לפני 20
שנה בערך, היו
בישראל רק את ערוץ 1,
ערוץ 2 והכבלים.
אז, לא קראו
להם HOT, אלא פשוט
כבלים. הן היו
אמורות להיות חברות שיתחרו זו בזו והכילו
את "תבל"
מת"ב ואת
"ערוצי זהב”.
כל שלוש החברות קיבלו אזור גאוגרפי
לשדר בו, אך לרוב
השידורים היו כמעט זהים.
למעשה ההרכב הזה היה מונופול (או
בשמו הנכון יותר קרטל).
המונופול הזה יכל היה לאלץ את המפיקים
בארה"ב למכור
לו את התוכן הטוב ביותר בעולם במחיר שהוא
קבע, ועל ידי כך
להעניק לאזרחי ישראל תוכן ראוי ובזול.
ראו הפוליטיקאים
כי טוב, והחליטו
להקים חברה דומה. שרת
התקשורת דאז בממשלתו הראשונה של ביבי,
לימור לבנת, פעלה
להקמת תחנת הלווין,
YES. אותה YES, בחרה
שלא לשדר תוכן דומה לכבלים,
ולהתחרות בהם.
התוצאה הייתה שהמונופול של הכבלים
נעלם, המפיקים
בארה"ב יכלו
להתמקח טוב יותר ומחירי התוכניות עלו.
כיוון שמחירי
התוכניות עלו, בפני
הזכייניות (HOT ו
YES כאחת),
עמדה בחירה: האם
לשדר פחות תוכן באותו המחיר,
או לשדר בדיוק אותו תוכן במחיר גבוה
יותר. בפני YES,
באותה התקופה,
הבעיה לא הייתה גדולה כל כך וזאת משום
שהיא הייתה חדשה,
מוגנת על ידי כללי זיכיון לתקופה
מסוימת, ונהנתה
מתזרים כספי גדול בהתחלה,
אולם הכבלים, היו
צריכים באופן גלוי לאכזב עדה של לקוחות
מסורים שכבר התרגלו לאיכות מסוימת
בישראל,
כמו בישראל, נמצא
הפתרון היצירתי. שמו
בישראל היה "הממיר
הדיגיטלי". למעשה,
מה ש HOT עשתה,
היה ליצור תחנת שידור נפרדת,
במחיר גבוה יותר שפיצה על ההפרש בעלות,
לגבות עבורו יותר כסף,
להעביר לשם את הערוצים האיכותיים,
יחד עם התוכן האיכותי,
וכך, לא ליצור
מול הלקוחות מצג של כישלון,
אלא של קידמה, של
הצלחה. יום אחר
יום פותו הלקוחות בתוכן מרתק:
ערוצי סרטים,
ערוצי סדרות קלסיות וכדומה.
המהלך הזה היה חכם ומתוחכם,
וככל שדעת הקהל קובעת,
ייתכן שהציל את שמה של HOT.
עם זאת,
הייתה למהלך הזה גם תופעת לוואי,
והיא שהתחרות מול YES
לא הוכרעה, המחירים
המשיכו לעלות, ושוב
היה צריך ליצור מקורות הכנסה נוספים,
וכך נכנסו שלל הטבות כמו אינטרנט,
VOD וכדומה. כיום
אנו משלמים על חבילה מלאה של HOT
או YES כ-300
ש"ח לפחות,
לעומת 100 אז,
ועדיין מקבלים רק חצי מהתוכן.
כלומר, המחיר
הריאלי עבור אותו התוכן שקיבלנו לפני "המהפכה" עלה פי 6.
הבאתי לכם את
הסיפור הזה כדי להראות תהליך כלכלי,
שאנו, אזרחי
ישראל, היינו
בעיצומו. התהליך
הזה נראה הגיוני לחלוטין.
אף אחד מאיתנו לא יצא לרחובות,
לא התמרד ולא שרף צמיגים,
אבל בסופו של אותו תהליך נודע לשמצה,
יצא שאנו משלמים על אותו המוצר פי שישה, ועוד היד
נטויה, זאת למרות
השיפור בטכנולוגיה שאמור להוזיל את מחיר
השידורים במקום להעלות אותם.
תהליך כזה
יכול להתרחש בכל שוק ובכל מצב,
ולאו דווקא בשוק התקשורת.
זאת משום שהוא לא קשור לשום שינוי
טכנולוגי או פוליטי,
אלא לחולשות של אופי אנושי.
