My Life, My Rules.

החלטתי סופית שאני משתחררת מצה"ל, כבר נרשמתי לפסיכומטרי ואפילו התחלתי ללמוד קצת.

התחושה הזאת של חצי רגל בחוץ וחצי רגל בפנים עוד יותר משגעת אותי...

מצד אחד אני עדיין שייכת למערכת ויש לי כל כך הרבה עבודה לעשות,

אבל מצד שני אני כבר מרגישה את עצמי עוד דקה בחוץ ואני לגמרי מפליגה עם הדמיון שלי למחוזות אחרים.

כשאני חושבת על הכל אני לפעמים קצת מפחדת להשתחרר, לעזוב את החממה

אבא שלי אומר שהוא מאוכזב ממני ושהוא חושב שטעיתי, אני רק חושבת שהלוואי והוא היה תומך בכל החלטה שלי גם אם הוא חושב שהיא שגויה.

יכול להיות שאני טועה, ושכלכלית הרבה הרבה יותר משתלם לי להשאר בצבא, לחסוך כסף ולצאת ללמוד

אבל תמיד אמרתי שאני שונאת אנשים פחדנים, הפחד הזה מלא להצליח בחוץ,להפוך את זה לסיבה שלי להשאר במערכת שאני לא לגמרי שלמה איתה, זה כל כך בינוני בעיניי.

נכון, אולי אני משלה את עצמי, וכן המצב בחוץ קשה וגם אנשים עם תואר לא מוצאים עבודה והכל טוב ויפה ונכון (חלקית),

אבל האם זה נאיבי, או מנותק מהמציאות, להאמין שלי זה לא יקרה?

להאמין בעצמי ולדעת שכמו שהצלחתי בתוך הצבא אני אצליח גם בחוץ?

עוד נושא שמטריד אותי לאחרונה הוא החלומות שלי.

הם הופכים הזויים יותר ויותר מלילה ללילה.

הלילה חלמתי שאני אצל צ'רצ'יל...ישנה אצלו, מכירה את ההורים שלו

ואז ברגע שאני מדברת עם אבא שלו ועם האחים שלו נושרות לי כל השיניים ואני בורחת.

אני כל כך מתביישת אבל הוא מחבק אותי ואומר לי כמה אני יפה ומנשק אותי

כל כך מנותק מהמציאות, כנראה שאם זה היה קורה במציאות הוא היה מבריח אותי משם רק כדי שאף אחד לא יראה שהוא הביא הבייתה בחורה בלי שיניים.

זה סוג אחד של חלומות שלי, לסוג השני תמיד יש איזשהו קשר מאוד ברור ולעיתים מפחיד למציאות.

ביום רביעי בלילה למשל חלמתי שאמא שלי חברה מאוד טובה שלי מתה.

אני והחברה הזו עברנו תקופה קשה בשנה האחרונה, רבנו קצת, התרחקנו הרבה, ורק לאחרונה אנחנו חוזרות לבסס את החברות שלנו.

חלמתי שהיא מתקשרת לספר לי ואומרת "שמעי, מורן, אני מספרת לך כי הכרת אותה, לא כי את חברה שלי. אני לא מצפה שתבואי לפה או משהו כזה ואני גם לא רוצה."

התעוררתי בבוקר וראיתי שיחה ממנה אחרי שלא דיברנו כל השבוע, מסתבר שהיא בעצמה עברה תאונת דרכים לא קלה ביום שלישי ולא יכלה לדבר בטלפון עד אתמול.

אני מקשרת את זה לחלום, אולי בצורה קצת כפויה, אבל אין לי הסבר אחר כי לא חלמתי על החברה הזו מעולם לפני כן,

לפני בערך שנתיים היא עברה תאונה נוספת, אלא שאז היינו חברות כל כך טובות, שכשברגע שהיא פקחה את העיניים היא ביקשה מאמא שלה להתקשר ולספר לי.

והפעם היא סיפרה בעצמה, התחושה הייתה קצת כמו בחלום, שאם היינו חברות טובות כמו אז אמא שלה הייתה מספרת לי, אבל עכשיו היא מספרת, רק כדי שאדע

לא כי היא מצפה ממני למשהו...

אין לי ספק שהחלומות האלו הם חלק מכל הבלאגן שרץ לי בראש,

אני מפחדת, אני לא שקטה, אני חוששת...

אין לי מושג לאן החיים שלי ילכו מעכשיו אבל אני חושבת שזה פחד חיובי

כי הוא לא משתק אותי, הוא רק ממלא אותי סקרנות.

בעוד שעה יתחיל מרתון בנות גילמור השבועי שלי, האחרון.

העונה השביעית מסתיימת ואני רק תוהה, מה אני אעשה עם השבתות שלי?!

(אהההממ חסרת חיים..אההממ) סליחה, נחנקתי :)

ובנימה אופטימית זו גם שיניתי קצת את העיצוב של הבלוג, מוזמנים להביע דעה..

המשך שבת קסומה! :)