לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ארכיון דון קישוט:


אם לא יעורו כל מלחיה, איכה תגיע הדוגית לחוף?

Avatarכינוי: 

בן: 19

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2010

תשובות לשאלון השבועי


האם את מאמינה במוסד הנישואין?
כשהייתי צעיר מאוד לא האמנתי בנישואין. זה נובע מהעובדה שאני בן יחיד ממשפחה גרושה ולא חזיתי בזוגיות מוצלחת, אני חושב. מידי פעם הייתי רואה זוגות מאושרים, אבל לאחר בדיקה מעמיקה יותר אפשר היה לראות סדקים. צד אחד היה תמיד דומיננטי יותר. לפעמים היה זה הגבר ולפעמים האישה, ומנצל את הצד השני.

עם זאת התבגרתי ושיניתי את דעתי. העולם הוא מקום קשה מאוד להיות בו לבד, ובן/ת זוג אחד/ת הוא המינימום הנדרש בכדי לצלוח את מכשולי החיים. כמובן שזה לא אומר שכל אחד או אחת מתאימים, אבל זה כן אומר שהניצול ההדדי בין בני הזוג בטל בשישים אל מול הייתרונות והאהבה שהם מעניקים זה לזה בקשר.

מתי לדעתך תתחתני?
שאלה מעניינת. אני לא רואה את עצמי מתחתן לפני שיהיה לי את המשאבים הכספיים לקיים משפחה. אינני יודע מתי אוכל לקרוא לעצמי "מסודר", ולהתפנות להקמת משפחה. ייתכן שבמציאות הכלכלית במדינת ישראל זה לא יקרה לעולם, ויתכן שזה יקרה מחר בבוקר.

מה שאני כן יודע הוא שהכסף, כמה יש וכמה אין, מי ישלוט בו ומי יביא אותו, מה יחסך ומה יבוזבז ומה ישמש לתענוגות ומה להכרח אחראי ל-90% מהמריבות בין בני זוג... גם אם הם בני הזוג המאוהבים ביותר שישנם, וזו הסיבה שאני רוצה להוציא את הפקטור הזה ממשוואת הזוגיות שלי לכשאתחתן.

האם תרצי להביא ילדים לעולם?
כמובן שארצה להביא ילדים לעולם. אינני יכול לתאר את עצמי ללא ילדים שימשיכו אותי. רק כאשר אדם הופך להיות להורה הוא עובר תהליך רגשי מסויים שבו הוא נחשב כבוגר אמתי. תראו את מדונה לדוגמה :)

מה דעתך על הסטטיסיקה לפיה שליש עד חצי מהזוגות הנישואים כיום מתגרשים?
לדעתי הסטטיסטיקה נמוכה מדי, לדעתי כ-60% מבני הזוג מתגרשים כיום וזהו דבר צפוי מאוד. פעם, כל מה שנדרש מבן זוג הוא שיהיה בנאדם טוב. היום זוהי רק דרישת סף. היום הוא צריך להרוויח פחות או יותר אותו הדבר כמו בן הזוג השני, שיהיו לו אותם תחומי עניין (והיום תחומי העניין מגוונים מאוד), עבודה באותו האזור כשהיום העבודות יכולות לקחת אותנו אפילו לקצה השני של העולם, להמשיך לגרות מינית את בן הזוג כשאנו מוצפים יום יום בתמונות מרוטשות בפוטושופ של אנשים כמעט מושלמים, להיות חבר, שק אגרוף ברגעים הקשים ומשענת. זה קשה מתיש וכמעט בלתי אפשרי. הנס היחידי שקיים כאן הוא שעם כל זאת רק כשליש עד חצי מהזוגות מתגרשים, וזה גורם לי להאמין בכוחה של האהבה.

האם אפשר לדעתך לחיות לנצח רק עם גבר אחד ולהישאר נאמנים?
אני לא ניסיתי לחיות עם גבר אחד ואני לא חושב שאנסה, אבל נניח שהשאלה מתכוונת לבן זוג אחד.

התשובה פשוטה: תלוי מהם הציפיות.

אם מישהו חושב שהוא יוכל כל החיים לראות בבן הזוג האחד שלו כמציאה הטובה ביותר נכונה לו אכזבה. תמיד יהיה מישהו יפה יותר, חכם יותר, עשיר יותר, מגניב יותר, משעשע יותר וכריזמטי יותר. אבל אם אותו האדם משנה את הציפיות ולא חושב במונחים קפיטליסטיים של היום קרי "האם זו מציאה", אלא "האם עם בן הזוג הזה אוכל לממש את עצמי בלי להרגיש מוגבל", הוא יגלה שבן הזוג שאיתו הוא נמצא יספק אותו למשך כל חייו משום שהוא יספק תמיכה נפשית, כלכלית, רגשית, ואפילו יחזק אותו כשהוא חלש.

