ארכיון דון קישוט:

זמן רב לא הייתי כאן, ובזמן הזה התרחשו מהפכות, התגלו שחיתויות, והמדינה רועשת. בקיצור,כלום לא השתנה, אך לא על הדברים הללו נכנסתי הנה לעדכן ולדבר, אלא על פרשת גלנט שמסעירה את המדינה.

למי שזה עתה חזר בטיסת צ'רטר אקספרס מנפטון ולא יודע במה מדובר להלן הסבר קצר: יואב גלנט, הרמטכ"ל המיועד, שאמור להיכנס לתפקידו בעוד שבועיים, הואשם בהשגת גבול ובאי אמירת אמת בתצהיר. היועץ המשפטי לממשלה, לאחר חקירה, סירב להגן עליו, ובעקבות כך נסוגו אהוד ברק ובנימין נתניהו מן המינוי. אהוד ברק מתעקש על כך שגבי אשכנזי לא יישאר יום אחד מעבר לנדרש בתפקידו, ומוכן אפילו שסגנו הטרי, יאיר נווה, ימלא את התפקיד במקומו לתקופה קצרה. הבעיה היא שלא רק שלנווה אין נסיון בתפקיד הרמטכ"ל, אלא גם אין לו נסיון רב בתפקיד סגן הרמטכ"ל. ומהקצה השני, בזירה החוקית, לא מוגדר כלל תפקיד ממלא מקום לרמטכ"ל, כך שאי אפשר יהיה לסלק את יאיר נווה מתפקידו לאחר מכן והוא יהיה הרמטכ"ל בפועל. נכון שזה נשמע כמו פרק מטלנובלה?

הבעיה העיקרית בכל הפרשה הזו, היא לא שמאשימים את אהוד ברק, אלא שמאשימים את אהוד ברק בדברים הלא נכונים. אם מצלמה הייתה משוטטת ברחוב כעת, היו בוודאי מאשימים את אהוד ברק בברוגז הארוך עם אשכנזי, או בחוסר היכולת שלו להתפשר. הבעיה של אהוד ברק, עם זאת, כלל אינה צבאית, ואינה אישיותית. מה שגרם לאהוד ברק להיכשל הייתה בעיה פוליטית, וזו הסיבה שמר ברק צריך להיענש באופן זה.. באופן פוליטי.

צה"ל, עליו מופקד ברק, כבר מזמן אינו רק גוף צבאי. צה"ל הפך כבר לגוף כלכלי ולגוף פוליטי. הסתכלו על המדינה ותראו מפעלים שלמים שיש להם חוזה עם הצבא. לא רק מפעלי נשק, אלא גם מתפרות, חקלאים, יצרני כלי מטבח, וקבלני קרקע, בניין, שטח ומיגון. לא מזמן ראינו את צה"ל מפגין את שריריו הכלכליים כאשר הוא השתמש בכוחו כמזמין אירועים בכדי להחרים את האומנים שלא שירתו בצבא באופן מלא, וראינו עד כמה מהר החלו כולם ליישר קו. זו העצמה שלו אפילו בשוק רחוק ולא קשור לפעילות, כמו שוק הבידור.

צה"ל אינו רק גוף כלכלי גדול, אלא הוא גם גוף פוליטי גדול. “הערכת מצב" של הרמטכ"ל או של ראש אמ"ן, כבר אינה נאמרת בסודיות או בחדרי חדרים, אלא בריש גלי מעל הדפים המרכזיים של העיתונים. הערכת מצב כזו, יכולה להפוך על פיה החלטת ממשלה, ומתחרה אפילו בהחלטה של שר ביטחון.

אילו היינו חיים במדינה בה יש הפרדה נכונה של רשויות, היו פועלים כבר לפני עשרות שנים לפרק את הברית הבלתי קדושה הזו. אסור שלחיילים יהיה כוח כלכלי מכריע, ואסור שלחיילים יהיה כוח פוליטי מכריע. אולם דווקא במדינה שלנו ישנה מנטליות שסבורה שמכיוון שחבר מכיר חבר, אז מהחיבור הזה, ישיגו איזושהי טובת הנאה או קיצור תהליכים ביורוקרטיים. יש כאלה שמשיגים זאת, אך המצב במדינה רק מחמיר משום שהגוף החזק הזה סופג עוד ועוד כוחות.

בניגוד לכל הגורמים האחרים במשק, אף אחד לא יכול להישאר ראש הצבא לעולמי עד, ולכן מרבית הרמטכ"לים והאלופים הפורשים פונים לפוליטיקה. גם זו נקודה בעייתית, משום שתקופת הצינון המקובלת פעם הייתה רק שישה חודשים. התקופה הזו נועדה לצרכי דמוקרטיה קרי למנוע מגנרל להשתלט על המדינה בכוח הנשק. החוק הזה לא לקח בחשבון את העובדה שאנו מדינה עם תקשורת פורחת, ושרמטכ"ל מאופי תפקידו, מאותרג. מעשיו המביכים שאינם מסכנים את בטחון המדינה, נשמרים בסודי סודות כדי לשמר את סמכותו, וכאשר הם מתגלים הם מקבלים יחס אוהד וסלחני מהתקשורת. ולכן, כאשר אותו הרמטכ"ל או האלוף נכנס לפוליטיקה, הוא עושה זאת על כנפי תדמית מוגזמת ומנופחת, ומתגלה כאכזבה גדולה כמעט תמיד.

