה הבלבול וחוסר הוודאות חוצים את כול הגבולות. זה בלתי נסבל.

אה כן, ואני חייב תודה לליז שהביאה לי פרו. תודה ^^

home alone tonight, people ..

נ.ב.- העברתי את הפרו שלי כבר לכול מי שכול כך רוצה אותו !!!!

מאירועי השבוע שחלף-

הייתי בהיכל, אצל ליז בבית, בהיכל, אצל ליז בבית, ליז הייתה אצלי, היכל, הרבה אנשים היו אצלי, קצת אנשים היו אצלי, הרבה אנשים היו אצל ליז, ניסו לגנוב לי את מיצי הנרגילה, והייתי בהיכל שוב. גם וודקה, נרגילה, ו-וודקה.

ובקצת יותר פירוט-

אני מבלה יותר ויותר זמן בהיכל בכלל ועם חברים בפרט, מעשנים הרבה, שותים פחות אבל גם זה קורה, ובלילה שבין שבת לראשון הייתה פה התנחלות קטנה ומוצלחת עם קצת נרגילה והרבה וודקה. הפגישות בהיכל גם כן נהיות מהנות יותר מיום ליום, ובכללי הימים הופכים וניהים מהנים יותר. גם הגשם סוף סוף החליט להגיע ! התעוררתי היום לצליליי [פחפחפח] סופת רעמים וזה היה כול כך טוב :)

כמו שרשמתי בפוסט הקודם, אין לי באמת ברירה אלא להתגבר, למרות שהייתי רוצה שכול הדבר ההוא היה נמשך וכמה שיותר זמן. אני לא באמת יודע מה אני רוצה, עדיין, אבל אני מפחד לעשות טעות ולהמשיך הלאה.

כן, בנוסף לזה, כמעט חטפו לי את מיצי !

ירדתי מהמונית ביום שישי, ואחרי ירדו שני צוציקים בכיתה ח' בערך, שניהם לבושים בסווטשרטים לבנים ומכוסים בכובע, ואחד מהבני זונות תפס את התיק עם הנרגילה וניסה להוריד אותו ממני הבן זונה, אז הסתובבתי והבאתי לו בוקס והוא ברח משם >< אני שונא ילדים כאלו.

זהו ! ביי :]

 "? I see no changes, wake up in the morning and i ask myself, "is life worth living or should i blast myself

Well, גילויים חדשים למינהם העלו את רף השנאה שלי כלפי המשפחה ברמות בלתי יאומנות, מעבר לעובדה שהם ממשיכים לעצבן אותי ולזיין לי את המוח על ימין ועל שמאל. וכול מה שהייתי צריך בשביל 'להבין' את זה הייתה פגישה בת שעה וחצי אצל פסיכיאטר ביום ראשון בבוקר.

ומעבר לזה אין לי מושג מה קורה, והמצב הוא בדיוק כמו בכותרת. אני לא יודע מה אני רוצה, לא מעצמי ולא מהסביבה, אני לא יודע איך ואני לא יודע כמה. וזה משגע אותי.

חוץ מזה שכולם אומרים לי שצריך להתגבר.

ואני לא באמת יודע, אם אני בכלל רוצה להתגבר.

ביינתים אני סתם מנסה להעסיק את עצמי ככול האפשר כדי לא לשקוע בבאסה...

Tell me lies, time flies, close your eyes and come with me...

אז בשורה התחתונה, סתם עשיתי את העדכון הזה כדי להראות 'סימני חיים' מסויימים, לא כי באמת יש לי משהו לעדכן.

Have a Nice Day