לכן הנאמנות היא פונקציה של הציפיות. מי שמצפה שבן הזוג יגדיר אותו, יגלה שככל שיפגוש אנשים אטרקטיביים יותר כך תגבר האכזבה שלו מבן הזוג וההגדרה שלו לעצמו תקטן, ולבסוף הוא יאלץ לבגוד כדי להרגיש טוב יותר עם עצמו , ובסוף ירגיש יותר גרוע.

לעומת זאת, מי שמצפה מבן הזוג שלו להיות שותף למסע, יגלה שהשותפות רק מתהדקת ויחד איתה האהבה והנאמנות.

כיצד את מדמיינת את החתונה האידיאלית שלך?
זו לא שאלה שאפשר לשאול גבר. אם זה היה תלוי בגבר הוא היה מנהל את החתונה שלו באחוזת פלייבוי או באמצע קפיצת באנג'י או בטיול אופנועים בסהרה, כשאיפשהו באמצע החותנת הולכת לאיבוד.

מה דעתך על חתונה אזרחית?
זוגות רבים בארץ התחתנו בחתונה אזרחית. לדעתי זה לא משנה אם נרשמים ברבנות או בעיריה. החיסרון היחידי בחתונה אזרחית הוא שחתונה אמורה להיות צעד של מחוייבות, קפיצה, איבוד שליטה והתמסרות למשהו גדול מכל אחד בנפרד ולעתים משני בני הזוג גם יחד. קצת קשה לי לראות את עצמי מתחתן באותו המקום שבו הוצאתי תעודת זהות ומרגיש את הרגשת הגדלות או הקדושה.

האם, לדעתך, יש לאפשר לזוגות חד מיניים להתחתן?
כמובן שצריך לאפשר לזוגות חד מיניים להתחתן כמו שצריך לאפשר גם לממזרים להתחתן , לעגונות להתחתן ולכל אחד אחר שנתקל בבעיה בירוקרטית. החיים קשים מספיק לחיות אותם לבד והצורך בבן זוג הוא צורך בסיסי כמו מים ואוכל. שלילת הדבר כמוה כעינוי לכל דבר ועניין.

נכתב על ידי , 31/12/2010 19:23  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חסר מעש ב-3/1/2011 12:24
 



ברכה לשנה החדשה


החלטתי לכתוב ברכה באנגלית לשנה החדשה. הקוראים הוותיקים יודעים שאני כותב פוסט כזה פעם בשנה, ובדרך כלל מגביל את עצמי לעברית. מי שמתעקש לקרוא יש תרגום (לא מדויק במאה אחוז) למטה.

 

Every year, at the waning days of the month of December, I sit at my computer station and try to conjure up something to congratulate my readers with.

 

Most of the times, it's not a problem. For some unknown reason, the fall and the winter have always been low points in Israel's history, and it is always easy to wish my readers that the impediments plaguing Israel at that point will be removed.

 

Two years ago, missiles fell in the south. In fact, some of them hit very near my place of residence. I remember waking up at the crack of dawn, after cramming for my last year of college, and immediately cowering away in my pyjamas in the only place safe enough from them. I can still recall the chilling cold of the walls penetrating my back, right to my spine, as I was trying to hold down my mother who was too old to bend properly into that corner. You can imagine that at that particular year, I had no problems finding something to congratulate Israel with.

 

This year, following the terrible blaze in the Carmel, a blaze that was both harrowing and humbling, and cost us our very best – both in equity and lives , I thought I finally found something new to wish my readers.

 

Much to my dismay, following some political trickery on the part of Prime minister Netanyahu's, and the new government's budget for the next two years, I cannot even realistically wish for that terrible catastrophe to not reoccur.

 

Therefore, I've been racking my brains trying to wish something better. Again, fate came to the rescue, and I saw our former President Katsav convicted on two counts of rape and one count of sexual harassment.

 

One might think this makes my task easier. Here stands something horrible enough to warrant at least a new year's resolution. But this event left me empty, because the ground-braking court decision left such a gaping hole in the Israeli's psyche, that long after we stop patting ourselves on the back, and congratulating ourselves for our ability to convict the number one citizen in criminal activity – a feat which even the mighty United States could not match, we will still be left reeling from the entire process in some sort of a collective PTSD.

 

It is easy enough to convict someone in a one day's verdict, but truth be told, the process in its entirety is much much longer. Here it took 3 years, but it could have taken more. In those years when a case meanders its way through the bureaucracy, how would the accused support himself, providing he does not enjoy the copious salaries of a retiring president? Wouldn't that process, by the sole virtue of its length, force the accused to unwillingly confess or face famine? Imagine a world where an overzealous prosecution intentionally prolongs the proceedings purely on those grounds,

 

On the other hand, much has been said about the president's pension. Many voices were heard in favour of cancelling his pension in the case of conviction. This makes the move financially worthwhile since pensions, even for the poorest of the poor amount into hundreds of thousands... possibly millions. Therefore, the act of denying a pension on the grounds of a criminal conviction which sexual harassment and rape are, could be very rewarding to the employer under whom the act has occurred, and who should share some of the blame. This employer might unduly promote groundless complaints on that count fuelling a witch-hunt .

