אומרים שלכל דבר יש תחליף, שלכל אחד יש מחליף...אבל האם הדבר באמת נכון ללא יוצאים מן הכלל?
אם לכל אחד יש מחליף אז למה המחליפה שלי לא יכולה לעשות את העבודה שלה?
למה צריכים לקרוא לי לסגור פינות ולסתום חורים?
אם לכל אחד יש מחליף אז למה עברו כבר בערך 3 וחצי שנים מאז האהבה הראשונה שלי ועדיין לא מצאתי מחליף ראוי?
ואם לכל דבר יש תחליף אז איך זה שלא משנה כמה מקסימה ומתוקה קלודיה סלינג'ר משולחן לחמישה תהיה,
היא אף פעם, אבל אף פעם לא תשתווה לרורי גילמור ותצליח להדביק אותי למשך חמש שעות למסך?!
נו טוב...אני קשה...אני מניחה שזה עניין של זמן,
הרי בסוף המחליפה שלי תתרגל ואני אשתחרר...והכל יזרום על מי מנוחות
והמחליף הראוי? אני כבר צעד אחד קדימה..כי התחלתי להתעלם מהלא ראויים...(כן, לא תשמעו יותר על ג' מהרכבת, לעולם 
)
וקלודיה?...אני אתן לה סיכוי...תמיד יש גם את ביילי, אוון, ג'וליה וצ'רלי...כשהסדרה הזאת הייתה על המרקע הייתי צעירה מדי בכדי להעריך אותה באמת.
ביום שישי ראינו אני והחברות את הסרט "עיר ללא שקר", סרט משעשע על עיר שבה אף אחד לא יודע לשקר
מה שיוצר סיטואציות כמו גבר שמגיע לאסוף אישה לדייט והיא פותחת את הדלת ואומרת לו משהו בסגנון של "חבל...הקדמת...עוד לא סיימתי לאונן"
חח גרם לי לחשוב כמה נחמד ופשוט הכל היה אם העולם שלנו באמת היה נראה ככה,
בהמשך הוא לומד לשקר ומראה שאין מה לעשות, אנחנו צריכים לפעמים טיפות קטנות של שקר להאחז בהן
לפעמים האמת כואבת וקשה מדי..אני עדיין בעדה.
ואם כבר סרטים וסדרות בטלוויזיה, ראיתי אתמול "חטופים"...אני חייבת לציין שנדבקתי אל המסך
הלב שלי פעם בקצב לא סדיר רוב הפרק והיו רגעים שהתקשיתי לבלוע את הרוק
זה היה כל כך נוגע, כל כך כואב...ולצערי הרב לא לגמרי אקטואלי אבל עדיין מעלה תהיות שעל סדר היום
כי החטוף שלנו עוד לא חזר.
יום טוב 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