אם תקראו את הפסקאות הקודמות שוב
(מומלץ להמשך),
תראו שכל אחד מכם היה יכול לבצע את
אותם הצעדים וליפול לאותם המלכודות.
זה נכון שאף אחד מאיתנו לא באמת זקוק
נואשות לחבילת כבלים,
אבל אם הדברים יושארו להתגלגל באופן
בו התגלגלו, תהליך
דומה יכול להתרחש בכל שוק,
גם בשוק ההכרחי לקיומנו.
לא מזמן יצאו אנשים לרחובות כדי למחות
על מחיר הדלק, תארו
לכם שהדבר יכול לקרות בתחום חשוב אף יותר
מדלק?
בואו נספר
לכם על שוק שכזה, ועד
כמה הוא דומה לשוק הכבלים עליו סיפרתי
לכם.
כמו בשוק
הכבלים, גם בשוק
הבריאותי קרי קופות החולים,
אנו התרגלנו לקבל שירותי בריאות במחיר
זול, אפילו זול
מאוד. אנו מקבלים
רופא: כלומר
מקצוען בעל תואר שני או שלישי בחינם,
ורופא מומחה – בכ20
ש"ח.
התשלום הזול גם מוחל על התרופות ועל
שאר האביזרים הרפואיים הדרושים לטיפול.
מן העבר השני של המתרס,
הרופאים שלנו מקבלים את משכורתם,
ויצרני התרופות מקבלים את תשלומם דרך
תשלומי הביטוח הלאומי שלנו.
כך יוצא שמי שאין לו משלם פחות ומי
שיש לו משלם יותר.
זהו כמובן אינו שוק אידאלי,
אך זהו שוק יציב שמזכיר בהרבה תחומים
את המצב של שוק הכבלים של פעם,
בו קיבלנו חבילה צרכנית ראויה ביותר
בתמורה לכסף ששילמנו.
עם זאת,
משהו השתנה. ייתכן
שזהו צורך של מנכ"לי
קופות החולים להראות רווחים גדולים יותר,
וייתכן שזוהי העובדה שאין באמת שר
בריאות שמפקח על הבריאות,
במקום זאת ישנו סגן שר חרדי שמתעניין
אך ורק בצרכי המגזר שלו כמו הזזת קברים
או טיפולים לחרדים,
אך קופות החולים,
במקום לפתוח בשקיפות מלאה,
ולהסביר את הקשיים בהם הן לכאורה
נתקלו ולפתוח דיון ציבורי במחיר,
החלו להציע,
בדומה לכבלים,
“חבילת ממיר דיגיטלי".
זה התחיל
בקטן, ביטוח משלים
בכמה עשרות שקלים בחודש.
אולם, אם
תשימו לב, החבילה
שניתנת על ידי הביטוח המשלים הלכה וקטנה.
לדוגמה, אם
פעם בעל ביטוח משלים יכל לבקר בחינם אצל
רופא מומחה, היום
הוא חייב לשלם על כך מחיר מלא.
גם שאר החבילות הוקטנו.
אם יש לכם ספר של פעם והיום אפשר לראות
את זה בברור. כיום,
מוגדר הביטוח המשלים כ nice
to have, בעוד שאת ביטוח ה need
to have, מוכרים בביטוח נפרד,
בתשלום נוסף כמובן.
אך גם כאן
התופעה לא פסקה. כמו
שבכבלים היו צריכים למצוא אפיקים נוספים
ליצירת רווח, גם
כאן עושים זאת. אם
אתם זוכרים, לפני
כשנה החלו כל קופות החולים בקמפיין
ה"סקפטי".
הקמפיין הזה שודר בפריים טיים
בטלוויזיה, על
שלטי חוצות ובאינטרנט.
הקמפיין הציע למכור תרופה נגד התקרחות,
פרופסיה, לציבור
הרחב לאחר פגישה עם רופא העור בקופת החולים
שלכם.
התקרחות היא
בעיה שפוגעת בביטחון הגברי,
ובפרסומות ששודרו העצימו את הפגיעה,
אולם חשוב לזכור שהתקרחות היא לא מחלה
אנושה, בטח שלא
מחלה שצריכה להיות מכוסה על ידי ביטוח
הרפואי. לכן,
כנראה שהתרופה הזו,
שכנראה מאוד יקרה,
נמכרת במחיר כמעט מלא,
והרווח כולו שולשל לכיסי קופות החולים.
בישראל, אחוז
הקירחים הוא בין הגבוהים בעולם,
דבר שמבטיח רווחים גבוהים.
