אני באמת שלא יודעת למה..

אבל נפל עליי מן מצברוח כזה מעיק, כזה מעצבן.

הכל היה אמור להיות טוב עכשיו.

אני מוצאת את עצמי משתדלת כמה שיותר

ובכל מקרה נופלת על הפנים.

מן סטירה כזו מוצלחת שמשאירה לך גלים של כאב על הלחי,

ואתה? המום ושקט.

"השנה הטובה הסתיימה".

לא רוצה! פשוט לא! בבקשה שלא.

דיי כבר, דיי נמאס לי לחשוב על זה, נמאס!

אלוהים כמה שנמאס לי כבר.

ושוב אני חוזרת למצב שזה לא הוגן, זה לא הוגן שאני צריכה לסבול מזה,

לסבול מזה ולאף אחד באמת לא אכפת, ולא אני לא מדברת על תמיכה..

אני מדברת על זה שלאף אחד לא באמת אכפת ואף אחד לא משנה כלום.

כ-ל-ו-ם.

השבוע הזה ניסיתי יותר מדיי, השתדלתי יותר מדיי.

מה יצא מזה? כרגיל, כלום.

זהו, מעכשיו אני עושה מה שאני רוצה, נפגעתם? תפגעו,

זה יעבור לכם, בדיוק כמו הימים האלו, לא?

אני באמת שלא חייבת לקרוע לעצמי את הצורה ואז לשמוע "מצטערים.."

תתחילו להתרגל לעובדה שאני לא באמת אנסה לעזור למצב,

כי כמה שאני מתערבת בדברים האלה אני יותר נפגעת.

ומי שקורא כאן אני באמת מבינה את העניין שאין לכם שמץ של מושג

מה קורה כאן, תפחיתו בשאלות בבקשה.

הכל פשוט כ"כ מכעיס אותי, אני באמת מנסה למצוא דרך פתרון.

אבל זה קשה, יותר מדיי קשה.