אני כבר לא ממש הולכת לבית כנסת ביום כיפור.
אני אפילו לא יודעת אם אני מאמינה בה' או לא.
אני גם לא יודעת אם אני אצליח סוף סוף לצום, זה לא שלא יכולתי, אבל תמיד רציתי ואז סתם ככה, אכלתי.
אבל הפעם, אני כן רוצה לנסות לצום, כדי להגיד שעשיתי את זה סוף סוף, אם לא כל כיפור לצום, לפחות השנה.
אבל מה שבאמת חשוב לי ביום כיפור זה הסליחות.
וגם בזה, אני לא יודעת אם אני מספיק משקיעה.
כשאני כותבת את הפוסט הזה אני נזכרת בכל מיני ימי כיפור שהיו לי,
אני זוכרת את יום כיפור של כיתה ג' או ב', הייתי עם חברה שלי, נסענו באופניים,
ואז ישנתי אצלה, אני זוכרת שנסענו ממש הרבה והלכנו לישון ב11 בלילה, שזה היה בשבילי וואו כזה שישנתי מאוחר.
גם הייתה איזה פעם אחת שאני בטעות נכנסתי באישה אחת עם האופניים ליד בית הכנסת.
וגם שנסעתי בכיתה ז' לפרדסיה...
אהה וגם בכיתה י', שבאמת רציתי לצום, אבל אז ישבנו כולם ביחד והיה ביסלי, אז אכלתי.. חחח
אבלהאמת היא שהכוונה של הפוסט הזה היא כדי לבקש סליחה,
פשוט לא ידעתי איך להתחיל וסתם כתבתי על כל מיני דברים.
לפעמים לא צריך לבקש סליחה רק מה', בלב, בלי שאף אחד שומע.
אבל אני גם לא יכולה ללכת פנים מול פנים.
זה לא משהו מסוים, ואולי כן, כשאני כותבת את זה אני חושבת על משהו מסוים, אפילו כמה דברים.
אבל אני לא רוצה לבקש כאן סליחה,
אני רוצה לשפר את מה שאני צריכה להצטער עליו.
לעזור לאמא שלי בבית יותר,
לא לפגוע באנשים שאני אוהבת,
לא להשתנות בשביל אף אחד.
אני לא יודעת למה כתבתי את הפוסט הזה,
האמת שתכננתי לכתוב בכלל משהו אחר, אבל זה מה שיצא.
מוריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