המהלך הזה דומה לדרך שבה הכבלים הציעו
חבילת VOD בתשלום
נוסף, בנוסף
לחבילה הרגילה.
אפשר להמשיך
ולדון במוסריות של המהלך הזה בלבד.
כמו למשל איך זה שכשאני הלכתי לתרום
דם, שאלו אותי
בשאלון אם אני משתמש בתרופה הזו.
האם זה פוגע ביכולתי לתרום דם (?),
והאם קופת חולים שאמונה על בריאות
הציבור אמורה לבצע צעד שכזה.
אבל נעזוב את זה לרגע.
אם זה לא
הספיק,ראינו
השבוע תופעה נוספת,
והיא שבאופן מפתיע אישרה המועצה
הרפואית את השימוש בריטלין גם למי שאינו
זקוק לו, שוב,
על ידי רופא המשפחה ובתשלום מלא.
בישראל, לא
רק שיש אחוז קירחים בין הגבוהים בעולם,
אלא גם אחוז אקדמאים בין הגבוהים
בעולם, ורמת לחץ
בין הגבוהות, לכן,
אפיק זה גם מהווה פוטנציאל לרווח
גדול.
בזמן שאנשים
מתדיינים על המוסריות של השימוש בריטלין,
או על חוסר המוסריות בשיפור מלאכותי
של הביצועים, הם
מפספסים את הנקודה האמתית.
הנקודה האמתית היא שהתרת האיסור הזו
לא נועדה לאפשר לכולם לקבל ריטלין,
אלא לאפשר לקופות החולים להרוויח מן
השוק הזה. זה ברור
מאליו שמי שבאמת רוצה ריטלין יוכל להשיג
אותו. זה מה שקורה
הלכה למעשה והתקשורת כבר שדרה אינספור
כתבות על כך. אני
גם לא זוכר הרבה "סוחרי
ריטלין", שיושבים
בכלא. כך שהאיסור
הזה לא נועד באמת להתיר איסור,
אלא רק להרוויח ממנו.
למרות שאישית
אני מתנגד לשימוש בריטלין,
פחות מפריע לי ההיתר להשתמש בו,
כמו המגמה שאליה הולכת מערכת הבריאות
שלנו. מערכת
הבריאות שלנו הופכת להיות ממוקדת רווח,
וככזו להפוך ליקרה יותר ויותר,
והכל במימון ואישור המדינה.
אנו, מכספי
המסים שלנו, הולכים
לשלם לרופאי משפחה או רופאים מומחים,
וללכת אליהם לטיפול.
הם, מצידם,
או שיונחו או ש"יעודדו",
להמליץ לנו דווקא על התרופות שיביאו
רווח לקופות החולים.
אם מישהו חושב שזה לא יקרה והרופאים
שלנו "מוסריים"
מדי בכדי לעשות דבר כזה,
רק שיביט אל המחירים בשוק הפרטי,
מקרי השוחד לניתוחים,
ואפילו תחקירים של רופאים שהתלוננו
על כך שלוחצים עליהם מהקופה להמליץ על
תרופות זולות מהסל במקום התרופות שבאמת
עוזרות או שאותו האדם יכול לממן.
אין אדם שיכול לעמוד בדרכה של הכלכלה,
ומי שינסה יימחץ!
אולם דווקא
לכיוון הזה אנו הולכים.
לכיוון שבו נשלם הרבה מאוד כסף על
שירותי בריאות הולכים וקטנים,
והכל בגלל שאנו עסוקים מדי מכדי להסתכל
מעבר למהמורת הריטלין שכעת עמודת לפנינו.
בזמן שאנו מתמוגגים על פריצת הדרך,
אנו לא שמים לב שמתרחש בדיוק אותו
התהליך שהתרחש אז,
לפני הרבה שנים עם שידורי הכבלים
שלנו: מנהלנים
ערמומיים ורגולציה חלשה.
בסופו של יום נשלם עבור אותה חבילת
בריאות פי שש לפחות,
ועוד נממן את המערכת הזו מכספי המסים
שלנו. ואם יהיו
לנו ילדים, כנראה
נשלם פי שישה על כל ילד,
בדומה לתחזיות השחורות של סגן השר
ליצמן בעניין רפואת השיניים במגזר החרדי
שהוא כ"כ דואג
לה.
אני לא יודע
אם הפוסט הזה קשור או לא קשור לנושא החם
שתכליתו השימוש בריטלין.
אני אוסיף אותו לנושא החם,
ונראה מה יקרה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
