מצב רוח דפוק היה לי היום. כמו כל יום. דיכאון אחד גדול. אני לא מבינה למה זה קורה לי. החזירו לנו מבחנים באיזה קורס יהדות, דווקא מעניין נורא, וקיבלתי 90... בהתחשב בכמה שלמדתי, ציון נפלא.
אבל מסתבר, ששומדבר לאיכול לגרום לי להרגיש טוב באמת.. אולי הכתיבה כאן תעשה את זה?... לא, לא קונה..
יש איזה אחד.. נקרא לו X, אחד שלומד איתי, אף פעם לא היה בינינו משהו אמיתי כנראה.. היינו חברים זמנית מאוד... עכשיו הוא ביקש התנתקות... למרות שאנחנו רק ידידים.. מוזר.. בידידות אנחנו עובדים נחמד... כשזה מגיע לחברות תמיד אבל תמיד דברים נדפקים..
מסוג הקשרים שהייתי נורא רוצה שיצליחו.. אבל בתוך תוכי.. אני יודעת שזה לא זה באמת.
אז עכשיו אנחנו בהתנתקות מיום שישי... ביום ראשון הוא שלח הודעה ... לא החזרתי.. לא ככ היה לי מה להחזיר. זהו התנתקות. עכשיו מתחילים המבחנים. הכל ביחד יותר מידי בשבילי. חשבתי לפרוש. אני לא יודעת. :(.
אומרים שלכתוב מרגיע. לא מרגיע אותי כלום. אני עייפה, חלשה, והכל חרא בגדול. ההבדל בכתיבה, שבמקום לחשוב על המצב.. או לדבר עליו.. זה נכתב. ואולי זה בכלל יותר רע. כי זה נחקק ונרשם ונראה ונהיה אמיתי והכי מציאותי וקיים .
זהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