כך יושבים בחדר הישיבות, ברגעים הכי רגישים בתולדות המדינה, שר הביטחון, והרמטכ"ל, או במילים אחרות שר הביטחון הנוכחי ושר הביטחון העתידי ומתלבטים האם לעבוד ביחד או להתחרות זה בזה. מי יקח את הקרדיט ואיך יחולקו הסמכויות. החוק לא מתערב, וזה נוח לשני הצדדים. זה דומה קצת למצב שבו שני נהגים ותיקים נוסעים באוטו. אחד מחזיק את ההגה, אבל השני רואה את הכביש טוב יותר, והם רבים זה עם זה לגבי הפניות, ההאטות העקיפות... בעצם על כל דבר.

אין פלא, אם כך, שבמצב עניינים שכזה, רוצה שר הביטחון להחליף את הרמטכ"ל הנוכחי ברמטכ"ל נוח יותר, רמטכ"ל שיראה את המצב איתו עין בעין. זה לא רק קפריזה של אהוד ברק, אלא זהו אינטרס לאומי. רמטכ"ל ושר ביטחון שפועלים בהרמוניה משרים רוגע על החיילים, ומונעים מפוליטיקאים ציניים לנצל את המצב לצרכי תעמולה. לא צריך להאשים את אהוד ברק ברצונו להחליף את אשכנזי, צריך להאשים אותו בדרך בה הוא בחר.

גוף גדול כמו הצבא, ניתן לדמות למשאית, או נכון יותר לרכבת. צריך לנהוג בו בזהירות, ולהשתדל לא לבצע בו תנועות פתאומיות, משום שתנועות כאלה, יכולות לגרום להתהפכות ולנזקים. כבר כמעט 20 שנה שהציבור רגיל לראות את סגן הרמטכ"ל הופך לרמטכ"ל בסופו של דבר. זה מאפשר לתקשורת, ולשאר הגורמים הסמוכים על שולחנו של הצבא לבצע כוננות ספיגה (במילים אחרות להתחיל ללקק) מבעוד מועד. לתאם פרוייקטוים או לבדוק את אותו המועמד בציציות. להעמיד אותו תחת העין התקשורתית ולמעשה לבצע לו סוג של חניכה.

מהכלל הזה לא סטו במשך 20 שנה. איציק מרדכי התעקש למנות שני סגני רמטכ"לים, והוציא את מתן וילנאי ללימודים כפויים. אבל גם מרדכי, על כל "מהפכנותו", הבין שהמשק צריך להיכנס לכוננות ולהכיר את מופז כסגן רמטכ"ל. גם שרון לא הקפיץ את דן חלוץ לרמטכ"לות היישר לאחר שפיקד על חיל האוויר, שהוא למעשה מין צבא בזעיר אנפין. הוא התעקש למנות אותו קודם לסגן הרמטכ"ל כדי שיעבור את החניכה הזו, והמשק יכנס לסוג של כוננות ספיגה מהשינוי. דן חלוץ אמר פעם שאילולא היה מובטחת לו הרמטכ"לות, לא היה חושב אפילו להיכנס לתפקיד סגן הרמטכ"ל. ייתכן שדן חלוץ לא היה רמטכ"ל טוב, אבל הקבלה הציבורית שלו הייתה חסרת תקדים בנעימותה כשרק התחיל.

עם זאת,אהוד ברק ויואב גלנט עשו בדיוק ההיפך. גלנט, לא רצה לקבל את תפקיד סגן הרמטכ"ל – כנראה בשל סכסוך כלשהו עם אשכנזי, ואהוד ברק לא רצה לאבד אותו. לכן, הוא (כנראה), נתן לו הבטחה שימונה לרמטכ"ל ותמורת ההבטחה הזו גלנט נשאר במערכת בתפקיד מבודד. בזמן שהתקשורת, העולם הפוליטי והעולם העסקי, הביטו אל עבר סגניו הנוכחיים של אשכנזי בציפיה, בא אהוד ברק וטלטל את הרכבת הכבדה הזו עם גלנט, כמעט עד להתהפכות.

גלנט אינו איש פוליטי, עדיין, אך אהוד ברק כן. ברגע שגלנט לא רצה בתפקיד סגן הרמטכ"ל, חושיו הפוליטיים של אהוד ברק היו אמורים להכתיב לו שעליו לחפש דרך לגיטימית יותר לרמוז על כך שגלנט יהיה הרמטכ"ל הבא, או לנטוש את הרעיון לחלוטין, עם כל הצער על האבדן של קצין מוכשר כגלנט. במקום זה, ביצע ברק מהלך כוחני ופתאומי, שסותר כל היגיון פוליטי, מינה את גלנט בסוג של הפתעה והכניס את כל מערכות המשק לסחרחורת. פתאום המדיניות הכלכלית והפוליטית שהם התכוננו לה התהפכה על פיה.

