אני רוצה לדעת מי אני.

אתמול, סוף שיעור אזרחות:

המורה: "לסיכום הרצל היה אדם ש-"

עדי: "מה, קראו לו אדם?"

אני לא יודעת למה אבל יותר מכל דבר אחר ביקום הייתי חייבת לשכב על הרצפה בצורת כפית ולהשמיע קולות שדומים באופן חשוד לצחוק.

היום, הפסקה:

עדן: "יש יומולדת הפתעה לספיר בתנובל'ה. חסר לכם לא לבוא"

שיר: "למה בשדרות?!"

עדן: "כי שם היא גרה?"

שיר: "אז אולי נביא איתנו מאבטח?"

כולם ביחד: " מה המאבטח כבר יכול לעשות?"

שיר " מאיפה לי? אם יבוא קסאם הוא יירה עליו!!"

    היא אמרה את זה ברצינות גמורה, באמת.

לפעמים אני כזאת חסרת ביטחון בדעות שלי.

טוב, לפחות כשזה מגיע לדעות על אנשים.

זה כאילו שאת הדבר האחרון שאמרו לי על הבנאדם הזה זה מה שאני חושבת עליו.

טוב, לא באלה שממש חשובים לי (לרע ולטוב).

את זה אף אחד לא יצליח לשנות.

אני מקווה.