 

The truth is that Israel is facing too many uncertainty factors for me to wish her anything for the future. My wishes could fill scrolls, to fit all scenarios which is not the intention of this post. Therefore, my only wish is for the Israelites who underwent so much, to find their way quickly enough and for them to know what they want for themselves.


מדי שנה, בשלהי חודש דצמבר, אני יושב מול המחשב שלי ומנסה לחשוב על משהו כדי לברך את הקוראים שלי בו.

רוב הפעמים, זו לא בעיה. מסיבה לא ברורה, סתיו וחורף תמיד היו נקודות שפל בתולדותינו, ותמיד קל לאחל לקוראים שלי, כי המכשולים המציקים ישראל באותה העת יעלמו.

לפני שנתיים נפלו טילים בדרום. למעשה, חלק מהם פגע קרוב מאוד למקום מגוריי. אני זוכר שהתעוררתי בבית עם עלות השחר, לאחר חרישה לשנה האחרונה שלי בלימודים,וניסיתי להתכווץ בפיג' מה שלי במקום הבטוח היחידי בבית. אני עדיין זוכר את הקור המקפיא של הקירות חודר אל תוך גבי, היישר אל עמוד השדרה, בזמן שאני מנסה לאחוז ב אמי, שהיה זקן מכדי להתכופף כמוני בפינה הזו. אתם יכולים לתאר לעצמכם, כי באותה השנה מסוימת, לא היו לי בעיות למצוא משהו כדי לברך בו את עם ישראל.

השנה, בעקבות הדליקה הנוראית הכרמל, כזו שעלתה לנו במיטב -בהון ובחיים, חשבתי ש סוף סוף מצאתי משהו חדש לאחל לקוראים שלי.

למורת רוחי, לאחר תכסיסים פוליטיים מצדו של ראש הממשלה נתניהו, ולאחר התקציב בממשלה החדשה עבור השנתיים הקרובות, אינני יכול לאחל באופן מציאותי אפילו שהאסון הנורא ההוא לא יחזור.

לכן, אני כבר מאמץ את המוח שלי כדי למצוא משהו מציאותי לאחל. שוב, הגורל בא כדי להצלתי כאשר ראיתי את הנשיא לשעבר שלנו, קצב, מורשע בשני סעיפים של אונס ואחד של הטרדה מינית.

ניתן היה לחשוב כי זה עושה את המשימות שלי לקלה יותר. הנה משהו נורא מספיק כדי להצדיק לפחות ברכה של שנה חדשה שלא יחזור. אבל האירוע הזה השאיר אותי ריק, החלטת בית המשפט השאירה חור פעור בתודעתנו . זמן קצר לאחר שנפסיק לטפוח לעצמנו על השכם, ולברך את עצמנו על היכולת שלנו להרשיע את מספר אחד אזרח בפעילות פלילית - הישג אפילו האדיר של ארצות הברית לא יכלו להשתוות לו, אנחנו נישאר מסוחררים מן התהליך כולו במעין תסמונת פוסט טראומטית קיבוצית.

זה קל להרשיע מישהו בפסק דין של יום אחד, אבל אם נודה באמת , התהליך בשלמותו הרבה יותר ארוך. במקרה הזה זה לקח 3 שנים, אבל זה יכול היה לקחת יותר. בשנים בהן יפלס התיק את דרכו בביורוקרטיה הנאשם עצמו, לא ייהנה ממשכורות השפע של הנשיא הפורש. קיים חשש בו הנאשם יודה באשמה רק כדי לא לעמוד בפני הרעבה. תארו לעצמכם עולם בו תביעה נלהבת מדי מאריכה את ההליכים בכוונה רק כדי להשיג הודאה,

מצד שני, הרבה כבר נאמר על הפנסיה של הנשיא. קולות רבים נשמעו לטובת ביטול הפנסיה שלו במקרה של הרשעה. זה עושה את המהלך לכדאי כלכלית משום שה פנסיה, אפילו לעני המרוד ביותר מסתכמת במאות אלפים ... ואולי מיליונים. לפיכך, שלילת פנסיה בנימוק של הרשעה פלילית שהטרדה מינית ואונס הם חלק ממנה, יכולה להיות מאוד מתגמלת למעסיק שתחת אחריותו התרחש המעשה. מעביד כזה עלול לקדם תלונות מופרכות על בסיס זה וליצור אווירה של ציד מכשפות.

האמת היא כי ישראל ניצבת בפני גורמי אי ודאות רבים מדי מכדי לאחל לה משהו כעת. המשאלות שלי יכולה למלא מגילות, וזו לא הכוונה של הפוסט . לכן, הדבר היחיד שאני יכול לאחל לישראלים אשר עבר עליהם כל כך הרבה, הוא כדי למצוא את דרכם מהר מספיק כדי לדעת מה הם רוצים עבור עצמם.

 

נכתב על ידי , 30/12/2010 22:37  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חסר מעש ב-31/12/2010 17:40
 



לדף הבא
דפים:  

78,376
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחסר מעש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חסר מעש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)