מה ציפיתם שהם יעשו בששת החודשים שנותרו להם עד למינוי? כמובן שהם ינסו למנוע אותו בכל דרך אפשרית. הם חיפשו לכלוך על גלנט בכל מקום שהם יכלו, והם גם מצאו. בהתחלה היה זה מסמך הרפז, שהתגלה כמזויף. לאחר מכן הייתה זו פרשת הקרקעות. זה לא שהם מחפשים את גלנט, הם פשוט לא מוכנים לו, והאשמה על אי ההכנה הזו מוטלת על ברק משום שברק לא הכין אותם לגלנט, וזה דווקא כן היה תפקידו!

ועכשיו בקשר לגלנט, וכל פרשת הקרקעות הזו.

משום מה מנסים להציג את המעשה של גלנט כטעות תמימה וכמעשה שלא מצדיק לינץ' תקשורתי שכזה, ולפני שאני אתייחס לכך, אני רוצה לומר שגלנט הוא הרבה יותר גבר ממה שאהיה. הוא מוכשר יותר, אמיץ יותר, כמובן שמצליח יותר, אבל....

זה לא משנה עם המעשה של גלנט הוא חמור או לא. זה אפילו לא משנה אם הוא פלילי או לא. מה שמשנה הוא האם המעשה של גלנט הוא כזה שהוא מונע ממנו לשרת כרמטכ"ל, כלומר האם בהשתלשלות המקרה, גלנט נהג באופן כזה, אפילו בצורה שולית, שהתנהגות דומה בתפקיד הרמטכ"ל ברגע הלא נכון תגרום לנזק משמעותי.

הקשבתי לראיון שגלנט נתן בתוכנית 360 לגדי סוקניק. אישית, גרסתו נשמעת לי לא הגיונית ואני לא מקבל אותה, אך לשם הדיון נניח שהיא נכונה לחלוטין. ע"פ מילותיו של גלנט הוא הואשם בשני מעשים. הראשון היה בכך שהוא היה צריך לפנות שטח אדמה מסוים, אך סירב במשך שנה לפנות אותו משום שאז כל המטע שנטע היה הופך ללא כשר, היות וזה נעשה בשנת שמיטה. הוא המתין שנה ואז עקר לבסוף את השדה. המעשה השני היה שהוא הצהיר שהאדמות שלו "מעובדות", ולא "חכורות".

אם נסתכל עמוק פנימה אל תוך שני המקרים האלה נראה שבמקרה הראשון גלנט הפר את החוק ביודעין. הוא היה צריך לפנות את השדה מידית כאשר קיבל את ההוראה לכך. הוא צפצף על החוק במשך שנה..מטעמי נוחות.

נשאלת השאלה מדוע הוא צפצף על החוק? התשובה היא כי הוא יכל. הוא ידע שהוא בדרגה גבוהה ולאף פקידון לא יהיה אומץ לשלוח אליו משטרה. אני לא הייתי יכול לצפצף על הוראה מהעיריה במשך שנה, גלנט יכל. גלנט השתמש בשמו ובמעמדו כדי להשיג סוג של טובת הנאה (משנית אומנם). זו לא הייתה שאלה של חיים ומוות, ואם יואב גלנט לא היה "האלוף יואב גלנט”, סביר להניח שהחוק היה מתערב הרבה יותר מהר.

מעשה שכזה, שימוש במעמד וצפצוף על הוראה מנהלית שלא מוצאת חן בעיניו של מישהו, זו בעיה חמורה בתפקיד הרמטכ"ל. אף אחד לא אומר שצריך להאשים את גלנט על זה, אבל בהחלט צריך לדון על זה לעומק.

המעשה השני, שינוי המילה, גם מטיל חשדות חמורים. במה שונה המקרה הזה, מהמקרה של אסתרינה טרטמן, שבמקום "לימודי תואר שני", כתבה "תואר שני"? אם בעקבות השמטת המילה הזו אסתרינה טרטמן לא הורשתה לשמש כשרה, מדוע בעקבות שינוי המילה "חכורות" למילה "מעובדות", יוכל גלנט לשמש כרמטכ"ל? בשני המקרים בסופו של דבר, ובזה גלנט לא אמר אמת, המילה לא שונתה ב"טעות", אלא כדי לקבל מעמד שונה. אדמה מעובדת קשה יותר לפנות בכוח..

אני לא טוען שגלנט צריך להיות מסולק מתפקיד הרמטכ"לות, אבל אי אפשר לבטל את מעשיו כלאחר יד. אי אפשר לומר שבגלל שהוא עשה טעות שכולם עושים, אז צריך לסלוח לו. את התחמנות של רובנו מאזן המעמד הנמוך שלנו, והעובדה שהמשטרה פוקחת עלינו עין, ויכולה להיכנס לביתנו בכל רגע נתון. מההגבלה הזו לא נהנים בעלי השררה, ולכן הם צריכים להיות נקיים לחלוטין.